מפעילות גופנית שאדם עושה. (למשל אכילת חלבונים)

האם הפעילות הגופנית עצמה לא מספיקה בשביל לחזק את השרירים?

היא מספיקה, ובאמת מי שיאכל הרבה חלבונים בלי לעשות פעילות גופנית זה עשוי להזיק לו,

וככה גם מי שישתכר בלי לשמוח באמת...

אבל כשאתה שמח באמת ואתה גם שותה יין- אז הלב נפתח עוד יותר.

כי צריך להיות ממש אמיתי עם עצמך כדי לדעת אם אתה שמח באמת. ורק אם אתה שמח באמת אז לשתות יין

ברור לי שהרבה שמשתכרים בפורים לא שמחים באמת

לא סובלים מהשיכרות,

כן סובלים מזה שהם אמורים לשתות ואז להשתחרר ולקונן על בית המקדש ולאבד שליטה ולשמוח מהלב, ובפועל הם נאלצים להציג יותר מבכל השנה, הרבה פעמים.

מצווה.

וכך זה גם בשלושת הרגלים, ולהפך, צומות, גם בהם יש מצווה לעשות דברים משמחים או מעציבים גם באופן חיצוני.

אז אפשר להגיד שכל אחד יעשה דברים שמשמחים אותו. לצוות לשתות יין זה מידי מכליל, בעיני

עיקר הנס היה ע"י יין.

ויש דעות בפוסקים שזה בלי קשר לשמחה, וגם מי שזה לא משמח אותו חייב.

מתיר עגונות.

בוודאי שהתופעה קיימת והיא לא נדירה, אבל אני לא חושב שהיא נפוצה מאוד. 

זה אולי עדיין קיים אבל פחות ופחות.

השאלה איפה הקושי מתבטא אצלך בדיוק ואיך אתה מתמודד איתו?

האם זה מקדם אותך או מרחיק אותך?

איך זה מסתדר עם הסביבה?

אם הוא קיים,

אולי הגיע הזמן שלך להשתחרר ממה שלימדו אותך ולברר את האמת באמת.

אתה חופשי.

יש לו אתר ומלא שיעורים.

וגישה שאולי תיישב את דעתך .

נותן מורכבות לאלוהים ולמציאות

למגזר שממנו הגיעו.

אני לא חושבת שנכון לקשר בין רמה אמונית ודתית לבין אסונות.

השנה לא (או עדיין לא) התמודדתי עם הרגשות האלה.

כנראה הזמן עושה את שלו, ויותר ויותר ברור לי שהסליחות הן לא כלפי ה' או ביחס למצוות.

אני גם לא מאמינה במצוות או שמישהו בודק אותן, וכל הצ'ק ליסט הזה לא בשבילי ומרגיש לי קטנוני .

אם כבר אווירת סליחה אז יותר ביני לבין עצמי והסובבים אותי, לא כלפי אלוקים.