לפני הכל רציתי להגיד תודה על קיומו של הפורום הכ"כ חשוב הזה. נעזרתי בו לא פעם ולא פעמיים למידע אודות תהליכים ולתמיכה רגשית בעצמי.
תודה לחברות, אתן מדהימות! מבינות משתתפות....
אז ככה.....
לפני חמישה חודשים בדיוק עברתי מה שנקרא לידה שקטה בשבוע 25 לקראת סופו... ( סיפור ארוך לשירשור בפני עצמו.. הריון שלישי אחרי שתי לידות תקינות ב"ה, נמצא שהעובר עם מומים... וכו.. ) היה תהליך לא פשוט, אבל ב"ה הייתי מוקפת בתמיכה רגשית מהמשפחה והסביבה ואפשר היה להגיד שעברתי אתזה ב"ה.
אחרי שישה שבועות חזרתי לרופאה כדי לדעת שהכל תקין ב"ה ואפשר להתקדם הלאה ואז התחיל הנסיון שמלווה אותי עד עכשיו... הסתבר שברחם נשארו שאריות של שליה שלא יצאו... נשברתי. השם אתה נותן נסיון כ"כ גדול. בסדר ב"ה זהו רצונך לטובתנו. אבל מה עכשיו? מדוע עוד משהו? חשבתי שהענין כבר מאחוריי... לא תיארתי לעצמי מצב כזה.. הדימום אחרי הלידה לא היה כ"כ רצוף וחזק ומסתבר שזה לא היה לטובתי... רק אחרי חודש ושבוע התחיל דימום חזק ורצוף. הייתי בטוחה שזה אולי המחזור הבא וכבר התרגשתי אבל אז הסתבר שנשארו שאריות, רירית הרחם עבה ויש הרבה תוכן ברחם.. הדימום היה חלק מהעניין...
הרופאה אמרה שנחכה לווסת הראשונה כדי שיצא באופן טבעי. לקח לי חודשיים להצליח להיטהר.. ואחרי שבוע מגיעה ווסת. חזרתי אחרי הווסת ו.. אכזבה. שוב לא הכל יצא... נקצר את התהליך... ככה שלושה וסתות ושום דבר.רירית הרחם עדיין עבה בסביבות 22מ"מ..
לאחר הווסת השניה קיבלתי הפניה להיסטרוסקופיה אבחנתית. המתנה מורטת עצבים עם זמן מסויים שבו צריך לבצע את הבדיקה וכו וכו... מסתבר שזה 1.5 של שליה. יש צורך לבצע ניתוחית...
השם. כמה התפללתי שיצא מעצמו... הווסת הרביעית ממש קרוב לניתוח ( למפרע ממש חבל שלא חיכיתי לעשות את ההיסטרוסקופיה הניתוחית קרוב לווסת) כמויות רציניות עם דימום חזק! קיוויתי והתפללתי שיצא הכל.
שוב מסתבר שלא.. הרירית אמנם ירדה ל8.5 מ"מ אבל השארית במקומה באותו גודל..
עברתי היסטרוסקופיה לאחר 4 חודשים שהשארית עדיין בתוכי.. והסיפור עוד לא נגמר...
לאחר שבוע בדיוק הופיע דימום מאסיבי ממש חברות אמרו לי שזה כמו הפלה של שבועות ראשונים, דם וקרישים כל רבע שעה להחליף פד.. ממש נלחצתי. פעם ראשונה שאני פוגשת דימום שכזה..ועוד בעבודה..הרגשתי ברז דם. . נסעתי למיון. בנתיים ירד הדימום יחסית אבל עדיין יצאו קרישים.. באולטרסאונד ראו שנשאר עוד תוכן. ולא ידעו איך להתייחס לזה אמרו לי לחזור לאחר ווסת. חיכיתי עוד שבוע לווסת והתפללתי בכל יום שתופיע מוקדם מהצפוי... סופסוף היא הופיעה בשבת האחרונה. שוב קרישים אבל במינון נמוך ודימום כמובן. ביום שני הופיע דימום מאסיבי מלאא קרישי דם ברמה שהרגשתי כאילו אני יולדת כל דקה... במסלול ישיר מהחדר לשרותים כל עשר דקות. פשוט נחלשתי מאוד.. הרגשתי שאני לא מסוגלת לתפקד בכלל.. דימום מאסיבי במשך כ4 שעות... ניסיתי להשיג בייביסיטרית שתהיה עם הבנות המתוקות שלי, תתן להן ארוחת ערב ותשכיב אותן לישון, אבל לא מצאתי והייתי צריכה לעשות את זה בעצמי תוך כדי מה שאני עוברת.. התייעצתי עם אחות בקופה והיא הפנתה אותי למיון. התייעצנו עם עוד מישהי רופאה ידידה והיא אמרה שיתכן ובגלל הווסת כל התוכן יוצא ואין מה למהר.. נשארתי בבית. גם ככה לא היה לי סידור לבנות. בעלי לא היה בבית ולא היה לי כוח לזוז.. חיכיתי עד הבוקר לראות מה מצב הדימום-חזק. אבל לא מאסיבי. עשיתי אולטרסאונד בקופה קרוב לבית, והיא ראתה שיש תוכן אמנם מועט, וזרימה נמוכה... קיצור נתנו לי בכל אופן הפניה למיון והרופאה ( לא נשים) אמרה לי לראות מה הדימום ואם ממשיך חזק ללכת. נשארתי בבית עם הדימום.. כנראה ירד לי ההמוגלובין, כי ממש לא היה לי כח לעשות כלום. ישר למיטה. בנס בעלי היה ולקח את כל הפיקוד כולל בישול והשכבה לשינה.. לקחתי ברזל ותוך שעה וחצי הרגשתי כמו חדשה.. היום עשיתי בדיקות דם ונכנסתי לדיכאון. .. אין לי כח לכלום.
די! למה זה ממשיך? עד מתי? כבר חמישה חודשים אחרי ועדיין לא אחרי...
השם מה אתה רוצה ללמד אותי בכך?? ממש קשה לי להחזיק את עצמי ולתפקד את הבנות והבית. עושה מה שצריך נטו. הבית נראה ברדק וככה אני מרגישה.. בעלי בלימודים וחזר ממש מאוחר.. בשבת צריכים לנסוע למשפחה שלו ואין לי טיפת כח וסבלנות.. קשה לי להביע את התחושות והרגשות שלי.. עד שחשבתי שאנחנו כבר אחרי וסיימנו עם הנסיון הזה, זה לא נגמר, שוב ושוב ועדיין משהו נשאר.. כשהתייעצתי הבוקר עם רופא נשים, הוא אמר שמשהו פה לא נראה לו טוב, והמליץ שאם יש שוב דימום חזק לגשת למיון אבל לא באותו המקום שעשיתי את הטיפול. ..
אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי.. לא יודעת מה לחשוב לגבי האתגר הזה שניתן לי.. ואיך להתקדם הלאה...

לקחתי ציטוטק בשבוע שעבר ביום רביעי.. שבוע סביב 8... הגעתי למיון אחרי שהעובר והשק יצאו ונשארה רק שארית קטנה שבשבילה הציטוטק. בשבת עלה לי החום ל39 עם רעידות. נסעתי למיון ושם לא היה נראה שיש חשד לזיהום ברחם או משהו שקשור להפלה או לציטוטק. קרה אולי למישהי משהו דומה? אני קצת תלויה באוויר... מאז לא עלה לי החום..