היו לי כמה סיפורים הזויים...
הראשון הוא הטבילה הראשונה אחרי החתונה,
יצא מוצ"ש, שבת שניה אחרי השבע ברכות ובראשונה היינו בבית. מתלבטים מה לעשות, לא רצינו שתי שבתות ברצף ישר על ההתחלה בבית, כי היה נחמד אבל היה גם קשה ושונה וכ"כ מוזר...
ממש התלבטנו, כי הבנו שאם נוסעים לא אספיק לחזור ליישוב ולטבול.
זוג צעיר ותמים, שלא מבין מהחיים שלו...
החלטנו לנסוע לחמי וחמותי, במוצ"ש אני אצא "לבקר חברה" אתארגן, אטבול, ואחזור.
נישן אצלם גם במוצ"ש ובראשון בבוקר ניסע (יש להם חדר עם שירותים ככה שמבחינתי היה סבבה לעשות ככה)
במוצ"ש פתאום לחמותי יש רעיון שנקפוץ כולנו להגיד שבוע טוב לסבא וסבתא שגרים לא רחוק.
הרעיון לא היה אמור לחייב את כולם אבל פתאום לבעלי נכנס ג'וק שאנחנו חייבים ללכת גם. לא עזרו נסיונות השכנוע, גם לא היה כל כך זמן ומקום לדון על כך, הוא אמר שזה לא יהיה סיפור, נקפוץ לחצי שעה ונחזור...
כמובן שישבתי שם על קוצים, וכמובן שזה התארך קצת...
דבקנו בתירוץ המקורי ויצאתי "לבקר את החברה"..
הוא הראה לי פעם את המקווה, ובאותו ערב ליווה אותי עד לא רחוק משם, כי אמר שלא שייך שיתקרב..
הגעתי לפיצול בשביל ולא זכרתי אם הולכים לפיצול הימני או השמאלי.
ניסיתי להתקשר והוא השאיר את הטלפון בבית ההורים... התברברתי שם כמה דקות עד שמצאתי... הגעתי 35 דקות לפני הסגירה.
התארגנתי בשיא הלחץ וממש חששתי ששכחתי משהו, אז כהבלנית באה ביקשתי שתעזור לי כי אני כלה ולא זוכרת כלום...
חזרתי לבית ההורים שלו.
אמא שלו ואחותו היו בחדר שלנו (בתיאום מראש, זה החדר שלה...) ופינו דברים של המשפחה מהארון שלה, לא היה זמן אחר כי גם היא לא גרה בקביעות בבית...
אנחנו התיישבנו בסלון לבדוק איזה משהו במחשב, מחזיקים ידיים, וכששומעים צעדים מתקרבים עוזבים (ממש זו"צ חי בסרט...)
אח"כ הלכנו קצת לעזור לאמא והאחות, ופתאום חמותי מסתכלת עלי ונלחצת ממש שהעין שלי אדומה.
אני כזה "כן הכל בסדר, סתם נכנס לי משהו..."
הפקנו כמה וכמה מסקנות מאותו לילה, מאז ברור שלא נוסעים בלי סיבה ממש ממש טובה אם יש ליל טבילה, ויצא לי להזכיר לו את הסיפור כשהיתה מחשבה מצידו לקבוע משהו באותו הלילה...
מצחיק כי התירוץ של החברה היה כל כך חלש. אם זה היה היום היינו אומרים שאנחנו הולכים לקניון...
הסיפור השני-
בעלי התגייס כשהבן שלנו היה בן קצת ייותר משנה.
לקראת הגיוס גמלנו את המתוק מהנקות לילה. מגיע שבוע וקצת לפני הגיוס ו.... מגיע מחזור, לראשונה מאז הלידה.
זה המם אותי כי אמנם התכוננתי נפשית לגיוס, וידעתי שנהיה אסורים, אבל המציאות הזאת הייתה כל כך רחוקה ממני ולא במודעות בכלל...
ליל הטבילה יצא ביום חמישי. שמחנו כי אמרנו שבטח הוא יצא הביתה...
אכן הוא היה אמור לצאת, ואז פתאום אומרים לנו שלא, מה פתאום, זה צבא וזו טירונות.
