פיקשושים ביום הטבילהפעם אחרת
לאור הביקור הלא שייך ולא צפוי שהיה לחביבית@ ביום הטבילה.. חשבתי שיהיה נחמד שכל אחת תספר מקרה לא צפוי שקרה לה ביום הטבילה
אתחיל במקרה שקרה לי..
ערב שבת טבלתי כולי מבסוטה שזה יצא בשבת שאנחנו בבית.. קידוש סעודה ברכת מזון ק"ש השעה כבר מאוחרת.. אולי 22:30 23:00 פתאום זוג לא קשור לעולם שאנחנו מתראים בעיקר בחוץ ולרוב במקרה שהם באים להגיד שבת שלום!!!!! ולא רק זה הבעל רצה לוודא שלא הלכנו לישון אז הוא פשוט הציץ מהחלון של הסלון לוודא שהם לא מפריעים (קומת קרקע- כנראה שהוילון לא עזר) בדיוק סיימנו ק"ש ודפיקה בדלת! הם הגיעו שמחים ומאושרים ואני רציתי לבלוע את עצמי באדמה! במקום זה הגשתי להם תה ועוגה בנימוס אמרתי לבעלי עדיף כבר לקבל אותם יפה כמה דקות ולשלוח אותם הביתה!!!
יש לי מלא.......שמחה
אספר אחד:
אחרי טבילה גיליתי שהיתה לי חציצה.
כבר היה מאוחר בלילה, והרב שאותו הצלחנו להשיג התלבט מאוד ואמר שעדיף לחזור לטבול (בדיעבד בדקתי את הנושא לעומק וגיליתי שלא צריך, אבל זה לא משנה את הסיפור...)
התקשרתי לבלנית.
היא אמרה שהיא רוקנה את המים, ועכשיו צריך לחכות שיתרוקנו לגמרי, לייבש את הבריכה, ואז למלא שוב. זו דרישת ההלכה. בקיצור: תהליך די ארוך. היא כזאת צדיקה, היה לה ברור שהיא באה לפתוח לי. רק ביקשה שאם כבר הבריכה התרוקנה- שאעזור לה לנקות את המקווה...
בקיצור, היה מאוחר בלילה. באנו שתינו, ניקינו את המקווה, חיכינו שיתמלא, המים היו קפואים כי לא הספיקו להתחמם.
אבל... לפום צערא אגרא. המאמץ הזה מחזק טילים את הקשר הזוגי, נותן אנרגיות לכמה שנים...
וואי אשרייך!! איזה מרגשפעם אחרת
עכשיו נזכרתי שפעם אחת כשהתארגנתי במקווה שמעתי את הבלנית מנסה לשכנע מישהי להמשיך להתנקות כי היא באה מאופרת ורצתה להתקלח רבע שעה ולטבול- אשרייך על המאמץ!!
יש לי סיפור דומהחביבית
טבלתי והכל היה בסדר, כשהגעתי הביתה גיליתי משהו וחששתי שזה חציצה. (בדיעבד אחכ גיליתי שזה היה בסדר).
התקשרנו לרב וקיצר עד שענה לנו, אמר שנטבול שוב, הבעיה היתה שהמקווה כבר היה סגור.
הוא אמר לי להגיע למקווה והרבנית תדאג להכל.
הגעתי והרבנית, אשה מבוגרת, העבירה אותי בדיקת חציצה ממש קפדנית- (התעקשה שאנסה לגרד את הנקודת חן שלי וכד). זה היה ממש מעצבן מצד אחד, ומצד שני, לא יכולתי להתלונן- היא טרחה לנסוע להביא את המפתח למקווה מהבלנית ואז באה להטביל אותי בעצמה...

היה ממש מפדח לראות אותה בעיר אחכ...
באמת מפדח...שמחה
אבל זו הרגשה נפלאה להשקיע כל כך במצווה. לעשות נחת רוח אדירה להקב"ה...
והבלניות האלה- כאלה צדיקות!!!
למזלי הבלנית בסיפור שלי היתה חברה שלי. זה יכול להיות יותר מפדח, אבל די מהר ניטרלתי את ההתפדחויות ממנה.
וואו איזה סיפורמק"ר
יש לי קרובת משפחה שהם גרים באיזה מקום חילוני והם בנו שם מקווה נשים והיא הבלנית. יש לה סיפורים מיוחדים ומרגשים ממש על מסירות נפש של נשים לא שומרות מצוות למצווה הזאת, חלק מהם מזכירים את שלך. מחשש לאאוטינג (שמקווה שלא עשיתי כבר...) אני לא אפרט פה. אבל באמת סיפורים מיוחדים
וואו איזה סיפור! אשרייך!כי לעולם חסדו
המממ. לא פקשוש אבלמיואשת******
הטבילה הראשונה שלי אחרי החתונה יצאה בשבת. הייתי ירוקה לגמרי וחוץ מטבילה לפני החתונה לא ידעתי כלום ולא זכרתי שנותנים במקווה מגבות. נסחבתי ברחובות עיר מאד מאד מאד עמןסה וידועה שגדלתי בה והכרתי מלא אנשים בליל שבת עם שקית גדולה ובה מגבת גוף
הגעתי למקווה בצבע של אבטיח ובתחושת השפלה עצומה לגלות שזה היה בלתי נצרך
לחלוטין. השארתי את המגבת שם מרב בושות לסחוב את זה בחזרה ועד עצם היום הזה היא שם כנראה.
ואחר כך לחזור לא מאופרת ככלה טריה לסעודה שבה הוזמנו לעובדינו מלא אורחים להכיר את הזוג הצעיר...
לא.
היה נורא
שם כנראה התחילו סיוטי הטבילה שלי בשבת
איזה קטעורדון
גם לי יצא ככה. הטבילה הראשונה אחרי החתונה. ושמעתי על עוד כמה כאלו.
וזה כזה מביך 😐
והיינו אמורים להיות שבת אצל הורי בעלי, והיה כזה סיפור לבטל..
ונשואה טריה שלא מתאפרת לשבת, מיד מושכת תשומת לב..
באמת קטע, נראה לי רוב החברות שלי הטבילה הראשונה שלהן אחרי החמק"ר
היתה בשבת.
עד כדי שזה היה החשש העיקרי שלי אחרי החתונה
וב"ה לא קרה...
אצלי הטבילה הראשונה אחרי החתונה היתה בליל ראש השנהבארץ אהבתי
וגם אני לא ידעתי שלא צריך להביא מגבת.
גם לי זה קרה..פעם אחרת
אמנם לא בשבת אבל די היה ניכר לעין שאני ממש בדרכי למקווה- כ"כ צעירה וחסרת ניסיון
חשבתי שאני מיוחדת 😮מיואשת******
וואי גם לי הטבילה הראשונה אחרי החתונה היתה בשבתמישהי11
אבל אנחנו נשארנו בבית וזו היתה חוויה מיוחדת
אני ידעתי שיש מגבות ובכל זאת לקחתי...כי לעולם חסדו
יש בזה משהו הרבה יותר כיף לדעתי.
להיסחב עם מגבת בשבת עשרים דקות זה לא כיף 😳מיואשת******
נכון, אבל להשתמש במגבת שלי מהבית זה כיף.כי לעולם חסדו
חחח חושבת שזה קורה למלאפרח ורוד
גם לי קרה במקווה הראשון אחרי החתונה, קניתי איפור בשבת בשביל זה.. ועוד אכלנו אצל משפחה ובעלת הבית אומרת לי למה את בלי אודם.. אנשים חסרי טאקט לפעמים
פיקשוש בלי סוף טובאמא בניסים
ליל הסדר
אנחנו זוג טרי
כל הנשואים יחד אצל ההורים
אני לא מאופרת...
אמרתי שזו תקופת האביב שגם ככה אני קצת אלרגית אז מעדיפה גם לא להתאפר כי זההף מחמיר.
יצאתי מוקדם למקווה
המתנתי חצי שעה. שעה. שעה וחצי. שעתיים.
התייאשתי מלהמתין.
חזרתי לבית של ההורים.
התחילו בלעדינו
היה שקוף כל כך
מביך כל כך
ואף אחד לא יודע שבסוף זה אפילו לא צלח.
נשאר לי צרוב חזק ולימד אותי לפעמים הבאות לא לקחת סיכונים מהסוג הזה.
אוי, זה נורא כואבהנורמלית האחרונה
וואו ממש ממש לא כיף מק"ר
אבל לא הבנתי למה חיכית כל כך הרבה? היה תור?
אז זהו שזהאמא בניסים
במיינסטרים הירושלמי... איזור מאה שערים. ביומיום לוקחים שם מספר.
וזה בערך 3 שעות המתנה!!!!!!!
בשבתות וחגים הן מוציאות ערימת מספרים לפני. אבל זה לא ממש עובד.
אמהלה!! בטח אם יצא לך שוב לטבול באזור חיפשת מקום אחרמק"ר
דווקא אצלנו בלילות שבת וחגים זה מתקתק, יש רצון לכולן לחזור הביתה מהר... ממש כולן מתחשבות ועושות הכי זריז שאפשר.
כמה שליכן אני

* קבענו לנסוע לשבת להורים, והדימום הגיע מוקדם מהצפוי.

אז ביטלנו את הנסיעה.

יש מצב שאמא שלי הבינה, אבל היא לא אמרה כלום...

 

* טבילה במוצ"ש

בשבת היינו אצל ההורים של בעלי,

אבל שיא החורף אז יש מלא זמן במוצ"ש.

ובדיוק באותו יום הם רצו שניסע איתם לאיזה מקום, לפני שאנחנו חוזרים הביתה.

אנחנו מנסים להתחמק, אבל חמותי לא ממש מבינה עניין.

היא לא יכולה לקבל את זה שיש לנו את החיים שלנו, ואנחנו לא חייבים למסור לה דין וחשבון על כל דבר.

לא זוכרת איך בסוף הורדנו אותם מזה...

 

* ואיך שכחתי...

טבילה ראשונה אחרי החתונה.

חוזרת הביתה ומתחיל המחזור.

