ולא מרוצה,
גוערת
ממש.
מסבירה לי בחן
שאין לי סיכוי
ותקווה.
בכללי
יצורה תלושה
גרה באין
ואין אי של שקט
וחורבות.
כואב לי שאני לא מפסיקה לשנוא את עצמי
אז אני גם וגם
הרבה כובעים
ומעט מאוד אני.
תלושה
רגילה
הרבה שום
מעט מקום.
מחר, כבר לא
אני יודעת
אולי בסוף תקום
מושבה על הירח
תושבים
משומקום.