היה כבר קצת מאוחר לבקש שחרור לליל טבילה, לא זוכרת אם הוא בכלל ניסה כי בהתחלה הוא מאוד התפדח מהרעיון לשתף עוד מישהו (ועוד לא נשוי...). ואני מתחילה לבכות...
מתקשרת לרבנית ואומרת לה שאין סיכוי ואני לא מסוגלת לטבול. היא ממש חיזקה אותי ונתנה לי כוחות, מכל מיני כיוונים, ואמרה לי לא לשכוח שבהלכה כתוב שמצווה לטבול בזמן גם אם הבעל לא בעיר.
לא אמרה לי שהיו כבר מקרים שהגיע בהפתעה כי לא רצתה ליצור ציפיות מיותרות...
היא באמת עזרה ועודדה ואכן התארגנתי לקיום המצווה, והוא הגיע בהפתעה 
פעם אח"כ ביקשנו שחרור ולא נתנו (והתייחסו לבקשה באופן ממש מגעיל...).
הייתי מבואסת אבל חיזקתי את עצמי שזה נסיון וזו המצווה...
התוכנית שלי הייתה להתארגן בבית אחרי שהבן שלי הולך לישון, ואז להשאיר טלפון עם שכנה שגרה צמוד וללכת לטבול.
אממה, הבחורצ'יק יודע להרגיש שאמא שלו לחוצה שהוא ילך לישון, ושהיא לא כל כך שמחה, ומתחיל לפצוח בחגיגה... לא מוכן ללכת לישון. עושה הרבה צחוקים וגם הרבה בכי וצרחות ופשוט לא נרדם.
גם ככה אני במצב נפשי לא משהו אז זה רק מלחיץ אותי יותר ויותר ואני נכנסת למעגל קסמים שלא מרגיע אותי ולא מרגיע אותו...
באיזשהו שלב אני מתקשרת לבעלי ובוכה לו, הוא בוכה איתי... אומר שנראה לו שכדאי שאבקש עזרה מהשכנה כבר עכשיו ובכל מקרה זה לא כל כך נורא לפרסם את ליל הטבילה כי הוא לא מגיע.
אני מתקשרת אליה בוכה "תקשיבי אני צריכה לטבול ולא מצליחה להתארגן כי הבן שלי לא נרדם.. יש מצב אני נופלת עלייך?"
היא: "כן, בטח ממש בשמחה, הבן שלי ישן 4 שעות בצהריים ולא נראה לי שהוא הולך לישון בקרוב..."
התראגנתי, טבלתי, והצדיקה הזאת הרדימה לי את הנסיך...
מאז אני לוקחת ביביסיטר ומתארגנת במקווה.
איזה פעם אחת שהוא כן יצא, אבל ממש מאוחר, קבעתי עם בייביסיטר שתבוא לשמור על הילד לאיזה שעה, ושאלתי אם יש מצב שתחזור לבית שלה לאיזה שעה ואז תחזור אלינו (שאצא להביא אותו, מרחק של שעה נסיעה, כי אחרת הוא היה צריך להמשיך להיסחב באוטובוסים ומגיע הביתה שעתיים מאוחר יותר ממה שהגענו בזכות ההקפצה) היא הסכימה בשמחה, ואכן כך היה.
כמעט לקחתי איתי בגדים יותר יפים להחליף במקווה ואז קלטתי את המילכוד שבעניין וויתרתי על זה...
גם ככה יש ממש מצב שהיא קלטה נראה לי...
כשיצאנו מהרכב ליד הבית פתאום אני רואה את בעלי נצמד לצללים ומתחבא כזה. שניה אח"כ אני רואה את הרב שלנו עובר עם הרכב... בטוח שאם היה רואה אותה היה עוצר לשיחה ארוכה וגם מבין....
מקווה שמי שמכירה אותי לא תזהה, כי ממש פירטתי.
בגלל שאלו סיפורים שכבר היו לא אכפת לי אם מזהים, אבל אשמח אם יכתבו לי באישי כדי שאדע להיזהר לא לחשוף מידע שאני לא מעוניינת שידעו..
מה אני מבינה? ועשן, והמנוע לא נכבה, לא משנה כמה פעמים אני מנסה.
יראה לנכון הוא יעשה..