שבוע שעבר נפרדנו מתהילה ז"ל, חניכה וחברה אהובה.
באחד מימי הגשם הראשונים השנה סיפרה לנו תהילה שהיא חזרה הביתה רטובה ובוכה.
כשאמא שלה שאלה אותה למה היא בוכה,
ענתה תהילה שהיא מתרגשת מהגשם.
יש לנו סירטון של תהילה מדלגת בשלוליות,
כזו היתה תהילה- נערה מלאת שובבות וצחוק, לצד עומק, רגישות ובגרות.
תהילה הלכה בדרך והתלהבה מכל פרפר ופרח,
והיתה מכינה שיעורי בית בפינות חמד בטבע.
היא התנדבה במד"א והיתה מדריכה בבני עקיבא.
כל מי שהכיר את תהילה זוכר איך תמיד היתה מפרגנת לכולם,
היא היתה מלאת עין טובה, היתה מחמיאה: איך את לבושה יפה! איזה מהממת את, ואיזה דבר מדהים אתה עושה!
אנחנו יוצאות במיזם לזכרה:
#לא_לשכוח_לפרגן
ומבקשות ממכם להרבות במילים טובות- לאח, לחברה, למוכר במכולת ולנהג באוטובוס.
יחד נוסיף טוב לזכרה של תהילה.
אז: #לא_לשכוח_לפרגן
