נסיון מתמשך. ... כואב וקשה!!!אמא לשתי מתוקות
וואו. לא יודעת איך להתחיל בכלל...

לפני הכל רציתי להגיד תודה על קיומו של הפורום הכ"כ חשוב הזה. נעזרתי בו לא פעם ולא פעמיים למידע אודות תהליכים ולתמיכה רגשית בעצמי.
תודה לחברות, אתן מדהימות! מבינות משתתפות....

אז ככה.....
לפני חמישה חודשים בדיוק עברתי מה שנקרא לידה שקטה בשבוע 25 לקראת סופו... ( סיפור ארוך לשירשור בפני עצמו.. הריון שלישי אחרי שתי לידות תקינות ב"ה, נמצא שהעובר עם מומים... וכו.. ) היה תהליך לא פשוט, אבל ב"ה הייתי מוקפת בתמיכה רגשית מהמשפחה והסביבה ואפשר היה להגיד שעברתי אתזה ב"ה.
אחרי שישה שבועות חזרתי לרופאה כדי לדעת שהכל תקין ב"ה ואפשר להתקדם הלאה ואז התחיל הנסיון שמלווה אותי עד עכשיו... הסתבר שברחם נשארו שאריות של שליה שלא יצאו... נשברתי. השם אתה נותן נסיון כ"כ גדול. בסדר ב"ה זהו רצונך לטובתנו. אבל מה עכשיו? מדוע עוד משהו? חשבתי שהענין כבר מאחוריי... לא תיארתי לעצמי מצב כזה.. הדימום אחרי הלידה לא היה כ"כ רצוף וחזק ומסתבר שזה לא היה לטובתי... רק אחרי חודש ושבוע התחיל דימום חזק ורצוף. הייתי בטוחה שזה אולי המחזור הבא וכבר התרגשתי אבל אז הסתבר שנשארו שאריות, רירית הרחם עבה ויש הרבה תוכן ברחם.. הדימום היה חלק מהעניין...
הרופאה אמרה שנחכה לווסת הראשונה כדי שיצא באופן טבעי. לקח לי חודשיים להצליח להיטהר.. ואחרי שבוע מגיעה ווסת. חזרתי אחרי הווסת ו.. אכזבה. שוב לא הכל יצא... נקצר את התהליך... ככה שלושה וסתות ושום דבר.רירית הרחם עדיין עבה בסביבות 22מ"מ..
לאחר הווסת השניה קיבלתי הפניה להיסטרוסקופיה אבחנתית. המתנה מורטת עצבים עם זמן מסויים שבו צריך לבצע את הבדיקה וכו וכו... מסתבר שזה 1.5 של שליה. יש צורך לבצע ניתוחית...
השם. כמה התפללתי שיצא מעצמו... הווסת הרביעית ממש קרוב לניתוח ( למפרע ממש חבל שלא חיכיתי לעשות את ההיסטרוסקופיה הניתוחית קרוב לווסת) כמויות רציניות עם דימום חזק! קיוויתי והתפללתי שיצא הכל.
שוב מסתבר שלא.. הרירית אמנם ירדה ל8.5 מ"מ אבל השארית במקומה באותו גודל..
עברתי היסטרוסקופיה לאחר 4 חודשים שהשארית עדיין בתוכי.. והסיפור עוד לא נגמר...
לאחר שבוע בדיוק הופיע דימום מאסיבי ממש חברות אמרו לי שזה כמו הפלה של שבועות ראשונים, דם וקרישים כל רבע שעה להחליף פד.. ממש נלחצתי. פעם ראשונה שאני פוגשת דימום שכזה..ועוד בעבודה..הרגשתי ברז דם. . נסעתי למיון. בנתיים ירד הדימום יחסית אבל עדיין יצאו קרישים.. באולטרסאונד ראו שנשאר עוד תוכן. ולא ידעו איך להתייחס לזה אמרו לי לחזור לאחר ווסת. חיכיתי עוד שבוע לווסת והתפללתי בכל יום שתופיע מוקדם מהצפוי... סופסוף היא הופיעה בשבת האחרונה. שוב קרישים אבל במינון נמוך ודימום כמובן. ביום שני הופיע דימום מאסיבי מלאא קרישי דם ברמה שהרגשתי כאילו אני יולדת כל דקה... במסלול ישיר מהחדר לשרותים כל עשר דקות. פשוט נחלשתי מאוד.. הרגשתי שאני לא מסוגלת לתפקד בכלל.. דימום מאסיבי במשך כ4 שעות... ניסיתי להשיג בייביסיטרית שתהיה עם הבנות המתוקות שלי, תתן להן ארוחת ערב ותשכיב אותן לישון, אבל לא מצאתי והייתי צריכה לעשות את זה בעצמי תוך כדי מה שאני עוברת.. התייעצתי עם אחות בקופה והיא הפנתה אותי למיון. התייעצנו עם עוד מישהי רופאה ידידה והיא אמרה שיתכן ובגלל הווסת כל התוכן יוצא ואין מה למהר.. נשארתי בבית. גם ככה לא היה לי סידור לבנות. בעלי לא היה בבית ולא היה לי כוח לזוז.. חיכיתי עד הבוקר לראות מה מצב הדימום-חזק. אבל לא מאסיבי. עשיתי אולטרסאונד בקופה קרוב לבית, והיא ראתה שיש תוכן אמנם מועט, וזרימה נמוכה... קיצור נתנו לי בכל אופן הפניה למיון והרופאה ( לא נשים) אמרה לי לראות מה הדימום ואם ממשיך חזק ללכת. נשארתי בבית עם הדימום.. כנראה ירד לי ההמוגלובין, כי ממש לא היה לי כח לעשות כלום. ישר למיטה. בנס בעלי היה ולקח את כל הפיקוד כולל בישול והשכבה לשינה.. לקחתי ברזל ותוך שעה וחצי הרגשתי כמו חדשה.. היום עשיתי בדיקות דם ונכנסתי לדיכאון. .. אין לי כח לכלום.
די! למה זה ממשיך? עד מתי? כבר חמישה חודשים אחרי ועדיין לא אחרי...
השם מה אתה רוצה ללמד אותי בכך?? ממש קשה לי להחזיק את עצמי ולתפקד את הבנות והבית. עושה מה שצריך נטו. הבית נראה ברדק וככה אני מרגישה.. בעלי בלימודים וחזר ממש מאוחר.. בשבת צריכים לנסוע למשפחה שלו ואין לי טיפת כח וסבלנות.. קשה לי להביע את התחושות והרגשות שלי.. עד שחשבתי שאנחנו כבר אחרי וסיימנו עם הנסיון הזה, זה לא נגמר, שוב ושוב ועדיין משהו נשאר.. כשהתייעצתי הבוקר עם רופא נשים, הוא אמר שמשהו פה לא נראה לו טוב, והמליץ שאם יש שוב דימום חזק לגשת למיון אבל לא באותו המקום שעשיתי את הטיפול. ..
אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי.. לא יודעת מה לחשוב לגבי האתגר הזה שניתן לי.. ואיך להתקדם הלאה...

