להסתובב זה לא להיות חופשי, להסתובב זה לא להיות
אביתר בנאי ואביב גפן מתנגנים לך באוזן כשאת הולכת על שביל מרוצף באבנים ירושלמיות, כאלה שהזמן ומגפי התיירים שחקו והצחוק של הילדים ששחקו בתופסת חרט בהם קמטים של צחוק
קמטי זקנה של צחוק, את חושבת לרגע, לא, גם קמטי זקנה של דאגה. כמה שיחות נפש נאמרו כאן בכיכר, כמה דאגות נלחשו וכמה אהבות פרחו, פרחו ועלו, פרחו ונעלמו
האבנים הם הסבא וסבתא הנצחיים של כולנו, אמר לך נגן רחוב פעם, סופגים ומכילים ומחבקים ומכאיבים, מן מקום מפלט לברוח ממנו כשקשה בבית
וכשהוא חייך וניקה את החליל שלו בקצה מעיל הצמר הבלוי שלו את תהית מתי האיש הזה זכה לטעום טעם של בית וממה הוא בורח
שמיים מעליי שמיים מעליי ואת מאמינה שיש גם בתוכך שמיים, את מחייכת לעצמך ואומר שהנשמה שלך מרגישה שיש בך שמיים
ואז את חושבת על זה שהנשמה שלך עולה לשם בכל לילה, ומביאה איתה רסיסים איתה אל הבוקר, אז מה הפלא שאת מרגישה את השמיים חיים בתוכך
טיפות יורדות טיפות יורדות אישה מזרזת את הבן הקטן שלה להיכנס למכונית איש סוגר את דלתות החנות זוג מתחבק מתחת לגגון של גלידריה ילד קטן וכלב רצים על הדשא שמשפריץ טיפות קטנות כמו טל וילדה אחת שזו את עוברת מסתכלת על כל זה ומרגישה את השמיים בתוכה
אולי השמיים בוכים תמיד, את יודעת, הם תמיד בוכים אצלך בלב
אבל כשהשמיים בחוץ בוכים במקום השמיים שלך מאירים לרגע ואת צוחקת, כי מי בכלל החליט מה פירושו של בכי על אבנים עתיקות וסופגות.
אביתר בנאי ואביב גפן מתנגנים לך באוזן כשאת הולכת על שביל מרוצף באבנים ירושלמיות, כאלה שהזמן ומגפי התיירים שחקו והצחוק של הילדים ששחקו בתופסת חרט בהם קמטים של צחוק
קמטי זקנה של צחוק, את חושבת לרגע, לא, גם קמטי זקנה של דאגה. כמה שיחות נפש נאמרו כאן בכיכר, כמה דאגות נלחשו וכמה אהבות פרחו, פרחו ועלו, פרחו ונעלמו
האבנים הם הסבא וסבתא הנצחיים של כולנו, אמר לך נגן רחוב פעם, סופגים ומכילים ומחבקים ומכאיבים, מן מקום מפלט לברוח ממנו כשקשה בבית
וכשהוא חייך וניקה את החליל שלו בקצה מעיל הצמר הבלוי שלו את תהית מתי האיש הזה זכה לטעום טעם של בית וממה הוא בורח
שמיים מעליי שמיים מעליי ואת מאמינה שיש גם בתוכך שמיים, את מחייכת לעצמך ואומר שהנשמה שלך מרגישה שיש בך שמיים
ואז את חושבת על זה שהנשמה שלך עולה לשם בכל לילה, ומביאה איתה רסיסים איתה אל הבוקר, אז מה הפלא שאת מרגישה את השמיים חיים בתוכך
טיפות יורדות טיפות יורדות אישה מזרזת את הבן הקטן שלה להיכנס למכונית איש סוגר את דלתות החנות זוג מתחבק מתחת לגגון של גלידריה ילד קטן וכלב רצים על הדשא שמשפריץ טיפות קטנות כמו טל וילדה אחת שזו את עוברת מסתכלת על כל זה ומרגישה את השמיים בתוכה
אולי השמיים בוכים תמיד, את יודעת, הם תמיד בוכים אצלך בלב
אבל כשהשמיים בחוץ בוכים במקום השמיים שלך מאירים לרגע ואת צוחקת, כי מי בכלל החליט מה פירושו של בכי על אבנים עתיקות וסופגות.