(קצת פשלה עם הכדורים שלקחתי לפני)

 

 

יש לי בלי סוף.. נספר אחד: היינו גרים בחור בלי רכב.לא כרגע
בדיוק חזרנו מחו"ל. אח שלי הבחור ביקש לבוא לישון אצלנו כי ההורים שלי טסו בדיוק, הוא ביקש כמה ימים קודם ופרח לי מהראש לגמרי שזה יום הטבילה! לא היה שייך לבטל אותו.. הוא הגיע, דיברנו קצת (למזלי הוא היה תמים כזה ועם המון טאקט גם..לא נראה לי קלט משהו). בעלי נשאר איתו, ואני הזמנתי מונית למקווה ותוך כדי הנסיעה גיליתי שיש לי המון שטרות בארנק, אבל כולם שטרות אמריקאיים..
התפדחתי מאוד, שאלתי את הנהג אם הוא רוצה 20 דולר במקום שקל, הוא דווקא היה נחמד מאוד ומתחשב (נראה לי חשב שאני איזו תיירת אמריקאית). וסיכמתי איתו עם הרבה התנצלויות שמחר אביא לתחנה.
אח"כ במקווה אותו סיפור.. מליון התנצלויות לבלנית למה לא שילמתי.

עוד סיפור שקרה לי - טבילה במוצ"ש שהוא גם פורים. שוב.. היינו באותו חור עדיין, והמקווה היה פתוח לקצת זמן בגלל פורים. כך שפספסתי את כל קריאות המגילה שהיו. התחלנו להתרוצץ לחפש קריאה/מגילה. עד שבסוף הרב של המקום קרא לי בבית שלו באופן אישי..זו היתה פדיחה.
רגע, אבל מה עשו כל הנשים שטבלו באותו ערב?מק"ר
או שבחור הזה היית הטובלת היחידה באותו לילה?
האמת שבעלי התלונן על זה אחר כך לרב..לא כרגע
שזה לא הגיוני לפתוח ככ מעט זמן את המקווה.
מן הסתם היו כאלו שנתקעו (אולי נגלה כאן שותפות), והיו כאלו שויתרו..
נזכרתי בעוד סיפור,לא כרגע
עדיין באותו חור.
יום הטבילה, התינוקת היתה עם חום גבוה והיתה נראית לנו לא טוב..
שוב לקחנו מונית והתפצלנו: אני למקווה, בעלי לרופא עם הילדה.
אחרי הטבילה אני מסתכלת על הטלפון - מליון שיחות שלא נענו מבעלי. אני מתקשרת - הוא אומר לי תקשיבי הרופא אמר לקחת הערב את הילדה למיון. הם מחכים לי בחוץ.
טוב אני כולי אמא צעירה והיסטרית, מתארגנת מהר ועפה החוצה. לא הספקתי אפילו לשאול את בעלי מה ולמה. תוך כדי היציאה אמא שלי בדיוק מתקשרת ואני מתוך ההיסטריה מספרת לה שאנחנו בדרך למיון עם הקטנה. היא נלחצת ומנסה לברר על מה ולמה ואני נאלמת.. לא יודעת לענות בכלל מה יש לילדה 🙈. זו הייתה שיחה מפדחת ביותר! היא לא הבינה איפה הייתי ומה בדיוק קרה.
אח''כ הגענו למיון, היינו כמה שעות, לא זוכרת אפילו מה היה, רק שב4 בבוקר בערך, סחוטים ועייפים הגענו הביתה בשלום.
וואי! גם לי היה פעם בפורים!...שמחה
בדרך כלל כל החברים באים אלינו לסעודת פורים, באותה שנה הודעתי שלא.
שוב, היה לי מזל שהבלנית היא חברה שלי, והיא אמרה שזה יהיה אצלם...
וזה היה השקעה הדדית...שמחה
בעלי לא שתה באותה שנה, וזה היה ממד הקרבה מצידו...
סתם שאלה - מה הבעיה שהוא היה שותה בבוקר?מתואמת
בכלל, לפי מה שאני יודעת, עניין השתייה בפורים שייך ליום ולא לליל פורים...
צודקת...שמחה
אצלנו זה היה מוצאי פורים. בגלל זה לא שתה...
אה, עכשיו הבנתי... מתואמת


אז ככה....מיקי 84

חודשיים אחרי לידה סוף סוף יום הטבילה. מוצש... קפוא בחוץ יצאתי לטבול... חזרתי שתינו קפה שוקולד מרדימים את הילד אני נכנסת להתקלח לפני ו..... דופקים! מי לעזאזל עכשיו דופק? אנחנו גרים במקום מרוחק מהמשפחה מכל כיוון אין משפחה באזור לפחות במרחק של שעה נסיעה....

מי מתייצבת עם מזוודה?

 

 

חמתי ואחד הילדים.

למה? סתם עושה הפתעה באה לבקר יומיים...

בלי לשאול בלי לעדכן.

זה היה סיוט.

האמת מאז.... אני שומרת על מרחק וקרירות איתה כי אחרת זה יקרה כל חודש כזה ביקור.

אוי. סיוט של החיים בלי קשר לטבילה ! 🙈מיואשת******
חחחחחח איזה הורסת!!פעם אחרת
היה לי גם אחד בליל שבועותמיואשת******
זוג צעיר
מוזמנים להורים שלו מלפני פסח (תור שם תור פה ואך אחד לא מוותר)
חברותא שהוא סידר בעמל רב ו חברותא ביטל כל מיני דברים כדי לבוא להיות שאותה שכונה איתנו
ועכשיו לך תבטל הכל
מלא אנשים כעסי עלינו אז . היה זוועה
כמה זה מלמד לדון לכף זכות...חדשה ישנה
אי אפשר לדעת מה קורה באמת לבנאדם
יש לי גם, כתבתי אותו בקצרה בשרשור השני מק"ר
טבלתי הכל היה מצויין, הגעתי הביתה היה ערב מקסים ועוד לא היינו ביחד.
פתאום באיזה שתיים עשרה בלילה אני מגלה משהו שמקלקל הכל, שיכול להיות מאוד שאני צריכה לחזור לטבול... מה עושים? למי מתקשרים בשעה כזאת?
בעלי מתחיל לפתוח ספרי הלכה, לנסות לראות... טוב מהר מאוד אני מבינה שזה משהו שלא בטוח שרב ידע לענות לנו קל וחומר שבעלי לא יוכל לפסוק... ואני מנדנדת לו שינסה כמה צילוצולים לרב שלנו, אולי הוא עוד יענה (חח לא יודעת מאיפה היה לי האומץ...)
בעלי מנסה ולהפתעתנו הרב עונה מיד, כן הוא בדרך לישון וכן טוב שניסנו והוא מקשיב בריכוז. לא יודע לענות לנו מיד, אומר שצריך לבדוק מתקשר אחרי כמה דקות שואל אותי כמה שאלות ואומר שיחזור עוד מעט.
בדיעבד הבנו שהוא הרים כמה טלפונים לכמה פוסקים להתייעץ איתם (השעה היתה קרוב לאחד בלילה...)
ואני מבינה שאם אני חוזרת לטבול זה כבר לא קורה היום (היינו זוג ממש צעיר וטרי, לא טבילה ראשונה אבל אולי שלישית).
זוכרת שחיכתי לתשובה שלו בכזה חשש שהוא בכלל לא היה עם פרופורציה למקרה... אז הכי גרוע תטבלי מחר... אבל אני לא רוצה!
אחרי כמה זמן הרב חוזר אלי, שואל אותי עוד שאלה שלפי התשובה שלה פוסק שאני מותרת לבעלי...
כמה הודינו לו, כמה אני מברכת אותו עד היום על המסירות וההשקעה. באמת השכר שלהם בשמים הוא אדיר...

וסתם אנקדוטה חמודה- באחד הפעמים שהרב התקשר לברר עוד נקודה, שמענו את התינוק שלו בוכה ברקע, ובעלי בחוסר נעימות מתנצל שוב על השעה ועל ההפרעה, והרבה בפשטות: מה הבעיה, ככה אני מרוויח חסד נוסף, אם אני כבר ער, למה לא לעזור לאשתי ולנדנד קצת את הילד, שתוכל לישון בשקט מגיע לה...
גם לי יששבעזרתו יתברך!!!
אחרי הלידה הראשונה שלי, טבילה ראשונה נפלה באיחור למרות כל החישובים שעשינו מראש, נפלה בדיוק על התאריך שבו קבענו 'זבד הבת' באולם. אבל משהו ענק. בקיצור בניתי כל כך על האירוע וכל כך רציתי תמונות עם בעלי כי תמונות החתונה יצאו אכזבה אחת גדולה. רציתי חוויה מתקנת. בקיצור טבלתי 7 בערב. הזמנתי מאפרת, היא הבריזה, הזמנתי מישהי אחרת, התוצאה הייתה '' להוריד מיד'' ולדרוש מהראשונה להגיע לאולם כי לא עושים ברז לבעלת הארוע!!!
הגעתי לאולם, 8:30, אנשים נכנסים והמאפרת עוד לא הגיעה. אחרי שהיא הגיעה כבר הרגשתי כלה, איפור ברמה אחרת. נכנסתי לאולם 9:30!! אבל אני הכלה היום, חוויה מתקנת, אז למי אכפת... חחחחח
והכי חשוב השגתי את התמונות שרציתי!!
איזו מסירות. אנשים גדולים יש בעולםדבורית
פקשוש לא מצחיקאמאשוני
פעם היינו חיים על השקל,
הגיע ערב טבילה ולא היה לי כסף. אמרתי לעצמי אין מצב שעל זה שולחים אותי הביתה..
נסתדר...

אני מגיעה, יש שם מכונה שצריך לשלם וגלגל מסתובב כזה

אני כאילו מחפשת בתיק את הארנק וקיוויתי שאחת הבלניות תקלוט את הסיטואציה ותכניס אותי..

אף אחד לא התייחס

קראתי לבלנית וגמגמתי משהו על זה שאין עלי כסף ואם אני יכולה לשלם אח"כ
היא גערה בי שלא באתי מאורגנת ואמרה לי שאחזור הביתה להביא את הארנק (איפה את גרה? זה כל כך הרבה זמן הליכה??)