אנונימי (2)

רק לשלוח חיבוק חזק.

ותפילה שתגמרי עם זה מהר ובקלות.

מזדהה. כואבת איתך..אנונימי (3)
אמנם לא במקום שלך בכלל... לא יודעת איך הייתי שורדת. מנסה להיטהר אחרי הפלה ולא מצליחה. ומתוסכלת נורא.... אז להיות במצב כזה כל כך הרבה חודשים ולעבור את כל היסורי גוף ונפש האלה שאת עוברת..לא נתפס בכלל.. אין לי מלים לנחמך.. אני בדיוק במשבר לאחרונה שואלת את ה'... תגיד מה אתה בכצה שאתקן שיפסקו היסורים... תגיד מה לעשות... תכוון אותי... בכצי שנה גם עברתי הפלה... והכל חוזר. הכאב לב והתמודדות והחוסר אונים.. וכל מיני תופעות גופניות ונפשיות.. כואבת איתך. מתפללת שתראי אור בקרוב והתקופה הזאת תעבור מעלייך.... בעזרת ה'.. תעדכני בבשורות טובות.
חיבוק!!ישועת ה' כהרף

איזו התמודדות..

כל הכבוד על מה שאת כן מצליחה לעשות!!

גיבורה!!

כל מה שאת עושה, זה מצוין.. אל תדרשי מעצמך יותר מזה.. 

נשים אחרות לא היו מצליחות לעשות חצי ממה שאת עושה!!

אל תתייאשי, ברור שזה עניין של זמן עד שייגמר..

בתחושה שלך אמנם זה לא ייגמר לעולם, אבל ברור שזה עניין של זמן עד שייגמר.. ונשמע שזה ממש הסוף.. תחזיקי חזק את בקו הסיום..

בהצלחה!!

חיבוק גדול!!כחומר ביד היוצר
שה' יתן לך כוחות וישועה בקרוב!!
יקירתי האהובה והיקרה, ליבי ליבי על כאבייך הקשים!!!ציפי כהן
כמה נסיונות, כמה כאבים, איזה מסע מטורף את עוברת!!!
נשמע לי שאת מאבדת דם בכמויות לא הגיוניות עם כל הדימום שתיארת... איזה סיוט!!

תשמעי. אני רוצה לומר לך כמה דברים.
א. את בתקופה מאוד קשה. מאו- מתוחה נפשית ומאוד מאומצת פיזית. את זקוקה לכל טיפת מנוחה ותמיכה שאפשר לקבל!! לכן אני מציעה שבאופן ברור תדאגי כרגע אך ורק לנוחות שלך. אל תספגי שום דבר שלא נח לך או לא מתאים לך עכשיו. הקשיבי פנימה. האם ליסוע למשפחת האיש שלך זה דבר שיעשה לך טוב? אם כן- סעי לשלום. אם לא- שלחי את האיש לספר למשפחתו שאינכם יכולים להגיע.
עשי דברים שמחזקים אותך, שנותנים לך כח.
אמרתשקיבלת תמיכה משפחתית לאחר הלידה השקטה (וחיבוק חם עליה, כמה כאב מקופל במילותייך!!!) אני תוהה מדוע עכשיו קשה לך יותר לקבל תמיכה משפחתית זו, בזמן שאת ממשיכה לחוות סערה ומצוקה ומתארת חוויות של קושי אמיתי עד כדי צורך לתפקד לבד תוך כדי דימום מאסיבי... נשמע לי לא הגיוני.
קבלי עזרה ותני לעצמך מעט יותר הבנה- הדימום צריך להיפסק. זה כבר נמרח ונשאר זמן רב מדי. ואת זקוקה לתמיכה בזמן הזה.

ב. אני תוהה אם את הולכת לאותם רופאים כל העת. אם כן, הגיע הזמן לעלות לרופא מומחה, לנסות לשנות את בית החולים, לקבל המלצות על רופאים אחרים וללכת אליהם... ולא לתת לזה להמשיך להתנהל כך. פני לרופאים נוספים לקבלת מענה.

ג. יקירה, את תהיי בסדר לבסוף. לפי מה שאני קוראת אתאישה מלאת כוחות ויכולות. בתוך התמודדות ארוכה וקשה את שוב ושוב מוצאת כוחות להתמודדות עם כל מה שזה דורש ממך. זה מדהים ומיוחד!!! את תעברי את התקופה מורטת העצבים הזאת, ותצמחי מתוכה למקומות אחרים. אני רק מקווה עבורך שזה יסתיים מהר מאוד. הלוואי!

ד. תודה על מילותייך בפתח הדברים. זה מחמם לב.

חיבוקים חמים!!
עדכני אותנו אם מתאים לך. נשמח להמשיך להיות איתך בדרך.
🌹
אין לי מילים על החיבוקים והחיזוקים שלכן... רק תודה!אמא לשתי מתוקות
אז כן.. שבוע ו... אחרי ורק עכשיו נזכרתי להכנס שוב לאתר ולקרוא את התגובות..
אין מה להגיד חברות אתן מחזקות! תודה לכן!!!

ב"ה הדימום ירד ברמה שביום שישי חשבתי שהצלחתי לעשות הפסק.. חשבתי... כל הזמן כתמים די גדולים ועכשיו בשלב של יאוש.. אין לי כח לנסות שוב...

בקשר לרופאים... יש את הרופאה שמלווה אותי מאז אחרי הלידה אבל התורים אליה עמוסים ואני מחכה לפחות שלושה שבועות-חודש. באמת היום דיברתי עם מישהי שהמליצה לי לפנות במיידי לרופא מומחה בעניין פרטי...
באמת אשמח לשמוע מהנסיון שלכן לגבי רופאים האם ידוע לכם על רופא מומחה מומלץ בירושלים? אשמח שתשתפנה בשמות כדי שאוכל להתקדם...

