התמכרתי זמנית לקריאת סיפורי לידה אז אשמח אם תכתבו לי גם סיפורים שנכתבו כבר (אני משוטטת פה בפורום כשנה אז כל מה שהיה לפני לא ראיתי )
ושלי-
לידה ראשונה שבוע 40, ביום שלישי בין 2 ל4 לפנות בוקר צירים כל רבע שעה עשרים דק', מנמנת בין לבין אבל מתחילה להתרגש שאולי אני יולדת היום, נרדמת וקמה בבוקר ומבינה שעדיין לא
קבעתי עם חמותי מבעוד מועד שהיום נלך לאיקאה אז זרמתי למרות (ובגלל) הלילה, לא רציתי לשבת ולחכות בבית, אחרי שעה ומשו התחלתי כבר להרגיש שאני נכנסת לבועה כזאת ולא מתאים לי יותר שם שראינו לבעלי שתינו קפה, נסענו הביתה, נחתי, הרכבתי את הדברים מאיקאה, סידרתי את הבגדים של התינוקת בפנים , ניקיתי אבק והחלטת שחייבים שיהיה היום וילונות לחדר שינה ישבתי לתפור, נכנסתי להתקלח כבר הייתי עייפה , במקלחת קצת מוזר אבל לא ממש, יוצאת מוכנה לשנת לילה מאוששת אחרי הלילה הקודם בעלי הגיע מהלימודים , נכנסים לישון והופ, ציר! ועוד ועוד ועוד (במבט לאחור לא ממש כואבים אבל אז זה הרגיש כואב) ב1 קוראת לחברה שמלווה אותי בלידה והיא מגיעה אלי הביתה ב2:30 בערך, מראה לי קצת תרגילים לוחצת מעסה ומדברת, בין הצירים אני לגמרי בעניינים עושה קצת צחוקים קצת נלחצת וכו', נכנסת למקלחת בערך ב4 ונלחצת שאני אחד בבית אז מחליטים לנסוע לביח למרות שהצירים עוד לא סדירים. בביח מחכים הרבה זמן, מוניטור, שאלות, עד שהרופא באה, בבדיקה פתיחה 3 ראש מבוסס היטב ומחיקה 80אחוז, יש חדר לידה! ולשמחתי הטבעי פנוי (יש רק אחד) היתרון שלו הוא מקלחת בתוך החדר, מנורת מלח (שכיבינו ישר כי היא עצבנה אותי) ומוניטור נייד שהצוות מתקשה לתפעל לאורך כל הלידה.. כל שעה שעה וחצי הפתיחה מתקדמת, אני שואגת עם הצירים נשענת, יושבת ומסתובבת על הכדור פיזיו, החברה פשוט מדהימה ברמות, לוחצת מדברת מעודדת מעסה פשוט מצילה אותי בפתיחה 5 בערך אני מרגישה שאני לא יכולה כבר אולי אני אקח אפידורל? למה אני עושה את זה בעצם?? כל הרצון לטבעי שווה את הכאבים?? החברה אומרת מה זאת אומרת למה? את פשוט יולדת ! ואת מתמודדת ככ טוב! וזה מספיק לי , ממשיכים, פקיעת מים, הצירים ממשיכים , משגעים אותי בלי הפסקה על המוניטור, עוברת לעמידת ברכיים על המיטה ונשענת עם הידיים על ראש המיטה כשהוא מורם מתחילה להרגיש שנגמר לי הכוח הצירים ככ תכופים וכואבים, שואגת ללא הכרה בעלי החמוד נבהל ובשוק מהכוח סבל שמגלה לו פתאום לאחר התבכיינות על כל צרבת קטנה בחודשים האחרונים ;) מגיח מדי פעם ואומר מילים טובות, שר לי קצת בין הצירים. לשמחתי פתאום החלפת משמרות (כנראה היה שלוש) נכנסת מישהי מציגה את עצמה כסטז'רית ואומרת לי לעשות טששש במקום לצעוק ושזה יעזור, זה ככ עוזר! בדיקה אחרי כמה דק'- פתיחה 9! מתחילים להכין אותי, נכנסת גם מיילדת ותיקה, חלוק נקי ולא יודעת מה עוד עשו שם, ממש רוצות שאני אשכב על הגב ולצערי ככ כאובה ולא מפוקסת שיתפתי פעולה למרות שזה ככ ככ כאב והרגשתי ממש איך זה מקשה על ללחוץ ולעבוד עם הצירים, ציר אחד הן היו צריכות שאעמוד והיה לי ככ טוב! אבל החזירו אותי למיטה, את הלחיצות אני לא זוכרת ככואבות בכלל רק קשה כזה, גם, ניסיתי לנשוף כמו שאני מתאמנת כבר כמה חודשים והם הפחידו אותי- תסגרה את הפה ותחלצי כמו בשירותים ): צייטתי .. עשו לי חתך מבוקר ואחרי לא הרבה זמן לתחושתי היא יצאה! מתוקה מתוקה וככ עירנית! אחרי כמה דק' כבר ינקה נרדמה ינקה . תודה לה' על החסד המופלא ועל הזכות להיות אישה שדרכה יורדים חיים לעולם, מתנה שאין שווה לה.
