היום היה הזוי.
גם השיחה איתה.
וואו.
אלו נשמות טהורות יש בעולם הזה.
והמבחן החרא הזה.
ואז...
אנחנו כבר ממש לא יודעים להחליט מה טוב ומה לא ואם זה משחרר או לא.
מיום ראשון לא עשיתי.
זה וואו.
נעשה?
אולי.
אני כן רוצה.
[לפגוש יותר מדי אנשים שאין להם קשר ככ קרוב אליי זה קצת מתסכל כשאין לי כח לאנשים.]
אלוהים.
מחר.
איתה.
ואז גם ההורים.
בחייאת למה מנחיתים את זה עליי בהתראה של שנייה.
וצריך להשלים חומר וללמוד.
ומתישהו גם ללמוד לאנגלית.
פיכ.
שייגמר כבר הכל.
אני רוצה להיעלם מפה.