אגב מתחדשת, בקשר לעניין התמיכה... לצערי זה לא כלכך פשוט... בזמן שקיבלתי אותה אכן הייתי אצל אמא שלי והיה לי ממנה המון עזרה. כשחזרתי הביתה נאלצתי לבקש טובות מחברות, דבר שמטבע הדברים קשה הרבה יותר, ובמיוחד לי. כל עוד הייתי בחופשת לידה עוד הצלחתי לתפקד פחות או יותר. לקחת עוזרת בית כשהייתי צריכה וכו.. עכשיו כבר חודש וחצי אחרי שחזרתי לעבןדה ואני מרגישה שאני לא משתלטת על העומס. .. קורסת רק מלחשוב מה יש לעשות בבית בעבודה וכו. .

אין לי משפחה קרובה פיסית אלינו.אמא שלי גרה אמנם רק במרחק של 3/4 שעה, והיתה יכולה מאוד לעזור לי, אבל היא בעצמה עכשיו מתמודדת.. אבי נפטר לפני בערך חצי שנה והיה סיעודי באישפוז בית ככה שהיא עכשיו במעבר מטיפול באבא ובבית בפעילות מלאה לסוג של ריק.. לא יודעת אם מתאים לבקש, מרגישה שעושה לי טובה ואולי אין לה יכולת וכו וכו...
אני כן משתפת אותה במה שעובר עלי והיא מנסה לסיע בעידוד ועצות אבל לא מעבר לזה כשאני בבית שלי. כשאני אצלה היא עוזרת לי המון!..
החברות שלי מטופלות בילדים בעצמן ככה שלא נעים לי לפנות ולהעמיס...
ובסך הכל אני מנהלת שיגרה, אז מי יכול לנחש שהתיפקוד שלי בבית לא מי יודע מה. ..
כמה דברים.ציפי כהןאחרונה
רופא מומחה- אולי פני לפרופסור סמואלוב משערי צדק. אישית הלכתי אליו דרך התורים שמאפשרת הקופ"ח לצורך התייעצות עם מומחה מספר פעמים בשנה. הם נתנו לנו את רוב ההחזר. צריך לקבוע אליו תור דרך מוקד קביעת תורים של שערי צדק.
את יכולה גם ללכת לפרופסור הוכנר מהדסה (זאת אישה)
או פרופסור עזרא. לא לגמרי ברור לי אם הם בהר הצופים או עין כרם.
רופאה מומלצת נוספת זו ד"ר ינאי, איני יודעת היכן היא מקבלת.

לגבי קבלת עזרה- נראה לי שאת היחידה שיכולה לדעת מי יוכל לעזור לך בסביבתך. פתחי את הראש לעוד רעיונות. נסי לחשוב. אולי יש נערה כלשהי שאפשר להיעזר בה בשעות הערב בהשכבת הבנות, אפילו בתשלום, בזמן שאת נחה?
אולי אחות או דודה שפנויה בתקופה זו?
אולי יש אופציה להפחית איכשהו את הלימודים של האיש כדי שיהיה יותר בבית בתקופה זו?
לגבי אמך, יכול להיות שדווקא בגלל שכרגע אביך נפטר ונוצר לה מעין ריק- זה דווקא משהו שיכול למלא את הריק הזה? ואולי זה דווקא הכי פחות מתאים כי היא זקוקה לספייס שלה ולהתארגנות מחדש? ניתן לשוחח איתה בפתיחות על כך?
ואולי יש משהו כמו 'ועדת עזרה הדדית' במקום בו את גרה? זה קיים ביישובים וקהילות שונות, ואנשים שמחים לעזור. רק צריך לפנות לרכזת הקהילה או למי שאחראית...
איני יודעת מה קורה בעולמך, ומי יכול לסייע סביבך, אך זו הנקודה הטכנית והיא פחות קריטית. תמיד יהיו סביבך אנשים שיכולים לעזור. תמיד. זכרי זאת. הנקודה האמיתית היא האם ביכולתך לבקש עזרה זו, לדייק את הצרכים שלך ולהעיז לפנות.
זה קשה מאוד. קשה לבקש עזרה, קשה להיות תלוי במישהו אחר, קשה להזדקק...
ולפעמים אין ברירה. זו עבודה פנימית לדעת שכאשר אני זקוקה לעזרה אני יכולה לבקש אותה מהאנשים המתאימים לי.
אני מזמינה אותך לחשוב מה נחוץ לך (זו כבר עבודה פנימית משמעותית להבין במה את צריכה עזרה), ובמי את יכולה להיעזר.

ובכל אופן, עזרה בתמיכה רגשית ונפשית את מוזמנת להמשיך לקבל כאן. את זה לפחות את עושה... נהדרת!

חיבוקים חמים!!
מחשבות קשותאנונימי (פותח)

ילדתי את הבן המת שלי השבוע

אני במחשבות נוראיות

הוא היה כזה מתוק ושלם ותינוק אמיתי שהרגשתי פתאום שעשיתי טעות ואולי לא הייתי צריכה לעשות שום דבר ופשוט לחכות.

אני יודעת שמציאותית זה לא משנה כי הוא היה מת ברחם בהמשך או יותר גרוע- נולד חי סובל ומת אחרי שבועות/חודשים.

אבל משהו בזה שאני עשיתי משהו אקטיבי ובגללו התינוק שלי מת פשוט הורג אותי מבפנים

אני חושבת עליו בלי הפסקה, הוא כבר לא איזה עובר עלום, היו לו פנים מתוקות ושקטות והחזקתי אותו ואני כועסת נורא שלא יכולתי להמשיך להחזיק

פתאום אני מבינה את כל הסיפורים הקריפיים האלו על אמהות שלא הצליחו לשחרר ועשו כל מיני דברים הזויים

אני פשוט מרגישה שהיה לי ילד. ונשבר לי הלב נשבר ואני לא יכולה להסביר את זה באמת לאף אחד

זה ממש מובןoo

המחשבות

והכעס

זה אובדן

אולי אפילו כפול

על שהוא איננו

ועל שהיית צריכה לבחור בזה

תני לעצמך את הזמן להתאבל לכעוס ולחשוב

חיבוק גדולמתיכון ועד מעון

המחשבות שלך מובנות מאוד.