אני מסתכלת על הנשים שם.. אולי מישהי תגאל אותי מהסיטואציה

כלום, חזרתי בלי לטבול בוכה את נשמתי, בעלי לא הבין מה אני רוצה, אין לך כסף לא חייבים לך כלום...

לא זוכרת בסוף מה היה עם הכסף אבל הכאב נצרב

ב"ה הרבה מים עברו בנהר מאותה תקופה. והרבה מי מקווה עברו בשלום ובתשלום
וואו. תודה על השיתוףמיואשת******
מאמינה שהייתי מצילה אותך אבל טוב שהערת את תשומת ליבי להיות יותר ערנית לנושא
יוו אני לא מאמינהורדון
זה פשוט נורא.
אני פעם שכחתי להביא כסף. אמרו שבסדר ושאשלם בפעם הבאה
זה באמת פקשוש לא מצחיקטרכיאדה

גם אני פעם הגעתי בלי כסף (הבאתי כרטיס אשראי אבל לא היה להם אפשרות לאשראי) מיד אמרו לי: "מה הבעיה? בגלל זה לא תטבלי- תביאי בפעם הבא"

וואו עשית לי קווץ' בלבמק"ר
וכמו שכתבו פה, ברוב המקוואות זה היה עובר ב: נו מה הבעיה? תשלמו בפעם הבאה או שתקפצי מחר לשלם...
יואואמא ל6 מקסימים
בטח אח"כ הבלנית לא הבינה למה לא חזרת, ומתחרטת עד היום ששלחה אותך הביתה...
איזה נורא!רק שאלה לי
אני בהלם שהבלנית שלחה אותך הביתה ולא נתנה לך לשלם בזמן אחר. חוסר רגישות
אני לא מאמינה?? אישה שבאמת אין לה כסף מה תעשה?כלה נאה
לא תטבול באותו יום?
הבלנית הזאת לא בסדר!
קצת רגישות.

שמעתי מבלנית על מצבים לא פשוטים. שיש נשים שטובלות רק בערב שבת. כי אין להן אפשרות לשלם.


מהה??בשורות משמחות
ואם זה היה בשבת... ואז ממילא את משלמת בפעם אחרת!
בדיוק אותו הדבר
לדעתי על דבר כזה צריך להתלונןאני בריבוע

ולהביא את זה לידעת הרב באזור, זה ממש לא נכון לנהוג ככה, ואם תוכלי לעלות את זה לתלונה אולי בנות ישראל אחרות ינצלו ממצב כזה.

ממש עצוב מה שעשו לך!

אוי! ממש כואב!!, מה היה בסןף?וואוו
לא כזה פקשוש אבל זכור לי כפרוייקטיםמאמינה ומחכה
ליל טבילה בשבת בר מצווה של גיסי. נשואים חודשיים. בקיבוץ שהבית כנסת צמוד למקווה.
שנה אח"כ, ליל טבילה בשבת בר מצווה של אחי! כל המשפחה בבית כנסת.
היה קשווחח
אה וגם הייתי צריכה לטבול באמצע משלחת של תגלית שיצאנו אליה.. לכי תסבירי לאן את צריכה ללכת חחח
וואי זה פשוט שרשור חובת קריאה!!אבן חן
למה אנשים לא יכולים להתחשב, בזוגות צעירים במיוחד? תבינו שאולי יש דברים שאי אפשר להסביר לכם...
משהו קצת מצחיקאני זה א
אחת הפעמים שהייתי במקווה והתארגנתי בחדר שמעתי מהחדר השני מישהיא שאני מכירה מדברת ולא רציתי שתראה אותי כי זו אחת שהיתה מספרת לכולם איפה אני אז פשוט התחבאתי בחדר עד שתלך..
ועוד משהו מצחיק בחו"ל המועד בתחילת הנישואין הלכנו עם חברים לטיול וחברה שלי ואני דיברנו מלא בטלפון באותו יום וחילקו התארגנויות לטיול ואז פתאום במקווה נפגשנו והיה מצחיק כי פתאום הבנו למה כל אחת מאיתנו המציאה תירוצים למה לא יכולה ביום הזה ודוקא למחרת וכו וכו... אבל זו חברה טובה מאוד אז בכלל לא היה מפדח רק צחקנו שאם הבעלים היו מגלים שנפגשנו הם היו אומרים שתכננו את זה מראש וכמובן היה קשה לשמור בסוד מבעלי שפגשתי את החברה במקווה חחח
טבילה חברתית..באר מרים
מקווה שלא עושה לעצמי אאוטינג...

בישוב שלנו לפני כמה שנים המקוה היה בשיפוצים . אז הנשים עברן לטבול במקווה של הגברים.
אחרי כל סיפורי הזוועה של בעלי על רמת הנקיון במקווה של הגברים החלטתי שאין ברירה ואני טובלת. התקשרתי לבלנית ערב מראש לתאם (אצלנו ביישוב פותחים את המקוה רק בתיאום מראש) למחרת בצהריים היא מתקשרת שיש בעיה עם המים ואי אפשר לטבול במקווה של הגברים. אבל מציעה שיש עוד שלוש נשים ביישוב שצריכות לטבול הערב (די חריג אצלנו בכללי שכל כך הרבה טובלות באותו ערב) והיא יכולה לתאם עם הבלנית של היישוב הסמוך שנוציא ביחד רכב וניסע לשם.
בקיצור נסענו יחד לטיול קבוצתי למקווה והיה ממש צחוקים.. הבלנתי שם נקרעה מהקטע שהגענו כקבוצה, צחוקים על ההתארגנות ועל הקצב של כל אחת וכו...
בחזור אנחנו פוגשות את הרכז בטחון של היישוב שמבקש טרמפ ולא מבין מה אנחנו עושות באווירה של צחוקים באמצע הלילה...

לסיפור יש המשך:
בחודש הבא הודעתי לבעלי שיצא לי החשק לנסות את המקווה של הגברים ואני פשוט נוסעת באוטובוס לטבול בירושלים. תיאמתי מראש עם זמני האוטובוסים כך שאספיק לחזור באוטובוס האחרון.
כל אחרי הצהריים ישבתי בגינה עם אחת מהנשים שטבלה איתי בחודש הקודם ושתינו מפטפטות, וכמובן שאני לא מזכירה את זה שאני תכף מתארגנת לנסוע לירושלים. איך שחזרתי הביתה השארתי לבעלי להשכיב את כולם וטסתי להספיק את האוטובוס.
טבלתי , ואיך שאני עולה בחזור לאוטובוס האחרון ליישוב אני פוגשת את אותה אישה שהייתה איתי היום בגינה ושאף אחת מאיתנו לא רמזה אפילו שהיא נוסעת לירושלים היום. בלי לדבר שתינו מבינות בדיוק איפה כל אחת היתה עכשיו בדיוק חודש אחרי הפעם הקודמת...
נסענו ביחד כל הדרך מפטפטות ואף אחת לא שואלת את השניה מאיפה היא חוזרת בירושלים למרות שהיה שקוף ששתינו מבינות...
איזה סיפור משעשע, ממש ערב גיבוש עשיתן...מק"ר
טבילה ראשונה אחרי החתונהפשיטא
התרגשתי מאוד.
מגיעה למקווה יחסית מוקדם (היה כתוב שהוא נפתח בשקיעה, הגעתי קצת אחרי...) והכל סגור ומסוגר. אין בלנית, הכל חשוך, אני לבד, מפחדת שיראו אותי.ואם אפשר להוסיף- גשם חזק בחוץ ואין מחסה קרוב. עד שהגיעה עוד אישה שהכירה את הבלנית והתקשרה אליה והבלנית אמרה שהיא מגיעה עוד כמה דקות.
פעם ראשונה הרגשתי את הביטוי המתנה מורטת עצבים.
בנות כל סיפור כאן פצצה....וכשזה קורה בלייב סיוט..להרים עיניים

טבילה אחרי הלידה של הבכור

לבעלי יש משהו בעבודה עד 12 בלילה

גרים בעיר באותה שכונה של חמי וחמותי

המצאנו איזה סיפור שיש לי מפגש עם חברות וביקשנו להשאיר את התינוק אצלם לשעתיים (התכנון- נסיעה למקווה, התארגנות וטבילה)

הכנתי לו בשקית טיטולים מגבונים וכו.

הבאתי את התינוק אליהם- והתבלבלתיבשקית!!

במקום להביא את השקית עם הבגדים של התינוק- הבאתי את השקית למקווה-

ובתוכה- מגבת, מברשתלשיער, מברשת שיניים, תחתונים..

ואני נוסעת לי למקווה

אחרי עשר דקות (עוד לפני שהגעתי למקווה)

חמותי מתקשרת- ואומרת- נראה לי התבלבלת בשקית לתינוק.....

 

 

וואו איך התביישתי..

אמאלההההההתוהה לי
איזה פ ד י ח ו ת איומות!!!!! מה עשית??
אוי ואבוילמה לא123

נחנקתי

סליחה . ממש סליחה. אבל הרגת אותי מיואשת******
יוווו חחחחחחחח איז לא נעים..כלה נאה
אוייי הצילו חילזון 123


הסיפור הכי הזויטרכיאדה


יואווו הרגת אותי... הבן שלי לא הבין למה אני מתגלגלת מצחוק...תאומים


יואווו מטריףראשית אמונה
כפרת עוונות
אהההה. !!!!!! הצילו! אני בוכה וצוחקת ביחד...חדשה ישנה
אוי זה הסיפור הכי הורס!!!פרח ורוד
נקרעתיי!!! אבל סיוט כשהדברים האלה קורים...
סיפור ששמעתי ממישהו ששמעה ממישהו🙈מאושרת(=
מישהי אחת הייתה צריכה לטבול, באותו צהרים היא פגשה את הבלנית וזרקה לה שהיום היא באה לטבול.
קצת לפני שהבלנית סגרה את המקווה היא נזכרה שלא ראתה את אותה אישה, אז היא התקשרה אליה,
האישה אמרה לה שעבר עליה יום ממש קשה, אחד הילדים חולה ובעלה גם ככה בצבא ולא יכול לצאת אז היא החליטה לדחות את הטבילה.
הכלנית המדהימה ממש המליצה לה לא לדחות והסכימה לחכות עד שהאישה תסיים להתארגן ותבוא (למרות שכבר חרג משעות הפתיחה)
לבסוף האישה טבלה. וב-3 בלילה בהפתעה בעלה הצליח לצאת מהצבא במיוחד חליל טבילה.

