המשפחה, החלומות והשאיפות, ההצלחות והכישלונות, החוויות, וכמובן ביאת משיח.

לעשות דברים שאני אוהבת

אם היה לי מגנום כל יום או לפחות פעם בשבוע, הייתי מפסיקה להתלונן לנצח.

הולכת לטיפול כדי להצליח להתחיל עבודה. שוקלת להתחיל התנדבות של שעתיים בשבוע כדי לעשות צעד ראשון קטן

בד"כ תקווה לגבי העתיד ושמחה מההווה

לפעמים פשוט כי אין ברירה אחרת, זה לא בדיוק כוח אבל זה מה יש

אני מפחד למות

אני ממש ממש אבל ממש מפחד למות.

פתאום, הכל אמיתי, ואתה מתבייש. מתבייש במי שאתה.

וכולם רואים את זה.

אומרים "אוי לה לאותה בושה", אז ממש ככה.

וזה בלי קשר לעומק הדין

בלי המשפחה והעתיד והסיבה שאני כן

יש עוד סיבות

אבל

וואו

אני ממש מפחד למות.

תחשבי, שכל צעד שלך ידוע. וכולם רואים אותו.

כל מחשבה של "איזה נודניק מי שמולי" יודעים

כל חטא, וכל רצון לחטא

נכון - גם כל המצוות. לא מעלים את זה.

אבל עומק הדין. מדקדקים על הכל ברמה שאנחנו לא מסוגים להבין עד כמה דקדוק.

אם עכשיו כולם מסתכלים עלי כאילו אני איזה צ-דיק

(וזה מה שקורה)

תחשבי שלמעלה, פתאום מגלים שההוא יותר מסר נפש. ואצלי הכל בקל.

את מכירה שאומרים שלא יישאלו אותך למה לא היית משה רבנו? תהיי את. נכון. יפה.

אז אני מפחד, כי פה אני משווה את עצמי לאחרים. וזאת הבעיה.

יש לי שכל, יש לי כח. כשאני אשווה את עצמי לעצמי - זה בושה.

זה יהיה בושה.

כולנו נתבייש שם, כולנו. השאלה עד כמה.

זה קשה. קשה.

את באמת נותנת את כל כולך בכל מצווה שבאה ליידיך?

מוסרת נפש על מה שחשוב לך?

מחפשת מצוות ואיך לעשות את רצון ה?

לא מדבר כמו סופרמן. אני מדבר אם את משתמשת בכח שה' נתן לך בצורה הכי טובה שאת יכולה.

כן?

את עושה את זה?

טוב, אם כן תצפי לשבת למעלה עם רשב"י והגדולים שם.

אני לא. לצערי.

אז אני מסתכל על עצמי

כמה יכולת, וכמה תוצאות בפועל

כמובן כל אחד מול עצמו

ומתבייש

וזה בלי לדעת עד כמה ידקדקו איתי

וזה בלי לדעת פתאום על עבירות בשוגג שלא ידעתי

וכו וכו וכו

אני מפחד מזה.

כי זה לנצח

וכי אם אני מת עכשיו - אני לא יכול לתקן את עצמי

אבל אותם כבר כתבו יכתבו וכו

כשאני חושב על למות

הדבר הראשון שעולה לי זה פחד

משמעות של החיים - זה לא הבושה שאחרי המוות

הממ

אתה צודק שזה נשמע רע

מקווה שעכשיו זה מובן יותר..

תודה

יש לי עוד מה להגיב

אני צריך לחשוב על זה

החלומות.

ולפעמים כשהחיים תמוהים בעיני, אני נעזרת באמונה.

האמת שגם וגם.

אני גם נעזרת באמונה-(מקבלת ממנה עזרה)

וגם נאזרת באמונה-(אוספת וצוברת אותה)

אזור זה חגורה

אוזר ישראל בגבורה - שם עלינו חגורה של גבורה

הוא שם עלינו כאילו. זה עכשיו משו שיש בנו.

שאני נאזר בשליחות זתומרת שזה תמיד עליי ומולי.

אני לאיודע אם ההגדרה שלך היא ממש מדוייקת לזה

אבל אני מניח שהבנת

אז,

כמו לאזור אומץ- לאסוף מתוכך אומץ

עיין מילון כלשהו

חגורה אוספת,

ככה שהפרושים זהים רק צריך להתעמק בהם ולמצוא את ההקשר.

יפה יפה

https://www.facebook.com/photo?fbid=10239873363265984&set=gm.1951613102181781&idorvanity=140293843313725&locale=he_IL

פורום שריטות ליליות.

אני לא צריך צרות של אנשים אחרים על הראש שלי.