ממליצה ממש ללכת לעיבוד של החוויה, יכול מאוד לעזור

כמה כאב אין מיליםאנונימי (3)

לא נתפס.. זה אבל גדול מאד

ה' ירפא את השבר הגדול הזה

איזה אובדן עצוםכל היופי

צער ענק.

לבי איתך.

כן, היה לך ילד.

ואת עשית את הבחירה הנכונה בשבילו כאמא, את מה שיכולת לעשות בשבילו - גידלת אותו אצלך בבטן וכשהבנת שהוא יסבול עשית מה שאת יכולה בשביל שלא יסבול, אפילו ש*לך* זה יצר תחושה קשה מאוד.

❤️🫂

אני לא מכירה אותך אבל עם דמעות בעיניים, בטח שנשבר לך הלב.

איבדת ילד. זה נורא.

כן חושבת שכדאי לשתף מישהו גם מחוץ לפורום בעולם האמיתי.

לבכות ביחד, לקבל חיבוק. הבדידות מקשה על זה עוד יותר.

תודה על המיליםאנונימי (פותח)

אני משתפת אבל אני מרגישה שאנשים לא מצליחים להבין את זה. את זה שזה היה ילד שלי ולא רק חלום. שזה שהוא נולד מת לא משנה את החוויה שלי שאיבדתי אותו ממש. מרגישה שאנשים יותר רואים את הכאב של אובדן ההריון. והחלום שהתנפץ אבל מתייחסים לזה כמו עובר, הכי הרבה אל מערכת היחסים שהיתה בינינו כשהוא היה עובר וההיקשרות אליו והפרידה מהחלום

אבל אני אבל עליו ממש. על הגוף הקטן שנלקח ממני. על הפנים שהבטתי בהם. על זה שרציתי להחזיק אותו עוד ועוד ועוד ולא היה אפשר

על זה שהוא ממש היה. אבל בו זמנית גם לא.

ולכן האשמה. כי הוא היה כל כך תינוק ולא עובר בדקה הזאת שהחזקתי אותו, שרק אז הבנתי שהפסקתי לו את החיים באופן יזום.

וברור שזה בשביל שלא יסבול. וברור שהיה קשה יותר אם היה נולד לתוך סבל ואת אחרי שסבל. וכנראה שאז הייתי יותר מאשימה את עצמי. אבל עדיין. אני חתמתי על מסמך ששם קץ לחייו. והייתי שם כשזה קרה. ובחרתי בזה.

וזה לא נותן לי מנוח.

תודה גם לשאר המגיבות היקרות על התגובה זה עוזר לי לפרוק את זה ולשמוע הד בצד השני.

וברור שאלך גם לטיפול ועיבוד בשלב מסויים.

אני אגיד רק לגבי תגובה של אנשיםכל היופיאחרונה

להרבה אנשים קשה להיות ליד הצער.

אז הם ינסו לברוח ממנו (נגיד להעביר נושא או להתחמק ממך), או לעבור למישור שיותר קל להם להתמודד, למשל לתת עצות או לעזור פיזית, או להקטין אותו, כמו להגיד "לפחות יש לך (זוגיות, ילדים, את בריאה" וכו') או להגיד שזה לא היה תינוק אלא רק אובדן של חלום.

וזו הדרך שלהם להתמודד.

את נשארת עם הצער הגדול שלך וזה לא פשוט.

כי חלק מהאבל ומההתמודדות איתו היא להכיר בו ולהרגיש אותו, ולא שיבטלו אותו או יקטינו אותו.

ואני מבינה את רגשות האשמה, ואני לא יודעת אם מה שאני אומרת עוזר.

אבל את עשית באמת באמת את מה שהיה נכון בשבילו.

הוא עבר את המסע הזה כאן בעולם מסיבה מסוימת, הנשמה שלו הייתה טהורה והייתה כנראה צריכה רק לחלוף פה בעולם כך.

תחשבי אחרת, אם הוא היה נולד וסובל, גם היית מרגישה רגשות אשמה. נכון?

האימהות מולידה איתה בור של רגשות אשמה... וזה טבעי ומעיד בעיקר על הלב הטוב שלך והרצון שלך להיות האמא הכי טובה בשבילו.

וזה מה שעשית, למרות שקשה לך להרגיש את זה.

שולחת לך חיבוק מרחוק.

במה קורה?אנונימי (פותח)

בנות הסיפור שלי כואב ממשש...

התחתנתי לפני שלוש שנים..

ניסינו בערך חצי שנה להיכנס להריון ולי כאב ממש הלכתי לרופא היא אמרה שיש מחיצה ברחם בנרתיק משהו גדול קיצר עברתי חמש היסטרוסקופיות להסיר אותה ונכנסתי להריון ישר אחרי הפלה שבוע שש הפלה עברתי פעמיים ציטוטק ואז חיכינו שבעה חודשים להיכנס להריון נכנסתי והפלה שבוע שמונה וזה הלך יותר קשה להוציא כי נשאר שאריות והייתי צריכה לעבור גרידה..

חיכינו חודש ובה התבשרנו על הריון..

כול הבדיקות תקינות הכל טוב עוד בדיקה שראינו דופק ועוד אחת קיצר הגענו לבדיקה שבוע עשרים נכנסו לרופאה אין דופק..

בנות עברתי לידה ןגרידה ואיפילו לראות אותה לא יכולתי כי התינוקת יצאה מעוכה כולה..

אני פחות משבוע אחרי ואני שבורה ומפורקת ...

אשכרה יש לי שלושה ילדים אבל הם לא פה..

💗💗💗שימושית

אין לי מילים לנחם, אבל אני יכולה להיות איתך בכאב האינסופי

אז תדעי שאיפהשהוא בארץ יש אישה שמרגישה אותך ומתפללת עלייך לטוב מתוק ומואר וללב מנוחם.

💗💗💗💗💗💗

אוי יקרהכל היופי

איזה כואב זה 🫂🫂

בטח שאת שבורה ומפורקת.

זה כואב כל כך ❤️

תראי אם יש מישהי במציאות שאת יכולה לשתף אותה, זה טיפה מקל כשאת לא סוחבת את זה לבד בלב.