יש מצב שהפרטים בסיפור היו קצת שונים במציאות. אבל זה סיפור שפשוט תפס אותי חזק!!
במיוחד בשנים הראשונות של החתונה שבעלי עדיין היה בצבא..
סיפור מופלא ומרגש!יפית8


חזק מאוד,כמוני כמוךאחרונה
אהבתי!
וואו איזה סיפורים הזויים!! לי היהאפרת 2
שהייתי בחו“ל במדינה קפואה באיזור רוסיה המקווה היה במרחק 3 שעות נסיעה, כל פעם לקחנו רכב ונסענו ביחד אני ובעלי 6 שעות! עם טבילה באמצע, פעם אחת יצא לי ליל שמחת תורה, וידענו שאין מצב להיות שם בשמחת תורה כי אין מנין, אוכל וכו והיו גם חיבים את בעלי איפה שהיינו, אז שאלנו רב מה לעשות, ואמר לטבול בצהריים, ולא להיות ביחד עד הערב, קיצור יצאנו על הבוקר, בדרך הבלנית שאמורה לפתוח לי תמקווה כותבת לי שהחימום לא עובד, שלא כדאי לי, כפור מטורף, אמרתי לה שאין מצב ואני בדרך, קיצור הגענו טבלתי בקפורררר, ובחוץ כבר שלג ומינוס, ואז עוד חזרנו את כל הדרך, הגענו שניה לפני החג, ובעלי עוד היה צריך לחכות בסוכה הקפואה עד הערב, כי הרב אמר לנו לא להתיחד....מסירות נפש ממש!
איזה מסירות נפש!!מק"ר


זה ממש סיפורי צדיקים סיפור כזה!!דבורית
ליל שבת ..מענין
אחרי לידה ואחרי הכנסת התקן ... עד שסוף סוף הצלחתי להתנקות, נפל על שבת ...
במקווה ליד הבית עובדת חמות של אחותי ... והיא הדבר האחרון שבא לי לפגוש ...
אני נכנסת ומבקשת מבלנית אחרת שתעשה טובה ותכניס אלי משהי אחרת,
אחרי חצי שעה בערך היא ניכנסת ומחלקת כל אחת לחדר אחר ... ואז אני קולטת שיש עוד בלנית והיא שכנה שלי ... לא ממש מכירה אותה אבל היא צרחה עלי פעם (על משהו שלא היה קשור אלי ) וממש נפגעתי ככה שהיא גם לא משהי שההיתי רוצה שתיכנס אלי ... אז אני נכנסת לחדר ומנסה לתפוס את העינים של הבלנית שדיברתי איתה מלכתחילה שלא תכניס לי את זאת ... הפדיחה שהשכנה קלטה שיש משהי שצריכה משהו ובאה לשאול אותי מה אני רוצה ... יוואו.. הסמקתי כולי ...
בסוף לא היא ולא היא נכנסו ועבר בשלום ...
בתחילת הנישואים. שבת אצל חמותי ביחד עם אחות של בעליכלה נאה
הייתי צריכה לטבול.
אמרתי לחמותי שאני קופצת לאמא שלי להביא לה משהו.. הם גרים באותה שכונה.
אני דופקת בדלת של המקווה ומי פותחת לי??
אחות של בעלי... ואחרי דקה של שקט התחלנו לצחוק.
היא אומרת לי, למה לא אמרת? היינו הולכות ביחד..

ופגשוש מעצבן שסבלתי כמה חודשים.
הריון ראשון עברתי הפלה וגרידה. הגיע יום טבילה
אני מגיעה למקוה מורידה בגדים ו.. דימום שנמשך 3 ימים. חזרתי לבית בוכה. בעלי לא הצליח להבין מה קרה לי..
חודש הבא אותו הסיפור. עד שהלכתי לטפל בבעיה.





נזכרתי בעוד סיפור הזויפשיטא
יצא לי פעם אחת שנאסרנו מסיבות מסויימות והייתי אמורה לטבול יומיים לפני המחזור.
הגעתי למקווה (שמצטיין ברמת הניקיון!!) וקיבלתי מגבת. לבנה. כשהתנגבתי בה, לפני הטבילה, פתאום נפל לי הלב. ראיתי מלא כתמים חומים ענקיים על המגבת ולרגע לא ידעתי מה לעשות עם עצמי.
אחרי כמה שניות הבנתי שהכתמים לא ממני אלא היו על המגבת כבר לפני.
אחרי הטבילה הערתי לבלנית על זה והיא דפקה לי פרצוף שהיא לא מבינה מה הבעיה בזה, המגבת נקייה ועברה כביסה.....
מאז הבאתי איתי מגבות מהבית.
בחיי אני לא מבינה איך המגבות הן תמיד לבנותמעין אהבה
נכון שבטח בגלל הכביסות בהרתחה
אבל הלוו זה ממש יכל לאסור נשים ברגע כזה קריטי...
תמיד בא לי למחות על זה
אצלינו במקווה המגבות בצבע אדום בורדויוםטוב
אחרי הפעם ההיא, קלטתי שבאמת יכולה להיות בעיהפשיטא
והתחלתי להקפיד על זה. זה ממש נורא. ועוד לפגוש כזאת מגבת מוכתמת.. בעעע
הוי היה לי מקרה דומהלהרות כוחות
לבשתי נעלי זמש אדומות,
בקיצור הן היו בפינת הרצפה ועם כל המקלחות וההכנות הרצפה התרטבה, ופתאום אני קולטת מגבת עם כתמים אדומים טריים! הלב שלי נפל לרגע, אבל ברגע הבא הבנתי מאיפה זה הגיע ונרגעתי
הכי הזוי שלחאושר88
עשינו שבת אצל ההורים של בעלי,שגרים שעתיים נסיעה מהבית שלנו.
ידענו שאני הולכת לטבול במוצש, אבל אנחנו זוג צעיר
ולא היה לנו ככ כסף לקניות וגם לא זמן.
ורצינו גם לפגוש אנשים.. (אנחנו מבודדים מכולם)
בכל מקרה, אמרתי לעצמי שאטבול במקווה של היישוב שלהם, וראיתי באינטרנט שהוא פתוח רק לשעתיים
והיה לי חשש שאולי אפספס או משהו,או שהזמנים לא נכונים. והתביישתי לשאול את אמא שלו
אז אמרנו שנסע לבית ונטבול שם, נסענו בטיללל
הייתי לא מאופרת ומרושלת כזאת
לא אמרנו לאף אחד שהלכנו, מהלחץ
הגעתי על הקשקש! הבלנית אמרה שעוד חצי שעה סוגרת. אמרתי לה שאעשה את זה מהר
טבלתי.. אחרי זה גיליתי שלא צחצחתי שיניים
ואכלתי לפני זה דג.

הלכתי לבלנית וסיפרתי לה אמרה לי לטבול עוד פעם
בלב קיויתי שהמאמץ הזה ייחשב שלח בשמיים, ושאזכה לפרי בטן בקרוב..

בעלי חיכה לי בחוץ, כי אני מתביישת המקווה שלנו הוא בסביבת מגורים די פעילה.. ואנשים יושבים למטה, ומסתכלים..

אז ישר ברחנו באוטו.
וואי גם לי ישרונירון
חנוכה, בערך פעם שניה או שלישית אחרי שהתחתנו.
בדיוק ביום הטבילה קבעו מסיבת חנוכה אצל ההורים שלי, בערך לשעת הדלקת נרות.
אז אמרתי לבעלי שמה הבעיה, אני אתארגן בבית וניסע באוטובוס ואלך למקווה לפני שנגיע למסיבה (המקווה באמצע הדרך מהתחנה להורים שלי).
ואז באמצע הדרך אבא שלי מתקשר לשמוע איפה אנחנו, אס אמרנו שבדרך.. וכשאנחנו יורדים מהאוטובוס אני רואה את האוטו שלו בחניה!! מסתבר שהוא עקב אחרי האוטובוס באפליקציה כדי להקפיץ אותנו שלא נצטרך ללכת! (5 דקות הליכה)
באמת שלא הגיע לו כל המבטי שנאה שלי על זה שהוא רצה לעזור.. כל המסיבה הייתי על קוצים ובסוף עפתי להתארגן שוב לקראת סוף המסיבה ונתתי תרוץ עלוב של חברות והלכתי למקווה.
עכשיו אני קולטת כמה שלוות הטבילות שלי...נועה נועה
או שאני לוקחת אותן בשלווה.
הדבר הכי "מעניין" שקרה לי היה הטבילה אחרי הלידה של הבן שלי, זה היה בשנה שעברה בליל שבועות שחל במוצאי שבת, והיינו אצל ההורים שלי. יש לנו תורנות בין האחים להגיע להורים ואלה הזמנים הכי קשים שלא נוח לאף אחד, ובטח שלא יכולנו למצוא מחליף בהתראה של שבוע, וגם איזה תירוץ היינו ממציאים? בעלי לא יכל לגבות אותי וש"נלך כל המשפחה יחד לבית כנסת" כי הוא היה צריך לקחת את אבא שלי לתפילה (בכסא גלגלים). וטבילה אחרי לידה - לא היה מצב שנדחה... במיוחד שאנחנו גרים רחוק וזה בעצם היה לדחות ביומיים טבילה שחיכינו לה חודשיים. התלבטתי אם לשתף את אחותי שגרה ליד ההורים, אבל בגלל הלו"ז שלה ושל בעלה היה די סביר שהוא יבין וזה כבר היה לי פחות נחמד. אז החלטתי שלאור הנסיבות אין ברירה חוץ מלשתף את אמא שלי. אז שיתפתי, והכל עבר מאוד יפה ובנעימות, היא לא הזמינה את אחותי לסעודה בלילה כדי שהם לא יגלו במקרה, שמרה על הילדים כשהלכתי (וגם בערב שבת כשהייתי בהכנות האחרונות עזרה ככל יכולתה) וחזרתי מספיק מוקדם ככה שגם אבא שלי לא ניחש. וממש שמחתי שהחלטתי לשתף בלי סצנות.
החלטה הכי טובה שישמק"ר
כשקוראים את מה שכתבת מבינים כמה זה נכון לפעמים וכמה יש מקום כן לשתף מישהו כשזה נצרך.
למדתי, תודה
עשית החלטה כל כך חכמה!יפית8


