שונאת אותי כשאני כזאת מגעילה לאנשים. ולא. זה לא קורה לי הרבה. זה כמעט לא קורה לי. אני בן אדם נחמד בדרך כלל. בזמן האחרון זה תופעה שמחריפה וזה לא הגיוני וזה לא צורה וזה לא אמיתי ואין מצב שזה ממשיך.
עושה לי לבכות לחשוב על איך הוא מרגיש עכשיו.
אוף איתי. אולי נחשוב קצת לפני שמדברים? מה הסיפור שהשתלחתי ככה?
נכון שלא הכל בכוונה, אבל זה לא מצדיק. זה עדיין לא אמור לקרות.
לא חלמתי שיום אחד אני אהיה מהטיפוסים הרעים האלה. יצאתי רעה ממש. רעה ממש ממש. מה הסיפור?
זה לא מתאים לי והוא בכלל לא מכיר אותי ככה שעכשיו הוא בטוח שאני כזאת זבל. ובצדק. באמת הייתי זבל. איכס.
אבל מה אני עושה עכשיו? מה אני יכולה לעשות כדי שהוא לא יחשוב אתזה? כדי שהוא יחזור להאמין, אם בכלל פעם הוא האמין, ואם לא אז מעכשיו. אני באמת לא מצליחה לחשוב מה הוא חושב. ומה הוא מרגיש. בא לי לבכות כשאני חושבת על איך שהוא הלך לישון ככה מבואס. ככה איכס. ככה עצוב. ככה פגוע.
בגללי.
ילדת נזק.
אז מה אם הייתי קצת בלחץ? זה סיבה להיות כזאת רעה? אין שום דבר בעולם שמצדיק השתלחות כזאת. זה עושה לי כואב בגרון. לא יודעת מה לעשות עם זה עכשיו. זה מכאיב לי את הלב. אוף. ילדה מטומטמת.
נכון שבהתחלה הכל היה בהומור, אבל ראיתי שזה מתחיל להיות רציני, ושזה כבר לא לענין, אז למה להמשיך? הייתי צריכה בכלל לא להתחיל עם זה. וזה בעיה כי אני אפילו לא אפגוש אותו כדי לפייס אותו באמת.
ואני סתם ילדה מגעילה.
פפפוו
אז מה אני עושה עכשיו? אין לי מה לעשות, והוא הלך לישון פגוע. זה בעע. זה באמת עושה לי לבכות. מה אני עושה כשיו? מיילא היה לי איך להשיג אותו והיינו מתפייסים עכשיו, אבל אין לי ומאוחר וזהו. אכלתי אותה. אוף. אני חייבת שזה יהיה עכשיו. ממש לא לענין שהוא ילך לישון ככה. זה לא צורה וזה לא. פשוט לא.
אבל אין לי מה לעשות. אני מגיעה בשעות כאל המאוחרות. מה נאי מצפה בכלל. ומחר שוב אותו שעות. לעזאזל. למה נכנסתי לזה בכלל? למה אני בעסק הזה? הייתי אמורה לעזוב מזמן. אני לא נורמלית. איכס.
זה עומד לי בגרון.
אני לא רגילה לפגוע. לא רגילה. יצאתי זבל ברמות שאני לא מכירה בכלל. לא ברור לי מאיפה זה בא לי?! ה ישמור. מה הלאה? אני חייבת אותו דחוף דחוף דחוף. זה לא נשאר ככה. אבל אין לי מה לעשות.
לעזאזל.
ומה מחר? אני לא יעמוד בזה. אני יודעת. אני אתחרפן עד שאני אחזור מחר בערב. זה מידי מאוחר ואני יהיה כל היום על קוצים. אוף אוף אוף אוף אוף. ואשכרה אין לי מה לעשות.
אבא. אני חייבת. אולי מחר על הבוקר. אבל אני יוצאת בשבע. רחמים. למה אני עושה כאלו טעויות. למה. למה. למה. אין לזה שום תועלת. מההתחלה הרגתי שזה לא טוב. אז למה עוד ועוד? מה עובר?
ואין לי מה לעשות. לעזאזל.
מצידי תגיבו