אוי איזה כאבאנונימי (3)אחרונה

אין לי מילים כמה זה כואב

שולחת לך חיבוק ותפילה שתזכי לידיים מלאות בקרוב

תני לעצמך את כל הזמן שאת צריכה כדי לכאוב

ותשתמשי בכל מה שאת יכולה לקבל כוח

זה באמת מרסק ושובר וכל כך לא הוגן

הפסקת הריון- עובר פגועאנונימית בהו"ל

הלב שלי גמור

אני בשבוע 20

לעובר שלי גילו במי שפיר טריזומיה 18

שזה או תמותה ברחם או כמה חודשים של סבל מחוץ לרחם ואז מוות

לא רואה שאלה בכלל בקשר להמשך הריון אבל כואב לי מאוד שאני צריכה לבצע את זה בעצמי (אומרת לעצמי שזה למנוע ממנו את הסבל וזה בשבילו הדבר הכי נכון)

הרופאה אמרה לי שהפרוצודרה היא גרידה בלי אופציה אחרת.

חושבת לבצע את הגרידה בשבוע 22 כדי לקבל חופשת לידה ולהשתקם נפשית מהאירוע המטלטל הזה.

מישהי כאן ביצעה גרידה בשלב כזה מאוחר?

הרופאה אמרה לי שאין סיכון גדול יותר בין 20 ל22 וזה פחות משנה (בכל מקרה זה לא יהיה לפני 20+4)

אשמח לכל תובנה שהיא אם יש כאן כאלו שעברו דבר דומה

אין לי עצה או משהו, אבל חיבוק ושה' ישלח לך נחמהשימושית

ואור מהר מהר

חיבוק❤️ קשה ממשנעמי28

חיבוק גדול, זה סבל כל כך גדולאנונימי (2)

לי לא נתנו רק גרידה אפילו בשבוע 17 ו18 (לצערי איבדתי שתי עובריות בשלב הזה )

הייתי חייבת לעבור גם תהליך כמו לידה עם ציטוטק וגם גרידה, הבנתי שככה זה ברוב המקומות בשבוע הזה

לא יודעת אם יתנו לך בפועל, בטח בשלב יותר מתקדם, קחי בחשבון שכנראה תצטרכי גם וגם (לחכות ל22 אולי יעזור לך לפחות לוותר על גרידה)

יש הפרש של שבוע ויומיים בין 20+4 ל22, הגיוני לחכות את זה, השאלה אם לא יהיה לך סיוט במיוחד שמתחילים לראות ❤️

אבל מסכימה איתך שעדיף חופשת לידה, לי לא היה כאמור והיה לי סיוט לחזור כל כך מהר במיוחד שהגוף והנפש היו מפורקים

כן זה מה שהעוסית בבית חולים אמרה ליאנונימית בהו"ל

אצלי כבר ממש רואים וכולם אומרים לי מזל טוב וכו' ממש כיף לי

נראה לי שאנחנו בורחים לשבוע

לא הבנתי שזה גם לידה וגם גרידה. מה זה הסיוט הזה. חשבתי או זה או זה.

מוזר שהרופאה בקופה אמרה לי משהו אחד והעוסית בית חולים משהו אחר. לא מבינה למי להקשיב.

תבררי בבית חולים, רופאים בקופה לא מביניםאנונימי (2)

ממש הדגישו לי כשביקשתי בשבוע 18 רק גרידה שבשבוע הזה יש מקומות בודדים שעושים וזה עלול להזיק, נשמע לי מוזר שבשבוע מתקדם יותר מדברים רק על גרידה

באמת ממש זוועה לעבור גם לידה וגם גרידה, אם בשבוע 22 זה רק לידה זה שיקול משמעותי

(ואל תקשיבי לאחיות אם הן אומרות לך ללחוץ!! אם אין עובר שצריך להציל לפחות תעשי את זה כמו שצריך רק בזמן ציר ולא ללחוץ סתם! הלחיצו אותי והלך לי הגוף סתם)

באמת תשקלי בשבוע הזה לצאת למשהו שיעשה לך טוב ולא תפגשי באנשים (תחשבי מה לא הרשיתי לעצמי בהריון ותרשי לעצמך עכשיו ), אבל משהו שיעשה הסחת דעת כי להיות לבד עם המחשבות האלו זה נורא ❤️

מצטערת לשמוע על החוויה שלךאנונימית בהו"ל

נשמע ממש קשוח.

תודה על התגובות והעזרה

אני עברתי גרידה בשבוע 19 )גם הפסקת הריון(אנונימי (3)

זה היה לפני 10 שנים כמעט ואז נאמר לי שרוב הבתי חולים מבצעים גרידה רק עד שבוע 18.. אני עברתי בשבוע 19.. וזה היה גבולי..

אז הכי נכון לבדוק מול הבית חולים ולא לפי מה שהרופאה בקהילה אמרה.. ויש גם עניין של לקבוע תור..

בשורות טובות ושה' ימלא את חסונכם.

(אם יתאים לך אולי לדבר עם מכון פועה, תנסי לדבר ישירות עם הרב בורשטיין , אותי זה חיזק שיש דעת תורה שהדריכה אותנו.. וגם הרב האישי שלנו כמשפחה היה מעורב וחיזק)

כותבת לך גם כאןאפונה

אני חושבת שיש יתרונות ללידה על פני גקידה ולכתחילה הייתי הולכת על לידה.

גם אם תצטרכי לעבור גרידה אחר כך (אני לא הייתי צריכה ב"ה אבל זה היה בשבוע מתקדם יותר).

מה שכן הייתי בודקת - אמרו לי שרק בשע"צ יש אפשרות לוותר על ההמתה אם הלידה מתרחשת בין שבוע 22+1 ל24+0. אצלנו זה לא היה רלוונטי כי הוועדה נקבעה ל24+0, אבל בהחלט הייתי שוקלת כי ההמתה היתה השלב הגרוע ביותר בכל התהליך.

אבל המתה זה לא תהליך של חסד לעובר?אנונימי (4)

מבינה שזריקה ללב של העובר חוסכת ממנו את הסבל.

כןאפונה

האמת שההמתה נועדה למנוע מצב שהעובר יוולד חי ואז יהיו מוכרחים לטפל בו ולהמשיך להאריך את חייו (ואת הסבל..) ככל הניתן.

אבל בין השבועות האלה הסיכוי שהוא ישרוד את הלידה ויצא חי כל כך נמוכים, שבשערי צדק לוקחים את הסיכון ומאפשרים להורים לבחור לא להמית.

אני לא יודעת אם זה רעיון טוב או לא, אבל זו חווייה מפוקפקת ביותר והאפשרות לוותר עליה מאד מפתה בעיני.