תודה לך ולמק"ר, היה לי חשוב לכתובנועה נועה
כי יש נשים שמתייחסות לזה כ"יהרג ואל יעבור", וזה ממש לא ככה. זו הנהגה ראויה אבל לא מצווה וממש לא צריך להפוך עולמות כדי לקיים אותה, ובטח שלא לדחות טבילה.
(אגב, אמא שלי בעצמה היתה מופתעת בהתחלה כשאמרתי - אני מאלה שבתור ילדות בחיים לא ידעו כשאמא הלכה למקווה... הסברתי בענייניות והיא ממש שמחה וכיבדה)
ממש לא יהרג ובל יעבור...שמחה
מה שנצרך לצורך המצווה- אין בעיה להגיד. בדיוק כמו שהבלנית יודעת שאת טובלת, ולפעמים רב יודע כשיש שאלה,
אם את צריכה עזרה ממשהי לצורך הטבילה- הכי נכון ליידע אותה.
ובאמת טוב שהעלית פה את הנושא. חשוב לכולנו.
תודה לך ולמק"ר, היה לי חשוב לכתובנועה נועה
כי יש נשים שמתייחסות לזה כ"יהרג ואל יעבור", וזה ממש לא ככה. זו הנהגה ראויה אבל לא מצווה וממש לא צריך להפוך עולמות כדי לקיים אותה, ובטח שלא לדחות טבילה.
(אגב, אמא שלי בעצמה היתה מופתעת בהתחלה כשאמרתי - אני מאלה שבתור ילדות בחיים לא ידעו כשאמא הלכה למקווה... הסברתי בענייניות והיא ממש שמחה וכיבדה)
גם לי היה פעם מקרה שפשוט החלטתי לשתף את אמא שליבאורות
בעלי במילא היה בצבא ככה שהם ידעו שבמילא זה לא שיקרה משהו באותו ערב, והינו אמורים לנסוע ביחד לאירוע וניסיתי למצוא דרך להסביר למה אצטרך לצאת לבד בסוף, מאוחר יותר. בסוף החלטתי לספר לאמא שלי שאני פשוט צריכה לטבול ולא אספיק לשעות של המקווה אם נסע אז היא הציעה להטביל אותי כשנחזור ( ביקשה מהבלנית לפתוח את המקווה במקומה והיא הסכימה). יצאה אחלה חוויה
ובתכלס גם יצא ששיתפתי את דודה שלי כשהיינו אצלה בשבת שאני צריכה לטבול וזה ממש עזר לי.
בקיצור, עדיף לא להתבייש ולשתף את מי שיעזור מאשר לעשות כל-כך הרבה סיבובים.
גם אניתאומים

יצא לי בליל חג,  נראה לי שזה היה בלילה השני של ר"ה הילדים היו קטנים.

 

שיתפתי את אחותי והיא שמרה לי עליהם.

 

ממש שמחתי שעשיתי את זה כי עבר לי כ"כ ברוגע

גם לי קרה ששיתפתי את אמאחרותיק
שבת בר מצוה בלביא. כולם הגיעו.
טבילה במוצש.
אם נחכה להגיע הביתה- לא נספיק. ואנחנו חוזרים עם ההורים..

אז אמא שלי המלכה הביאה בגד ים, שיגעה לכולם ת'שכל שעד שיש לה בריכה קרוב כל כך היא חייבת ללכת..
ועד שהיא סיימה אני כבר חזרתי.. וכולנו נסענו הביתה בשלווה.
באמת מלכהאורוש3
איזו אמא אדירהנועה נועה
אלופה אמא שלךחדשה ישנה
נהדרת! מק"ר
נזכרתי גם לב אמיץ

הרבה כוחות יקרה!

הלוואי שהיתי יכולה לעזור לך

אין פה שום משפחה חדשה בשכונה חושף שיניים

וואו איזה סיפור ונשמע שלהורים של בעלך יש טאקט...מק"ר


בגדול, אנשים טוביםלב אמיץ

מן הסתם כבר שכחו איך זה לפעמים זוג צעיר..

וואודבורית
נזכרתי בעוד סיפור טובבאר מרים
שבת חול המועד. ההורים מתארחים אצלנו - תוכנן הרבה זמן מראש איך הם מתחלקים בין האחים בחגים ולא שייך להחליף. ויש ליל טבילה.

מישהי ביישוב ילדה ובשבת יהיה השלום זכר.

בעלי ואני מביימים לפני שבת ''מריבה'': אני מתכננת את הבישולים כך שיסתיימו ממש סמוך לזמן הדלקת נרות. ומלחיצה את בעלי שיחכה עם ללכת לבית הכנסת עד שהאוכל מוכן ואפשר לקחת אותו. במקביל מדברים על היולדת ושלום זכר. לא אומרים במפורש שהאוכל מיועד ליולדת..
בסוף בעלי ''לחוץ'' שיאחר למנחה ויוצא בלי האוכל ומשאיר אותי ''עצבנית''

אחרי ההדלקה אני מסבירה לאמא שלי שמישהי ילדה בישוב ושואלת האם זה בסדר שאלך עם האוכל (שוב לא אומרת במפורש שהאוכל אליה..: כמובן שהיא מסכימה לשמור על הילדים..

יוצאת עם האוכל ביד לכיוון המקווה ורק תוך כדי קולטת שבעצם יש לי ארוחה שלימה ביד ואין לי מה לעשות איתה..

מגיעה למקווה ומסבירה לבלנית מה קרה ושיש לי אורז, עוף, פשטידה ואין לי מה לעשות איתם.. היא נקרעת מצחוק ואני משאירה לה אותם שתיקח אליה הביתה..

נראה לי אולי חצי שנה אחכ בכל פעם שהבלנית ראתה אותה התחילה לומר לי תודה על האוכל ושתינו מתפוצצות מצחוק..
יצירתיים לב אמיץ
אצלנו אמרתי לאמא שלי "אמא אני צריכה ללכת".
הבינה מיד, אמרה לכי, אני אשאר עם הילדים" ולא אמרה מילה נוספת.
ושאלנו קודם את הרב אם מותר לשמש אם אמא בסוד העניינים, אמר שאין בעיה.
וואי איזה רעיון הזוי!!פעם אחרת
אין! את גדולה!חדשה ישנה
רק שאני אבין, הכנת הכל כפול בשביל ההצגה? לא יכולת להסתפק בכמה שניצלים?
וואי בנות אתן פשוט הורסותפעם אחרת
כ"כ כיף לדעת שכולנו חוות את זה וצוחקות על זה!! אשריכן בנות ישראל!!!
ליל שבתטרכיאדה

כשנכנסתי למקווה גיליתי צפורן קטנה שנשארה תלויה על האצבע, התייעצתי עם הבלנית והיא אמרה שיכול להיות שזו בעיה.

הציעה לי לגשת לרחוב הסמוך, לדפוק על דלת של משפחת איקס ושם יש אישה מבוגרת המטופלת בפיליפינית- זו מורגלת במקרים כאלו והיא תבין מה עליה לעשות גם בלי שאומר לה. 

אז צעדתי לי ברחוב לבית של אישה לא מוכרת, דפקתי בדלת בשיא הלחץ, פתחה לי הפיליפינית- הושטתי לה את האצבע שלי בלי להגיד מילה והיא מיד הבינה, הכניסה אותי פנימה ותלשה את הציפורן.

בדיאבד התברר שיכולתי לטבול גם ככה

חחח... הזוי!קשת
"פעם אחרת" (לא יודעת איך מתייגים),רק להודות
חייבת להגיד לך שאפו על השירשור המעניין. אני מוצאת את עצמי קוראת את כל הסיפורים ופשוט מרותקת. ומודה לה' שלי בינתיים לא היו כאלה סיפורים הזויים ומלחיצים הקשורים לטבילה.
אז שוב תודה רבה.
לגמרי מודה.. ומשתעשעת ושוב אתכם
צדיקות בנות ישראל!!!!דיליה

תענוג לקרוא את השרשור כמה השקעה במצווה החשובה!!

מחזקת את ידכם ומתרגשת....

מוסיפה משלי ולפני זה מספרת- כל פעם שנקלטתי להריון היה בליל טבילה הזה משהו מיוחד של מסירות נפש.

אז הדוגמא להלן- חודש אחד ליל טבילה בחתונה של אחי (פירטתי בשרשור החתונה) חודש לאחר מכן מוצ"ש בר מצווה של אחיין

חודש אחרי זה יום כפור שלג בירושלים האחיינים מהמרכז בקשו לבוא לשלג התחמקנו באלגנטיות. הופס- שאלה בבדיקה!!! הולכת לרב שולח לאחות. הולכת לאחות (כפור שלג, הילדים אצל שכנה בעלי עוד לא מצליח להגיע הבייתה כי יצא מיד עם תחילת השלג אבל נתקע והולך ברגל) ב"ה יש פצע. הולכת למקווה כפור רועדת לצאת!! באותו חודש הריון.

