דהיינו כמה שצריך את כל עם ישראל שכולם צריכים להתקהל ולא מספיק האנשים הנעלים אלא צריך גם את הפשוטים שבפשוטים!

"הבעיה היא שאין לי מושג מה מעניין בנים בגיל הזה"

הם רוצים חום ואהבה (אמיתיים)

אין לי מושג מה מעניין בנים,

אבל בכל אופן אפשר לפתח דיונים על לקיחת אחריות/ אכפתיות,

איפה זה פוגש אותנו, המעגלים שעליהם אנחנו אחראיים.

מניחים על הרצפה 3 דפים עם ההגדרות:

- לא אכפת לי/ אין לי אחריות על כך

-אכפת לי במידה מועטה/ יש לי אחריות מועטה בכך

- אכפת לי מאוד/ יש לי אחריות מלאה על כך

ומעלים איתם לדיון כל מיני סיטואציות, על כל דף רושמים מקרה/סיטואציה- חלקם משמעותיות וכלל ישראליות

חלקן נוגעות בסיטואציות חברתיות/אישיות/משפחתיות, נסי אולי להביא מקרים מחיי היום- יום שלהם.

נניח: פיגוע, נקיון אחרי פעילות, עזרה בבית, לראות דרדור במצב של חבר. מבוגר עומד באוטובוס וכולי.

והם צריכים למקם כל סיטואציה לפני רמת האכפתיות שלהם, ע"פ האחריות שהם מרגישים לגבי אותו מקרה

אולי עדיף שכל אחד בתורו ימקם ע"פ מה שהוא מרגיש

ואז בטח מישהו חושב אחרת, יש למישהו מה להוסיף, ואז נפתח דיון וכולי וכולי.

אפשר בסוף להביא ציטוט/משפט/סיפור שיסכם ויחדד את הכל.

מקווה שהצלחתי לעזור, אם את צריכה עוד בשמחה רבה,

בהצלחה גדולה!

מגניב ביותר

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....