סליחה שחופרת אבל יש לי עוד שאלהאנונימי (4)

לגבי הילדים שבבית

הגדול בן חמש וחכם מאוד

מה לספר לו? הוא לא יודע בכלל על ההריון אבל זה מאוד מוזר כי אני ממש גדולה והוא לא שואל, אני מרגישה שהוא יודע באיזה שהוא רובד ופשוט מבין שהוא לא אמור לדעת אז לא שואל

לא יודעת מה לספר לו בעלי חושב שממש לא לספר לו על זה ויותר להגיד משהו מרגיע שאני הולכת לרופא כדי שיעזור לי בבטן ואני חושבת שאולי זה לא מספיק בשביל החכם והרגיש שלי. וצריך מענה יותר רציני שיבין את הימים שאחרי .

אנחנו סיפרנו, אבל אצלנו ידעו על ההריון..אנונימי (3)

אני לא חושבת שכדאי לספר אם הוא לא יודע על ההריון בכלל..

לשמור באיזה מקום על התמימות שלו...

אפשר אולי להגיד שכאב לך והלכת לרופא שיבדוק ואמר שצריך להשאר להשגחה/ לנוח... משהו מהסגנון...

אני לא סיפרתי (בגיל קטן יותר)אנונימי (2)

הילד לא היה מודע ולא רציתי להרוס לו את התמימות

מה שכן חשוב להבהיר לו בדרך כלשהי שאין לך מחלה קשה חלילה, כי יש ילדים שמפחדים שאמא שלהם עומדת למות

את יכולה לספר לואפונה

שהתחיל בגוף שלך היריון, אבל בהיריון לא התפתח לתינוק, או לתינוק בריא - כמו שלא כל פרח על העץ הופך לפרי...

אז הרופאים יעזרו לך לסיים את ההיריון.

גם אצלנו לא סיפרנו על ההיריון, והעו"סית המליצה לספר באופן הזה (להרחיק, לא לדבר על תינוק).

בדיעבד אני מצטערת שסיפרתי ככה, אבל הילדים שלי היו גדולים יותר.

חייבת להוסיף שהשתתפתי בקבוצה לנשים לאחר לידה שקטה, היו שם שתי נשים שלא סיפרו לילדים שלהן בכלל ושתיהן היו במצב ממש לא טוב.

את בטוחה שזה קשור?אנונימי (2)

כלומר לא לספר מיד

אני לא מסתירה שעברתי הפלות (זה באמת עושה לא טוב)

אבל לא סיפרתי מיד, צריך המון כוח כדי לספר לילדים קרוב לתאריך, ובד"כ אין את הכוח הזה. כשהייתי צריכה לספר לחברות כי שיתפתי על הריון זה היה לי נורא ואיום ברמות בלתי נסבלות, אז לספר לילד שצריך אמא מוחזקת נשמע לי יותר גרוע

כך שמוזר לי אם זה קשור

יש כ"כ הרבה גורמיםמתיכון ועד מעון

שיכולים לגרום לאשה להרגיש גרוע אחרי לידה שקטה, אני לא יודעת אם זה בהכרח קשור

גם אני לא יודעתאפונה

רק יכולה לספר שהיינו 7 נשים בקבוצה,

ורובנו היינו בשלבים כאלה ואחרים של התאוששות.

היו 2 נשים שממ שהיו בשפל עמוק ולאורך הזמן (כמה שבועות) לא היתה שם תנועה של החלמה... לפחות מבחוץ.

שתיהן היו חרדיות ושתיהן לא סיפרו לילדים על ההיריון. אחת מהן עברה לידה שקטה בשבוע 22, וסיפרה לילדים שעברה איזה ניתוח בבטן וצריכה לנוח. השניה בשבוע 40! יצאה ללידה בלילה עם עובר חי וילדה תינוק מת. חזרה הביתה למחרת והמשיכה כרגיל לא סיפרה לילדים כלום.

שתיהן הופתעו לשמוע משאר הקבוצה שדיברו עם הילדים וסיפרו להם. הראשונה התבשלה עפ זה קצת ואחרי כחודש וחצי החליטה לשתף את הילדים, ולפחות בעיני אחר כך חל מפנה והיא התחילה להשתפר.

השניה לא סיפרה וכשנפרדנו היא עדיין היתה כבויה מאד, תפקדה על אוטומט בבית ובעבודה, והיה ברור שהיא לא בטוב בכלל.

לצערי אני מכירה נשים נוספות שהעובר שלהן מת בסוף ההיריון/בלידה, כולל מהקבוצה ההיא. זה נורא! אבל זה לא תמיד ככה ונשים כן משתקמות. לי ברור שהחוסר יכולת להתאבל בבית מפריע להתאוששות.

לי עברה שנה וחצי ולא החלמתי באמתאנונימי (2)

אבל אין קשר לזה שלא סיפרתי, כי אולי לא סיפרתי לילד אבל אני גם לא מסתירה לרגע, התאבלתי המון בבית וגם אמרתי לו אחרי זמן משהו כללי, כשהייתי מסוגלת לדבר על זה, וכל הסביבה יודעת גם.

הסתרה זה גרוע, אבל לא חייבים להסתיר מילד בן 5 שום דבר כדי לא לספר לו, בשלב כזה שלא ממש רואים (שבוע 40 זה מוגזם)

אולי אצלן הן ממש הסתירו וזה גובה כוחות, אבל ממש יש הבדל אם הילד קטן או לא. וגם, יש הבדל בין להסתיר לבין לא לשתף, או לשתף רק בזמן שאת מסוגלת ולא חובה מיד כשאין כוח

וכמובן כן להתאבל בבית, זה ברור שקריטי

(אצלי לא התאוששתי כי זו הפלה שלישית, מתוך 4 הריונות, כלומר רק אחד שרד, וגם אחרי שבוע סוף קיוויתי שיש לי איך לעצור את ההפלות וגיליתי שזה לא עובד וכמה מסירות נפש שאני אעשה לא יעזור כי יכול להיות שהעובר לא בריא, וזה די כיבה לי את התקווה שפעם יהיה טוב וכשאין תקווה אי אפשר להתאושש)

שימושית

מתפללת בשבילך לכוחות, לנחמה ולטוב מתוק ומואר

אמן!אנונימי (2)

זו הבעיה שאני צריכה טיפולים בשביל זה, ומתה מפחד להתחיל

(וגם רצוי שאעשה דיאטה שגם זה דבר שאני לא באמת מסוגלת אחרי מה שעברתי)

וגם לא יודעת מה לעשות אם יצליח יצא חיובי, כי עד עכשיו היו לי דימומים משבוע מוקדם ממש (האחרון התחיל משבוע 5!) והרופאים לא עושים עם זה כלום, מבחינתם שיגמר בהפלה ואני לא מסוגלת לעבור עוד הפלה, הגוף והנפש כבר הרוסים מזה

חיבוק ענק יקרהאפונה

את צריכה להחלים מהרבה יותר מאשר לידה שקטה...