וואי וואי, איזה טירוף, חודש אחרי חודש...מק"ר
ב'ה היה שווה
הצחיק אותילמה לא123

הקטע של "ב"ה פצע"-איזה הזויות אנחנו

תחשבי איך זה נשמע מהצד

וואי איזה סיפורים.. ושאלהאורוש3
יש פה סיפורים הורסים באמת...
וגם לי היו כמה הזיות אבל מפחדת מאוטינג.
אבל בכנות שאלה, אני יודעת שעדיף בצינעה והכל אבל באמת זה תמיד כזה חשוב בשביל כל הלחץ הזה מסביב? שואלת באמת..
היו כמה פעמים שיצא לי לטבול אצל אמא שלי או חמותי בשבת או מוצ''ש ופשוט אמרתי להן בדיסקרטיות ועזרו לי עם הילדים וכל המסביב. ויצא לי גם להעזר בגיסתי ובחברה במקרים מיוחדים. אני לא מרגישה שההסתרה שווה את האנרגיה שמבוזבזת על זה. כמובן לא לפרסם לכולם, אבל לומר לאישה קרובה כדי לקבל סיוע, לא נראה לי סוף העולם. כולנו הולכות למקווה וכולנו נשים רגישות שמשתדלות לטוב.
לא בקטע של הטפת מוסר חס וחלילה. כל אחת תעשה מה שמרגיש לה הכי נכון. אבל סתם נקודה למחשבה, גם למישהי שסתם קוראת, שאפשרי גם אחרת וזה לא כזה נורא או הזוי...
זה עניין אישי של כל אחת ואחתמק"ר
יהיו פה תשובות של הסכמה איתך ויהיו פה תשובות של אני לא מסוגלת לספר ושווה לי המאמץ של בהסתרה.
אני אישית בקו האמצע, לא אמבר לספק אבל לא אשתגע ואהפוך עולמות בשביל להסתיר.
הבעיה שלי היא עם המתבגרות שליקפצ'ולה
לא יודעת עדיין איך לתמרן
בטוחה כל פעם שהן מבינות 😕
רק אומרת שלא תמיד הראש ל המתבגרות רץ לאן שלנו רץ..מחשבות....
זוכרת שפעם כמה זמן הייתי יודעת שאמא שלי הולכת למקווה. ושם זה נגמר אצלי.. לא חשבתי על מה קורה אחרי המקווה..
כמובן שעדיף לא לדעת אבל גם בטעות הבינו לא צריך לייזר את עצמנו על כך..
הבנתי שהיום הבנות יודעות הכל. וזה לא הדור שלי התמיםכלה נאה
לשם עוד לא הגעתי אורוש3
יכולה להגיד לך שבתור מתבגרתבאורות
קרובה יחסית בגיל לאמא שלי ולגמרי מודעת, מעולם לא שמתי לב שהיא הלכה למקווה, ובאמת שגם בכלל לא התעסקתי בזה, הדבר האחרון שאתה רוצה לחשוב עליו כמתבגר זה מה ההורים שלך עושים וכו'...
אני זוכרת שפעם בתור מתבגרתבארץ אהבתי
אמא שלי יצאה בערב, ושאלתי בהתעניינות סתמית לאן היא הולכת, והיא ניסתה להתחמק בתשובה סתמית. אבל כשהמשכתי לחפור לה היא אמרה לי שהיא הולכת לתקווה...
אני הרגשתי לא נעים ולמדתי מזה להפסיק לחפור בשאלות אם לא מספרים לי... בכל מקרה לגמרי לא חשבתי מעבר לזה.
אני ידעתי לאן אמא שלי הולכת והיא גם לא ממשכי לעולם חסדו
ניסתה להסתיר.
לא זוכרת שאפילו פעם אחת חשבתי על מה קורה אחר כך.
ת'אמתקפצ'ולה
לא חשבתי שהן מבינות מה קורה אח"כ... 😮

רק עצם החשיפה שהן מבינות- זה קשה לי

גם הגדולה ממש מכירה את ההלכות בתחום אז היא ממש מודעת להבדלים בין התקופות
אמא שלי שמחה להסביר לי על מקווה ועל מחזור חודשי.כי לעולם חסדו
ב"ה זה עשה לי הרבה טוב.
זוכרת באיזה גיל היית?קפצ'ולה
ידעתי מה זה מקווה כבר מגיל 7 בערך.כי לעולם חסדו
על מחזור ידעתי בערך בגיל 9...
אף פעם לא חשבנו לדבר על זה באופן דרמטי, זה פשוט היה משהו שמדברים עליו ולא טאבו.
לכן גם היה לי ברור שאבוא לספר לאמא שלי מיד שקיבלתי מחזור. כשהחברות בכיתה ו' שמעו על זה מהמורה, אני ידעתי על זה כבר מזמן מאמא שלי
ברוך השם
ידוע שילדים לא רואים את ההורים כיצורים מיניים.קרן-הפוך
זה כמעט שלא בתודעה בכלל. גם כבוגרים.

אלא אם שומעים רעשים מחשידים ...
יצא שהשבת כשהלכתי לבית הכנסתאני זה א
ראיתי מרחוק חברה הולכת לכיוון המקווה כמובן עשיתי כאילו אנ י לא רואה. הבית כנסת נמצא מתחת לבית שלה אז תמיד אני עולה אליה אז כמובן ששתקתי והיה שלב שאחת התבגרות שלה שאלה איפה אמא אז בת אחרת ענתה לה שהלכה לחברה ויש לה שם חבורה שלמה אז אהבתי את הרעיון...
חחחח כשהייתי מתבגרת תמיד שאלתי אותה לאן היא הולכתלפניו ברננה!

עם שקית גדולה ביד.

והייתה לה תשובה כזאת "לפגישה" עם הבעת פנים שלא לשאול יותר...

 

רק אחרי שהתחתנתי הבנתי למפרע מה זה היה כל פעם...

 

אישית לא מספרת מרגישה שזה אישי מאוד אבל אם אפגוש חברה במקוהמיקי 84

ופגשתי המון אז אני די זורמת...

בנוסף אני לא ילך לא להורים שלי ולא לחמתי בזמנים כאלה. הרבה פעמים יצא לי בזמו של חול מועד ותמיד חזרנו "ליום אוורור מזודות בבית..."

בדיוק...רק שאלה לי
אני לא מדברת על חגים, אבל שבתות כמעט ץמיד אפשר להזיז את ההורים לשבת אחרת אם רואים שזה נופל על ליל טבילה.
מוסיפהאני זה א
גם אני בדרך כלל לא מספרת מרגישה שזה אישי אבל עכשיו אחרי הלידה לא היינו אצל ההורים שבת מלפני הלידה יצא שלט הגענו כמעט חמישה חודשים ואז יצא שעשיתי כמה הפסוקים שהתבטלו כל פעם בערב שבת אז דחינו כל פעם את הנסיעה להורים בסוף כבר לא היה מצב לדחות יוצר אז פשוט אמרתי לאמא שלי שיש לי טבילה ונבוא שבוע אחר והיא לגמרי הבינה זו היתה ממש הקלה...
אני גם מספרת אם צריךרסיס אמונה
לא רואה עניין בהשקעת ככ הרבה אנרגיה בלהסתיר
לנו היתה נפילה לפני הטבילהמצפה להריון
פקשוש רציני
אחרי 2 כימים כבר התייאשתי מלשמור טהרת המשפחה
וקרה שנפלנו יומיים לפני המקווה,
ביום 7 נקיים לא נתתי ליצר הרע להשתלט עליי. הלכתי לטבול וזה יצא יומיים לפני ערב כיפור.
אמרתי לעצמי בטח החודש גם לא יהיה הריון
אבל ברוך ה אני כבר חודש שישי.
אין ייאוש בעולם כלל
מרגשת! שבע יפול צדיק וקם. את צדיקה!מק"ר
רק לידיעה (לא אישית לך)בשאיפה
לא הבנתי בדיוק את הסיפור,
אבל כדאי לדעת שאם נכשלים באמצע שבעה נקיים, יש שאלה איך להמשיך את הספירה, צריך לשאול רב
כי זה תלוי בכמה גורמים, מתי ואיך בדיוק זה היה
שירשור מעולה!ככה.
יישר כח לכל הצדיקות!
גם אצלישושנית78

מקווה ראשון אחרי החתונה, ערב שבת . גרנו במושב שחמי וחמותי התגוררו, שבת ראשונה אחרי שבת שבע ברכות והמקווה בשיפוצים. היינו צריכים ללכת למושב הסמוך, מה שגרם לכך שבעלי היה צריך ללוות אותי ולהפסיד את קבלת שבת ומעריב,  במושב שיש בו רק מנין אחד... בחזור בדיוק יצאו כולם מבית הכנסת ואנחנו באים לנו מהכיוון הנגדי מול כל המתפללים, ממקום שברור שאין שם כלום חוץ משדות...נכנסנו מהר לרפת גדולה ויצאנו מהצד השני של החווה, מה שסדר שנלך יחד עם ציבור המתפללים... בבית של חמותי גמגמנו לכולם (אחים ואחיות מגיל 10 עד נשואים) שהלכנו לנוח ונרדמנו בטעות... חמותי קלטה את העניין ומהר מאוד העבירה את הנושא במיומנות מדהימה

רעיונות לתירוצים בערב שבת-דיליה

1. "ליפול" וללכת לאחות שתחבוש

2. בסגנון דומה- אם יש מוקד שבת "לא להרגיש טוב" וללכת למוקד

3. להכין עוגה "ליולדת" וללכת להביא לה (וילדים לא מפריעים ליולדת אז אימא הולכת) הבלניות בהחלט תהנינה מעוגה נחמדה

4. אם מקובל ללכת לבי הכנסת אצלכם- "לא להרגיש טוב" ולשלוח את הילדים עם אבא לבית הכנסת ואז אבא מתעכב איתם בגינה אם לא מקובל ללכת לבית הכנסת- להחליט שהשבוע הולכת לכבוד יום השנה של הדודה

5. ללכת לחבורת תהילים (מה לא שמעתן על זה? מידי פעם נשים נפגשות לאמירת תהילים אצל....) מישהי שהילדים לא מכירים. במיוחד עכשיו שהמצב הביטחוני רעוע...

 

הכול עבד אצלי או אצל חברות מעולה !