ושלי-
לידה ראשונה שבוע 40, ביום שלישי בין 2 ל4 לפנות בוקר צירים כל רבע שעה עשרים דק', מנמנת בין לבין אבל מתחילה להתרגש שאולי אני יולדת היום, נרדמת וקמה בבוקר ומבינה שעדיין לא
קבעתי עם חמותי מבעוד מועד שהיום נלך לאיקאה אז זרמתי למרות (ובגלל) הלילה, לא רציתי לשבת ולחכות בבית, אחרי שעה ומשו התחלתי כבר להרגיש שאני נכנסת לבועה כזאת ולא מתאים לי יותר שם שראינו לבעלי שתינו קפה, נסענו הביתה, נחתי, הרכבתי את הדברים מאיקאה, סידרתי את הבגדים של התינוקת בפנים , ניקיתי אבק והחלטת שחייבים שיהיה היום וילונות לחדר שינה ישבתי לתפור, נכנסתי להתקלח כבר הייתי עייפה , במקלחת קצת מוזר אבל לא ממש, יוצאת מוכנה לשנת לילה מאוששת אחרי הלילה הקודם בעלי הגיע מהלימודים , נכנסים לישון והופ, ציר! ועוד ועוד ועוד (במבט לאחור לא ממש כואבים אבל אז זה הרגיש כואב) ב1 קוראת לחברה שמלווה אותי בלידה והיא מגיעה אלי הביתה ב2:30 בערך, מראה לי קצת תרגילים לוחצת מעסה ומדברת, בין הצירים אני לגמרי בעניינים עושה קצת צחוקים קצת נלחצת וכו', נכנסת למקלחת בערך ב4 ונלחצת שאני אחד בבית אז מחליטים לנסוע לביח למרות שהצירים עוד לא סדירים. בביח מחכים הרבה זמן, מוניטור, שאלות, עד שהרופא באה, בבדיקה פתיחה 3 ראש מבוסס היטב ומחיקה 80אחוז, יש חדר לידה! ולשמחתי הטבעי פנוי (יש רק אחד) היתרון שלו הוא מקלחת בתוך החדר, מנורת מלח (שכיבינו ישר כי היא עצבנה אותי) ומוניטור נייד שהצוות מתקשה לתפעל לאורך כל הלידה.. כל שעה שעה וחצי הפתיחה מתקדמת, אני שואגת עם הצירים נשענת, יושבת ומסתובבת על הכדור פיזיו, החברה פשוט מדהימה ברמות, לוחצת מדברת מעודדת מעסה פשוט מצילה אותי בפתיחה 5 בערך אני מרגישה שאני לא יכולה כבר אולי אני אקח אפידורל? למה אני עושה את זה בעצם?? כל הרצון לטבעי שווה את הכאבים?? החברה אומרת מה זאת אומרת למה? את פשוט יולדת ! ואת מתמודדת ככ טוב! וזה מספיק לי , ממשיכים, פקיעת מים, הצירים ממשיכים , משגעים אותי בלי הפסקה על המוניטור, עוברת לעמידת ברכיים על המיטה ונשענת עם הידיים על ראש המיטה כשהוא מורם מתחילה להרגיש שנגמר לי הכוח הצירים ככ תכופים וכואבים, שואגת ללא הכרה בעלי החמוד נבהל ובשוק מהכוח סבל שמגלה לו פתאום לאחר התבכיינות על כל צרבת קטנה בחודשים האחרונים ;) מגיח מדי פעם ואומר מילים טובות, שר לי קצת בין הצירים. לשמחתי פתאום החלפת משמרות (כנראה היה שלוש) נכנסת מישהי מציגה את עצמה כסטז'רית ואומרת לי לעשות טששש במקום לצעוק ושזה יעזור, זה ככ עוזר! בדיקה אחרי כמה דק'- פתיחה 9! מתחילים להכין אותי, נכנסת גם מיילדת ותיקה, חלוק נקי ולא יודעת מה עוד עשו שם, ממש רוצות שאני אשכב על הגב ולצערי ככ כאובה ולא מפוקסת שיתפתי פעולה למרות שזה ככ ככ כאב והרגשתי ממש איך זה מקשה על ללחוץ ולעבוד עם הצירים, ציר אחד הן היו צריכות שאעמוד והיה לי ככ טוב! אבל החזירו אותי למיטה, את הלחיצות אני לא זוכרת ככואבות בכלל רק קשה כזה, גם, ניסיתי לנשוף כמו שאני מתאמנת כבר כמה חודשים והם הפחידו אותי- תסגרה את הפה ותחלצי כמו בשירותים ): צייטתי .. עשו לי חתך מבוקר ואחרי לא הרבה זמן לתחושתי היא יצאה! מתוקה מתוקה וככ עירנית! אחרי כמה דק' כבר ינקה נרדמה ינקה . תודה לה' על החסד המופלא ועל הזכות להיות אישה שדרכה יורדים חיים לעולם, מתנה שאין שווה לה.