זה באמת ניפוץ של דרך ארוכה ואובדן נוסף בשרשרת של אובדנים, יחד עם חרדה מההמשך.

זה חתיכת דבר ובהחלט דורש עיבוד רציני בשביל לשמור על הנפש שלך❤️‍🩹

הלוואי שתמצאי שליחים טובים בדרך...

האמת שהתייאשתיאנונימי (2)

ניסיתי את כל סוגי הטיפולים הידועים לי בשנה וחצי הזאת, הרמתי ידיים אחרי שכלום לא עזר

וואו יקרהאנונימי (4)

מנסה להבין, ניסית טיפולים של הפרייה? הרופאים יודעים מה הבעיה? אצל מי את מטופלת? נשמע סיפור קשוח מאוד. אני רק מנסה להבין אם את בידיים טובות מבחינה רפואית

התכוונתי לטיפולים נפשיים,לעזור לעצמיאנונימי (2)

על טיפולי פוריות כתבתי בהודעה אחרת (וכן, מדובר על הפחות שהגיעו אחרי שנות ציפייה, לא הריונות שהגיעו בקלות)

מדובר בכמה בעיות, חלק הרופאים יודעים וחלק לא ברור, בכל אופן לא יודעים מה אפשר לעשות שלא יחזור (וגם הרופאים לא ממש משתפים פעולה עם דברים כמו מנוחה מרובה שחד משמעית קריטית אצלי)

זה באמת יכול להיותאפונה

דרך ארוכה מאד.

יש לי איזו מחשבה שאולי תוכל לתת לך כיוון

אם תרצי ויתאים לך, מתי שיתאים לך, מוזמנת באישי...

תודהאנונימי (2)

מתלבטת אם אני מסוגלת להזדהות אחרי כל מה שכתבתי כאן, אני אחשוב על זה (האמת היא שאפילו בעלי התייאש ואין לו כוח להשקיע זמן, נסיעות וכסף בשביל דברים שהוא לא מאמין שיצליחו וזו עוד בעיה)

את יכולה קצת לרמוז אפילו מה הכיוון?

הייתי מנסהאפונה

התמקדות (focusing).

צריך לראותאפונה

מה יאפשר לך או אפילו לבעלך לעשות את זה.

בייחוד אם כפי שכתבת את מאמינה שהילד יודע ולא מדבר איתך על זה...

את מצטערת שסיפרת ככהאנונימי (4)

כי זה מרחיק?

אני נוטה לספר על זה שיש לי משהו בבטן והרופא יוציא אותו ואני ארגיש טוב מעניין ההקשר בין לספר לילדים להחלמה. נראה לי שאולי הנשים שאת מתארת לא סיפרו בכלל?

כי אצלי כל החברות וכל המשפחה יודעות ורק הילדים לא.

אני חושבת שלהסביר להם איך שהעוסיות אמרו זה לא כזה מרחיק אלא דווקא שם את הכול בפרצוף תוהה אם להתמודד עם כזה כאב בגיל 5 זה נכון.

אני לא יודעת איך אהיה אחרי. ואולי זה משהו רלוונטי. אם אהיה עצובה וכבויה ליד הילדים או שאצליח שלא. כי עד עכשיו בזמן בין הבשורה ללידה אנחנו ממש משדרים לילדים שמחה ואהבה (להיפך כל היום מחבקים ומנשקים ושמחים ואומרים שהם המתנות שלנו)

אני לא שלמה עם שום דבר ומחרתיים כבר מתאשפזת.

אולי באמת נספר אחרי ולא לפני.

אני הצטערתיאפונה

כי הרגשתי בדיעבד שהיה יותר טוב אם יכולנו לדבר בחופשיות על התינוק שאיננו (הילדים גם שאלו שאלות שיצאו מתוך הנחה שיש תינוק, למרות נסיון ההרחקה, ולא יכלנו לתת להן מענה כי אז היינו מסתבכים בשקר של עצמנו).

תסתכלי מה כתבתי למתיכון ועד מעון..

את כנראה תהיי כבויה ולא מאד מוחזקת בחלק מהזמנים אחרי הלידה, ובעיני הרבה יותר פשוט כשאת בוכה והילד שואל אותך למה? לענות לו: אני עצובה בגלל התינוק... ואפשר לבכות ביחש וככה לאט לאט זה מחלחל ומתאוששים טוב יותר מאשר כשלא עוברים דרך זה.

סליחה שאני רואה רק עכשיו...מתיכון ועד מעון

עברתי הפסקת הריון בשלב דומה, אצלי זה היה הלידה ולא בגרידה...

לגבי הילד, אם הוא לא ידע על ההריון לא הייתי מספרת לו בכלל...

אני סיפרתי רק לגדולים ביותר (אצלי הגדול היה בן 18) וזה היה חוויה קשה ביותר, שהייתי מעדיפה לוותר עליה אם הייתי יכולה, אז באמת לא רואה טעם אם ילד לא יודע להכניס אותו לסרטים.

אפשר להגיד שאמא קצת חולה, זה לא נראה לי משהו חריג במיוחד...

אני נעדרתי מהבית בסך הכל ליום אחד

כשעשיתי מי שפיראפונה

כבר ידעתי שבלי קשר לתוצאות הבדיקה אנחנו הולכים להפסיק את ההיריון.

אחותי באה איתי ואחר כך הסתובבנו בקניון של עי"כ ופגשנו שם חברה שלה מפעם, אשה בת 50 פלוס.

דיברנו, והיא סיפרה שבהיריון האחרון שלה היא תגננה לספר לילדים אחרי הסקירה ואז לא זוכרת כבר אם זו היתה הפלה ספונטית או הפסקה יזומה, בכל אופן היא עברה הפלה בשבוע 18. ומאחר ולא סיפרה על ההיריון גם לא סיפרה על ההפלה ופשוט המשיכה את החיים כרגיל.

מפה לשם כשהילדים בגרו והנושא עלה, התברר לה שכל הילדים ידעו, לא בהכרח שהיתה הפלה אבל לכולם היה ברור שקרה שם משהו והיה ברור להם גם שזה סוד ואסור לדבר על זה.