שום תרוץ לא רלוונטי בשביליאורי8
וגם ב"ה ממש אבל ממש לא יודעת לשקר ולהעמיד פנים. מקסימום יכולה לומר משהו שמספק רק ילדים קטנים בסגנון - אמא עוד מעט חוזרת, אמא הולכת למשהו של אמהות. פשוט לא רואה סיכוי שאצליח למכור את אחד התרוצים האלה בערב שבת לבנות המתבגרות שלי. עדיף שאומר את האמת מאשר שיבינו שאני משקרת ויבינו גם לאן באמת הלכתי.
אז את פשוט משתפת אותן??חדשה ישנה
מבינה אותך שקשה לך לשקר, אבל זה לא חייב להיות שקר בוטה כ''כ כמו נפלתי והולכת לחבוש כשלא היה ולא נברא.. אפשר באמת לצאת עם עוגה ולתת הסבר לא מפורש, לא מוסבר ברהיטות -אני הולכת לתת לחברה שצריכה... ובאמת לתת לה לבלנית או משהו כזה.
רק כשאין לי בררהאורי8
כשאני הולכת לטבול בליל שבת, זה ממש שקוף. אני אף פעם לא יוצאת בליל שבת , ודאי שלא לבד, בלי הקטנים. זה יהיה ממש, ממש שקוף אם אצא לבד , אבקש מהן לשמור על הקטנים ואומר תרוץ כלשהו, הן מבינות מייד. אז כן אני אומרת להן בשקט. לא נראה לי בעיה. יודעת שיש נשים שזה נשמע להן חילול הקודש, אבל בעיר מגורי, כלות שהדרכתי סיפרו לי שהלכו עם אימן למקווה ( ולכן ברור להן שימשיכו לקיים את המצווה , גם כשאינן שומרות את כל המצוות). לא לוקחת בנות למקוה, אבל נראה לי בסדר לומר להן אם אני צריכה שישמרו על הילדים ואין לי משהו סביר לומר. אני גם לא מצליחה לראות את עצמי משקרת בשביל זה, גם לא ביום חול, אלא שביום חול אני יכולה לומר משהו מתקבל על הדעת שהוא לא שקר. וגם יש מצב שהבנות הגדולות יבינו. אף פעם לא אומר שאני הולכת להשתלמות ובעצם הלכתי למקווה, אפשר לומר שאני הולכת למשהו של נשים/ אמהות, וכו'... בליל שבת אצלי כל תרוץ יהיה שקוף.
מסכימה איתך ומוסיפה שאצלי גםיפית8

יש את הבעיה שאני מתאפרת כל שבת אז לצאת לא מאופרת כשאני לא יוצאת אף פעם בליל שבת - כל תירוץ יהיה שקוף ומיותר

 

הרבנית אצלנו אומרת שחשוב לומר לבנותדבורית
פעם בכמה זמן שאמא הולכת למקווה
שלא יווצר מצב שבנות יגדלו ויחשבו, בגלל שהאמהות הסתירו ככ באדיקות, שלא שמרו חלילה על טהרה
וסיפרה מקרים..
רק תדמיינו את הבלנית בערב שבת+mp8
שבה לביתה עם ערימת עוגות, שניצלים ועוג הפתעות שהביאו לה כל הטובלות...
חחחחאמא ל6 מקסימים
אצלינו זה הפוך, הבלנית מחלקת 2 חלות ביתיות לכל הטובלות. אולי כי זה איזור לא כ"כ דתי, אז זה יותר מתקבל.. אני אף פעם לא הסכמתי לקחת, איך אני אסביר לילדים מאיפה זה צץ?
חח.. אגבחדשה ישנה
אני טובלת מלא בשבתות. ככה יוצא לי.
והפטנט שלי להסתובב עם שקית בגדים מוחזקת בצורה כזאת כאילו יש לי חלות או איזה תבניות עם אוכל. מרחיקה קצת מהגוף ומרימה גבוה ושוכב....
הבלנית לא צריכה להכין שבת מתואמת
ואו איזה שירשור מהמם!! אשריכן כולן!!!לפניו ברננה!

היו לי כמה סיפורים הזויים...

 

הראשון הוא הטבילה הראשונה אחרי החתונה,

יצא מוצ"ש, שבת שניה אחרי השבע ברכות ובראשונה היינו בבית. מתלבטים מה לעשות, לא רצינו שתי שבתות ברצף ישר על ההתחלה בבית, כי היה נחמד אבל היה גם קשה ושונה וכ"כ מוזר...

ממש התלבטנו, כי הבנו שאם נוסעים לא אספיק לחזור ליישוב ולטבול.

זוג צעיר ותמים, שלא מבין מהחיים שלו...

החלטנו לנסוע לחמי וחמותי, במוצ"ש אני אצא "לבקר חברה" אתארגן, אטבול, ואחזור.

נישן אצלם גם במוצ"ש ובראשון בבוקר ניסע (יש להם חדר עם שירותים ככה שמבחינתי היה סבבה לעשות ככה)

במוצ"ש פתאום לחמותי יש רעיון שנקפוץ כולנו להגיד שבוע טוב לסבא וסבתא שגרים לא רחוק.

הרעיון לא היה אמור לחייב את כולם אבל פתאום לבעלי נכנס ג'וק שאנחנו חייבים ללכת גם. לא עזרו נסיונות השכנוע, גם לא היה כל כך זמן ומקום לדון על כך, הוא אמר שזה לא יהיה סיפור, נקפוץ לחצי שעה ונחזור...

כמובן שישבתי שם על קוצים, וכמובן שזה התארך קצת...

דבקנו בתירוץ המקורי ויצאתי "לבקר את החברה"..

הוא הראה לי פעם את המקווה, ובאותו ערב ליווה אותי עד לא רחוק משם, כי אמר שלא שייך שיתקרב..

הגעתי לפיצול בשביל ולא זכרתי אם הולכים לפיצול הימני או השמאלי.

ניסיתי להתקשר והוא השאיר את הטלפון בבית ההורים... התברברתי שם כמה דקות עד שמצאתי... הגעתי 35 דקות לפני הסגירה.

התארגנתי בשיא הלחץ וממש חששתי ששכחתי משהו, אז כהבלנית באה ביקשתי שתעזור לי כי אני כלה ולא זוכרת כלום...

חזרתי לבית ההורים שלו.

אמא שלו ואחותו היו בחדר שלנו (בתיאום מראש, זה החדר שלה...) ופינו דברים של המשפחה מהארון שלה, לא היה זמן אחר כי גם היא לא גרה בקביעות בבית...

אנחנו התיישבנו בסלון לבדוק איזה משהו במחשב, מחזיקים ידיים, וכששומעים צעדים מתקרבים עוזבים (ממש זו"צ חי בסרט...)

אח"כ הלכנו קצת לעזור לאמא והאחות, ופתאום חמותי מסתכלת עלי ונלחצת ממש שהעין שלי אדומה.

אני כזה "כן הכל בסדר, סתם נכנס לי משהו..."

הפקנו כמה וכמה מסקנות מאותו לילה, מאז ברור שלא נוסעים בלי סיבה ממש ממש טובה אם יש ליל טבילה, ויצא לי להזכיר לו את הסיפור כשהיתה מחשבה מצידו לקבוע משהו באותו הלילה...

מצחיק כי התירוץ של החברה היה כל כך חלש. אם זה היה היום היינו אומרים שאנחנו הולכים לקניון...

 

 

 

הסיפור השני-

בעלי התגייס כשהבן שלנו היה בן קצת ייותר משנה.

לקראת הגיוס גמלנו את המתוק מהנקות לילה. מגיע שבוע וקצת לפני הגיוס ו.... מגיע מחזור, לראשונה מאז הלידה.

זה המם אותי כי אמנם התכוננתי נפשית לגיוס, וידעתי שנהיה אסורים, אבל המציאות הזאת הייתה כל כך רחוקה ממני ולא במודעות בכלל...

ליל הטבילה יצא ביום חמישי. שמחנו כי אמרנו שבטח הוא יצא הביתה...

אכן הוא היה אמור לצאת, ואז פתאום אומרים לנו שלא, מה פתאום, זה צבא וזו טירונות.

היה כבר קצת מאוחר לבקש שחרור לליל טבילה, לא זוכרת אם הוא בכלל ניסה כי בהתחלה הוא מאוד התפדח מהרעיון לשתף עוד מישהו (ועוד לא נשוי...). ואני מתחילה לבכות...

מתקשרת לרבנית ואומרת לה שאין סיכוי ואני לא מסוגלת לטבול. היא ממש חיזקה אותי ונתנה לי כוחות, מכל מיני כיוונים, ואמרה לי לא לשכוח שבהלכה כתוב שמצווה לטבול בזמן גם אם הבעל לא בעיר.

לא אמרה לי שהיו כבר מקרים שהגיע בהפתעה כי לא רצתה ליצור ציפיות מיותרות...

היא באמת עזרה ועודדה ואכן התארגנתי לקיום המצווה, והוא הגיע בהפתעה

 

פעם אח"כ ביקשנו שחרור ולא נתנו (והתייחסו לבקשה באופן ממש מגעיל...).

הייתי מבואסת אבל חיזקתי את עצמי שזה נסיון וזו המצווה...

התוכנית שלי הייתה להתארגן בבית אחרי שהבן שלי הולך לישון, ואז להשאיר טלפון עם שכנה שגרה צמוד וללכת לטבול.

אממה, הבחורצ'יק יודע להרגיש שאמא שלו לחוצה שהוא ילך לישון, ושהיא לא כל כך שמחה, ומתחיל לפצוח בחגיגה... לא מוכן ללכת לישון. עושה הרבה צחוקים וגם הרבה בכי וצרחות ופשוט לא נרדם.

גם ככה אני במצב נפשי לא משהו אז זה רק מלחיץ אותי יותר ויותר ואני נכנסת למעגל קסמים שלא מרגיע אותי ולא מרגיע אותו...

באיזשהו שלב אני מתקשרת לבעלי ובוכה לו, הוא בוכה איתי... אומר שנראה לו שכדאי שאבקש עזרה מהשכנה כבר עכשיו ובכל מקרה זה לא כל כך נורא לפרסם את ליל הטבילה כי הוא לא מגיע.

