הרבנית לאה קוק. אשתו של הרב דב קוק:
"אני חושבת שבזכות החסד זכיתי להינשא לבעלי הקדוש. הייתי תלמידה טובה, השקעתי בלימודים, התפללתי, קראתי תהילים אבל מה שהכריע את הכף היה, לדעתי, בגלל שנהגתי לבקר ניצולת שואה. הייתי בת 17 ובאחת הפעמים היא ביקשה שאביא לה עוגת גבינה. הלכתי להביא לה עוגה וכשחזרתי היא שינתה את דעתה וביקשה עוגת שוקולד. החלפתי את העוגה, אבל היא שוב שינתה את דעתה וביקשה עוגת טורט. התקפלתי ללא מילים והבאתי עוגת טורט. בדרכי לקונדיטוריה ברחובות בני ברק היה כתוב על הקיר: 'ישראל בטח בהשם'. קראתי את השלט וירדו לי דמעות. לבסוף, החלפתי את העוגה לעוגת תפוחים כרצונה, אבל היא דחפה את העוגה.
"בשבוע שנפרדתי ממנה פרידת עולמים ליוויתי אותה באמבולנס, וכשהגענו לשדרות ירושלים פינת הרואה בבני-ברק היא אמרה לי: 'אני לא סולחת לך, לאה, נפל לי כיסוי הראש'. הכיסוי שלה לא באמת נפל, ולמעשה היא הייתה ערירית. לא היה לה אדם בעולם. נסענו לתל השומר, ובבית החולים היא השיבה את נשמתה. יומיים אחר כך הוצע לי שידוך - ככה הכרתי את בעלי".
שמעתי את זה גם מאשתו של הרב אליהו. משהו דומה. אבל זה.. וואו..
- לקראת נישואין וזוגיות