אחר כך כשנחשפתי קצת לקונסטלציה משפחתית זה עוד יותר התחבר לי.

תודה על התגובהאנונימי (4)

אני חושבת באמת שכרגע לא אספר אלא אגיד משהו רפואי אבל מרגיע. אבל קודם כל היום אנסה לדבר איתו לראות מה הוא חושב ורואה ויודע. ואם בהמשך אראה שהוא בחרדה או בלבול אני אספר לו איך שהוא. אני חושבת שהוא קטן מדי מכדי לשמוע על זה. בייחוד שהעניין של ההרחקה לא חושב. שיעזור לילד רגיש וחכם כמוהו.

כשהייתי ילדהאנונימי (5)

בערך בת 8 אמא שלי עברה לידה שקטה

היא נסעה בשבת ואבא שלי חזר במוצש

וסיפר לנו שהיה תינוק והוא נפטר בבטן

נתן לנו לשאול קצת שאלות

לנו זה היה מאוד טוב

תקופה קצרה אחר כך חברה של אמא שלי פגשה אותי

ושאלה אותי אם אמא שלי ילדה כבר

אם לא היו מספרים לי הייתי ממש מתבלבלת

אבל קיבלתי את זה מאוד בהבנה

שלפעמים קורה שהתינוק נפטר בבטן

היו לי גם אחים גדולים יותר ואחות קטנה יותר

אני לא יודעת איך הם קיבלו את זה

יש לי זיכרון דומה עם חוויה שונהמתיכון ועד מעון

אמא שלי עברה לידה שקטה בחודש שמיני, הייתי בת 5 וחיכיתי מאוד לתינוק, הייתה לי רק אחות אחת שהייתה גדולה ממני.

אני זוכרת שאבא שלי הגיע בערב שהיינו במיטות ואמר שהתינוק מת, אני זוכרת שנכנסתי למיטה של אחותי ושתינו הפננו לאבא שלי את הגב התחבקנו ובכינו.

כמבוגרת אני חושבת שזה נורא מה שעשינו לאבא שלי אבל כילדה לא הייתי כנראה מסוגלת למשהו אחר

כשהייתי בערך בת 11 היה לדודה שלישימושיתאחרונה

לידה שקטה, אמא שלי סיפרה לנו, ואני חושבת שזה היה מאוד חכם- ידענו איך להתנהל עם הבני דודים שלנו וסוג של תמיכה חברתית בשביל הילדים.

אבדן הריון גרידהJoyS

היי

עברתי גרידה לאחר שהייתי בשבוע 12 והעובר נצפה באולטרסאונד בשבוע 8 ללא דופק

(נצפה עם דופק בשבוע 6…)

זה היה ההריון הראשון ומאוד התרגשנו

כמה זמן לוקח לדימום להפסיק? אני כבר 10 ימים אחרי והדימום נרגע ליום/ יומיים ואז ממשיך

היי חיבוק חזק על האבדןעל הנס

ממש ממליצה לך להתייעץ עם רב.

כי יכול להיות מאתגר להיטהר אחרי זה ויש הרבה הקלות שאפשר לקבל בתהליך הזה.

אם נרגע ליום כן הייתי ממליצה לך לעשות הפסק ואם עשית תתיעצי מה לעשות בהמשך עם רב או עם מכון פועה יש קו בערב שנשים עונות בו.

לי לקח ארבע שבועותעדי7אחרונה

וגם היה לי בונוס מדללי דם שמאט את התהליך

גרידה שבוע 20אנונימי (פותח)

אחרי גרידה בשבוע 20 שבורה מרוסקת. איך ממשיכים מכאן? כמה ימי מחלה לקחתן?

בשורות טובות לכולן

חיבוק גדול♥️♥️ואילו פינו

שה' ימלא חסרונך בקרוב, בהריון בריא בידיים מלאות

אחרי גרידה בשבוע מוקדם יותר לקחתי 3 ימים וזה ממש לא היה מספיק.. חזרתי ליום אחד, התפרקתי, ואז יצאנו לחופש של אחד החגים אז זה עזר לי שלא הייתי צריכה להגיע לעבודה.

(בעיקר נפשית.. קצת פיזית)

לפעמים זה עושה טוב לנפש לצאת, אבל צריך לדעת מה המינון וכמה...

אני רק חיבוקעדי7

איזה קשהמתיכון ועד מעוןאחרונה

עברת גרידה בשבוע כ"כ מאוחר?

הכי קשה שמבחינה חוקית אין שום הכרה ושום זכויות.

בעיני תקחי כמה שיותר, אפילו חודש, אל תחזרי לפני שתרגישי מספיק טוב פיזית וגם שתרגישי שאת מסוגלת נפשית להתמודד.

איך ממשיכים זו שאלה גדולה ממש, לפעמים כדאי לפנות לטיפול לצורך עיבוד, לפעמים שיחה עם חברה, דמות רבנית, לפעמים פשוט הזמן מרפא.

בשורות טובות, ואם צריך עוד משהו, אני פה...

שק הריון בלי עוברmiren301

היום בבדיקת האולטראסונד המיוחלת גיליתי שאין דופק ואין עובר, נצפה רק שק הריון ושק חלמון, אני אמורה להיות שבוע 8 כנראה שהיה ביוץ מאוחר אבל ב6/8 כבר היתה בטא חיובית מה שכנראה מעיד בהחלט על הריון לא תקין, הרופאה לא הסכימה להפנות למיון בשביל הפלה עד בדיקה חוזרת עוד כשבוע, מבאס שזה יוצא גם עם ראש השנה. צריכה להתכונן לחג ...מה הייתן עושות.

ציטוטקmiren301אחרונה

רציתי לעודד כאן את הנשים שמציעים להן ציטוטק ולהגיד שזאת היתה חוויה לא כזאת נוראית תוך שעות ספורות כל התוכן ברחם פשוט יצא. אז זה גם יכול לעשות את העבודה במינימום התערבות..

היי שאלה דחופהTst

עברתי יום רביעי הפלה בשאיבה

יש לי כאבים דמוי מחזור התכווצויות למטה מורגשים

דימום אין אבל יש כמו הפרשה חומה בהירה

האם מישהי חוותה האם זה תקין ?

יומים אחריי שאיבה דימום קלTst

וכאבי מחזור

האם זה בסדר ? משהי מניסיון