אני מתקשרת אליה בוכה "תקשיבי אני צריכה לטבול ולא מצליחה להתארגן כי הבן שלי לא נרדם.. יש מצב אני נופלת עלייך?"

היא: "כן, בטח ממש בשמחה, הבן שלי ישן 4 שעות בצהריים ולא נראה לי שהוא הולך לישון בקרוב..."

התראגנתי, טבלתי, והצדיקה הזאת הרדימה לי את הנסיך...

מאז אני לוקחת ביביסיטר ומתארגנת במקווה.

 

איזה פעם אחת שהוא כן יצא, אבל ממש מאוחר, קבעתי עם בייביסיטר שתבוא לשמור על הילד לאיזה שעה, ושאלתי אם יש מצב שתחזור לבית שלה לאיזה שעה ואז תחזור אלינו (שאצא להביא אותו, מרחק של שעה נסיעה, כי אחרת הוא היה צריך להמשיך להיסחב באוטובוסים ומגיע הביתה שעתיים מאוחר יותר ממה שהגענו בזכות ההקפצה) היא הסכימה בשמחה, ואכן כך היה.

כמעט לקחתי איתי בגדים יותר יפים להחליף במקווה ואז קלטתי את המילכוד שבעניין וויתרתי על זה...

גם ככה יש ממש מצב שהיא קלטה נראה לי...

כשיצאנו מהרכב ליד הבית פתאום אני רואה את בעלי נצמד לצללים ומתחבא כזה. שניה אח"כ אני רואה את הרב שלנו עובר עם הרכב... בטוח שאם היה רואה אותה היה עוצר לשיחה ארוכה וגם מבין....

 

מקווה שמי שמכירה אותי לא תזהה, כי ממש פירטתי.

בגלל שאלו סיפורים שכבר היו לא אכפת לי אם מזהים, אבל אשמח אם יכתבו לי באישי כדי שאדע להיזהר לא לחשוף מידע שאני לא מעוניינת שידעו..

 

 

כמה סיפורים יפים! ממש קראתי ברתק מק"ר
לפניו ברננה!

זאת הייתה תראפיה לכתוב את כל הסיפורי מקווה - צבא...

וגם כל מה שעיבדתי עם עצמי ובסוף לא כתבתי על כל הפעמים שטבלתי והוא לא הגיע... 

וואו איזה סיפורים!!!מרגרינה
רק משהו אחד-
עד כמה שידוע לי, ליל טבילה חייבים לשחרר חיילים הביתה. מציק ומוזר היחס שבעלך קיבל 🙁
ניסיתי לבדוק את זה ולא מצאתי בשום מקום שזה מטכלילפניו ברננה!

הבנתי שרק נח"ל חרדי חייבים לשחרר

את יודעת יודעת או ששמעת פעם?

כי אחכ הוא לא ביקש במשך ארבעה חודשים

בעלי בחרדי,וככה היה אצלם,מרגרינה
לא ידעתי שזה תקף רק בנחל החרדי
מבאס
את בעלי לא שיחררו כשהיה בקורס קצינים...דבורית
זה משהו חדש?
וואו! אני קוראת ומתפעלתהריון ולידה2
ואפילו גם קצת מקנאה.
אנחנו ממש תכף נשואים שנתיים, הייתי 3 פעמים במקווה. לשנינו יש רצון עז להיות במקום הטבעי והנורמלי של להיות אסורים. בהדרכת כלות המדריכה כל הזמן העצימה בפני את יום הטבילה, והיה לי ברור שאחווה את זה, ואכנס לזה. אבל צ'יק צ'ק נכנסתי להריון, וב"ה ההנקה מנעה לי מחזור יותר משנה, וכבר קיבלתי מחזור, אבל המחזור הבא יכול להגיע עוד הרבה זמן. ואני כ"כ רוצה להשקיע ביום הזה, ובמצווה הזאת, ולהשתגע סביב הדבר הזה. אבל אין...
מוכנה להחליף איתך.. גם אני הייתי פעם כמוךראשית אמונה
היריון הנקה היריון הנקה... לא אלאה

אבל אני בקושי מותרת לבעלי בשנה האחרונה... וזה סיוט!!! לא מאחלת לך...מאחלת לך להיות מותרת כמה שיותר .. באהבה
שום קיצוניות זה לא טוב;)רק שאלה לי
ובכללי טיפ (ממש לא כהתרסה, פשוט מציק לי כל פעם מחדש) - כשמישהי פורקת וכותבת שקשה לה, אז הכי מעצבן זה שכותבים ש"ההתמודדות שלך זה לא כזה נורא, ולעומת זאת ההתמודדות שלי היא ממש קשה ואין לך מה לבכות". לכל אחת במקומה יש את ההתמודדות שלה, ולכל אחת במקומה זה קשה.
ואני מניחה שאם זו שכתבה הייתה במצבך, גם היא הייתה מתגעגעת לימים המותרים ולמצב שבו היא נמצאת עכשיו, וזה עדיין לא מוריד כלל וכלל מההתמודדות שלה עכשיו.

סליחה אם נפלתי עלייך...
מקווה שלא נפגעת
לא מסכימהמיואשת******
נכון ששום קיצוניות לא טוב אבל אי אפשר להשוות בין מצב של מותרת כל הזמן לאסורה כל הזמן. זה פשוט לא בר השוואה. וכל אחת תעדיף להיות מותרת רב הזמן מאשר להיפך כך שאי אפשר לומר שזה שווה (במצב ששווה יש כאלו שיעדיפו כך או אחרת. פה אננ בטוחה שזה תשובה גורפת)
מה שכן כמובן שזה לא מבטל את הקושי של להיות מותרים כל הזמן, גם לי לפעמים מאד מאד קשה עם זה. אבל מצב שאסורים רב השנה.... ה ישמור
לא השוותי בין שתי ההתמודדויותרק שאלה לי
רק אמרתי שכל אחת במקום שלה, ההתמודדות שלה לא פשוטה לה, גם אם לאחר אותה התמודדות ממש היא פסגת שאיפותיו כרגע.
ברור שאובייקטיבית להיות אסורים כל הזמן יותר קשה מלהיות מותרים. זו התמודדות עם שפע וזו התמודדות עם חוסר. אבל שפה זה עדיין התמודדות.
אבל עיקר הכוונה שלי במה שכתבתי, זה כשמישהי פורקת לא לכתוב לה "לא נורא, את עוד במצב טוב, תראי באיזה מצב אני לעומתך". זה מבטל את מה שהיא מרגישה ועושה תחושה לא נעימה. את המשפט הזה אותה אחת צריכה להגיד לעצמה בלי שאחרים יגידו לה ולהיכנס לפרופורציות (ועדיין לא להתעלם מהקושי של עצמה;))
חבל שלא הבנת אותי בכללראשית אמונה
היתה לי כלפיה קנאת סופרים. געגוע למה שהיה פעם... אני לא מתריסה כלפיה.. מה הקשר??? לא באתי בהטפות.. כתבתי בסוף באהבה עם חיוך.... הבעתי את הכאב שלי מול הכאב שלה... לכל כאב יש מקום. ואני לא מנסה לעשות תחושה רעה...הפכת את דברי. וחבל...
מתנצלת אם נפגעתרק שאלה לי
זו לא הייתה כוונתי
מסכימה עם הסיומת מיואשת******
ואני לא כל כך מסכימה איתךשנהא
זה לא נכון להגיד שעדיף להיות מותרים כל הזמן . לי ממש חסר ההפסקה והגעגוע . ולמרות שאחרי הלידה היינו אסורים מלאא זמןן בסוף התרגלנו ואפילו יצאנו פעם ראשונה לחופשה כשהיינו אסורים והיה ממש כייף. אבל עכשיו כשאני שוב בהריון חסר לי מאד המרחק...
אז את לא יכולה להכליל כל אחת וההתמודדות שקשה לה.
אוקי. מפתיע אבל מקבלת את דעתך מיואשת******
לא חשבתי שיש מישהי שאם יגידו לה את צריכה לבחור ביח שני ההתמודדויות הללו תעדיף התמודדות עם להיות אסורה המון זמן. אבל אני מאמינה לך
לפני חצי שנה גם אני הייתי כמוך...לפניו ברננה!

הרבה כוחות יקרה!

הלוואי שהיתי יכולה לעזור לך

אין פה שום משפחה חדשה בשכונה חושף שיניים

וואה וואה ! הטבילה שבזכותה נקלטתיהריון ראשון13

ערב שבת, יוצאים לחמותי, במוצאי שבת ליל טבילה.
מתאפרת מינימום לשבת -כדי שלא ישימו לב. מכינה את כל התיק טבילה שיהיה באוטו, מתארגנת לחלוטין כדי שכשאבוא למקווה במוצאי שבת רק אתקלח זריז ואטבול. 
יוצאים לאוטו חצי שעה לפני שבת - האוטו לא מניע.
מתקשרים לגרר ששמים על סטנד ביי שיבוא במוצש ולגיסי שיקח אותנו.
כל השבת אני בלחץ - איך נספיק ואיך נעשה..

יוצאת שבת, מלחיצה את בעלי ואת גיסי שנצא כבר (היינו אסורים המון זמן אחרי החתונה..)
הגענו הביתה ובדרך התקשרנו לגרר שאמר שיקח לו עד 3 שעות להגיע.
אני רצה למקווה עם המפתחות היחידים (!!!) לאוטו עליי. 
מתארגנת, טובלת בסיעתא דשמיא והמון שמחה, למרות שנשבר לי הבושם היקר שאהבתי בחדר התארגנות..
יוצאת מהמקווה ורצה הביתה (מרחק של פחות מ3 דק').
אני מגיעה לכניסה לבית ורואה את הרכב של המכונאי מחכה בחוץ ובעלי יוצא לאט מהבית מנסה לעכב אותו. ישר הודעתי לו שטבלתי וטיפלנו ברכב..
באותו לילה נקלטתי בסיעתא דשמיא..

נראה לי שיש בשרשור הזה חומר לספר שלם... +mp8
מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !