אני הולכת ברחוב ומרגישה שלא הצליח להחזיק את זה ,
בכל זאת מתפללת , מאמינה שלפחות הגיעה עד אז לאיזו פינה , ובאמצע רחוב ראשי אני
מקיאה... אווופ [כולם רואים]
השליש הראשון הזה , שאני כמו סמרטוט והבחילות לא עוזבות ... וההקאות 
ואז עוד אני עולה לאוטובוס ... כל הריחות שבעולם כולם היום הכינו חביתה בסנדוויץ'
פחדתי להקיא גם שם ב"ה , ה' ריחם עלי...
ובעלי כל הזמן , אם היית שותה מספיק , אז לא היית נכנסת לסחרור הזה , וזה קצת נכון ,
אבל הוא לא מבין כמה קשה לי ....
והוא כן מנסה לעזור אבל לא מבין מספיק...

) למה בקודם זה לא
בואי נגיד שזה היה התקווה שלי ובגללה הפסקתי מניעה כל כל
