יואו.אין לי כוח.
זה כל כך מדכא לפעמים,כאילו.אני עוש כל מה שאני יכולה והם יודעים את זה.אבל בכל זאת אני לא משנה לאף אחד מהם.בסוף מי שקריטי זה הם,שלא עושים כלום.וזה פוגע.ברמות.
כשאני הייתי קטנה זה אף פעם לא היה ככה.

מחר שבת.שבת זכור.
אין לי כוח
פשוט אין.
יעירו אותי מוקדם ויכריחו אותי ללכת לתפילה ולא רוצה.אינלי כוח.
ובכלל השבת *** לא פה. אז אין בשביל מה לצאת.אולי אני אצא רק בשביל לברוח מכל הטירוף הזה.
וזה פשוט עצבים.בא לי לקלל.בא לי להתעצבן.לזרוק הכול.בא לי כבר להגיע לשם.נמאס לי כבר מכל הבאלאגן הזה שבחיים שלי.
פשוט לא יכולה ככה.לא שיש לי ברירה.
ופורים, אין לי כוח.תכלס,זה לא באמת יהיה כיף.אני אסבול כמו כל שנה.אולי לא אסבול אבל לא יהיה לי כיף.יואו.שיעבור כבר.שיעבור הזמן.
כיף ממש ב.אבל זה כואב.כואב לראות את הבנות האלה,ידעתי שלא עושות לי טוב פשוט ממשיכות.מעניין מה הייתי בשבילם.זה כואב פתאום להסתובב ולהבין שאתה לא באמת חשוב למישהו.לא באותו רגע לפחות.זה כואב לראות אותם צוחקות בלעדי.ולהבין כמה לא אכפת להם.
ואחר כך הטאקט.אני יודעת.אני יודעת שאני דפוקה בזה.ואני יודעת שאני כזאת.אני מבינה שאתם אומרות את זה.אבל גם זה כואב.אני מנסה,אף אחד לא יודע כמה.אני עובדת על זה.ועל עוד מיליון דברים,ואז אתם באות.ואומרות.החברות הכי טובות שעוד יש לי.
ו****.שחושבת שאני עומדת לרשותה.24/7 בשביל שתטיח בי ביקורות.
בשביל להאשים מישהו.

והדבר האחרון שהכי קשה,זה להתאפק.לנסות לא לשלוח הודעה.
לראות שהוא מחובר ולא לדבר איתו.

אני יודעת שאני מתלוננת.הרבה יותר ממה שאני אמורה.
אבל באמת קשה לי.וכמו תמיד אין לי עם מי לדבר.
אז אני פשוט יתמודד לבד.כרגיל.
מפתיע.