המשפחה, החלומות והשאיפות, ההצלחות והכישלונות, החוויות, וכמובן ביאת משיח.

לעשות דברים שאני אוהבת

אם היה לי מגנום כל יום או לפחות פעם בשבוע, הייתי מפסיקה להתלונן לנצח.

הולכת לטיפול כדי להצליח להתחיל עבודה. שוקלת להתחיל התנדבות של שעתיים בשבוע כדי לעשות צעד ראשון קטן

בד"כ תקווה לגבי העתיד ושמחה מההווה

לפעמים פשוט כי אין ברירה אחרת, זה לא בדיוק כוח אבל זה מה יש

אני מפחד למות

אני ממש ממש אבל ממש מפחד למות.

פתאום, הכל אמיתי, ואתה מתבייש. מתבייש במי שאתה.

וכולם רואים את זה.

אומרים "אוי לה לאותה בושה", אז ממש ככה.

וזה בלי קשר לעומק הדין

בלי המשפחה והעתיד והסיבה שאני כן

יש עוד סיבות

אבל

וואו

אני ממש מפחד למות.

תחשבי, שכל צעד שלך ידוע. וכולם רואים אותו.

כל מחשבה של "איזה נודניק מי שמולי" יודעים

כל חטא, וכל רצון לחטא

נכון - גם כל המצוות. לא מעלים את זה.

אבל עומק הדין. מדקדקים על הכל ברמה שאנחנו לא מסוגים להבין עד כמה דקדוק.

אם עכשיו כולם מסתכלים עלי כאילו אני איזה צ-דיק

(וזה מה שקורה)

תחשבי שלמעלה, פתאום מגלים שההוא יותר מסר נפש. ואצלי הכל בקל.

את מכירה שאומרים שלא יישאלו אותך למה לא היית משה רבנו? תהיי את. נכון. יפה.

אז אני מפחד, כי פה אני משווה את עצמי לאחרים. וזאת הבעיה.

יש לי שכל, יש לי כח. כשאני אשווה את עצמי לעצמי - זה בושה.

זה יהיה בושה.

כולנו נתבייש שם, כולנו. השאלה עד כמה.

זה קשה. קשה.

את באמת נותנת את כל כולך בכל מצווה שבאה ליידיך?

מוסרת נפש על מה שחשוב לך?

מחפשת מצוות ואיך לעשות את רצון ה?

לא מדבר כמו סופרמן. אני מדבר אם את משתמשת בכח שה' נתן לך בצורה הכי טובה שאת יכולה.

כן?

את עושה את זה?

טוב, אם כן תצפי לשבת למעלה עם רשב"י והגדולים שם.

אני לא. לצערי.

אז אני מסתכל על עצמי

כמה יכולת, וכמה תוצאות בפועל

כמובן כל אחד מול עצמו

ומתבייש

וזה בלי לדעת עד כמה ידקדקו איתי

וזה בלי לדעת פתאום על עבירות בשוגג שלא ידעתי

וכו וכו וכו

אני מפחד מזה.

כי זה לנצח

וכי אם אני מת עכשיו - אני לא יכול לתקן את עצמי

אבל אותם כבר כתבו יכתבו וכו

כשאני חושב על למות

הדבר הראשון שעולה לי זה פחד

משמעות של החיים - זה לא הבושה שאחרי המוות

הממ

אתה צודק שזה נשמע רע

מקווה שעכשיו זה מובן יותר..

תודה

יש לי עוד מה להגיב

אני צריך לחשוב על זה

החלומות.

ולפעמים כשהחיים תמוהים בעיני, אני נעזרת באמונה.

האמת שגם וגם.

אני גם נעזרת באמונה-(מקבלת ממנה עזרה)

וגם נאזרת באמונה-(אוספת וצוברת אותה)

אזור זה חגורה

אוזר ישראל בגבורה - שם עלינו חגורה של גבורה

הוא שם עלינו כאילו. זה עכשיו משו שיש בנו.

שאני נאזר בשליחות זתומרת שזה תמיד עליי ומולי.

אני לאיודע אם ההגדרה שלך היא ממש מדוייקת לזה

אבל אני מניח שהבנת

אז,

כמו לאזור אומץ- לאסוף מתוכך אומץ

עיין מילון כלשהו

חגורה אוספת,

ככה שהפרושים זהים רק צריך להתעמק בהם ולמצוא את ההקשר.

יפה יפה

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

אח"כ אם זוכרים אותך

אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים

פי מאה....

אבל כן, מערכון נחמד .....

זה בדיקה אם הקישור של אמצע הסרטון עובד...

תפתחי את הסרטון הראשון בתוך ההודעה.