כשהייתי בגילך. זה התחיל סביבות גיל 7-8, אני חושבת. אז היה לי קצת דעת להבין שלא כולם באותה מידה בדיוק. לפני כן, זה פשוט לא הבנתי את זה מספיק.
אני באה ממשפחה של 7 אחים, ואני ה-3 מהסוף. 4 בנות, 3 בנים. מה לעשות? אני הייתי הכי רזה מבין כולם.
ותמיד, אני זוכרת שהיו מסתלבטים עליי, שאני רזה, ושמספיק לי שקית במבה ביום בשביל לשבוע לכל היום. מה שבאמת היה נכון. ואמא שלי, שתהיה בריאה, פולניה שחושבת ששמן זה יפה, כך שהרגשתי אפילו די מכוערת בגלל הרזון שלי... (וגם בגלל המשקפיים, אבל זה כבר סיפור אחר...)
אבל ברוך ה' תודה לאל, שה' הכניס לי את המחשבה הבאה לראש, כי אם לא, אין לי מושג איך הייתי גומרת את הפרשה הזאת... אמרתי לעצמי שכולם מקנאים בי, כי הם שמנים, ובעיניי שמן זה לא יפה.
פה בעצם נראה לי טמון "הפתרון" לבעיה.
במקום להתרכז במה שבנות אחרות אומרות לך, או המשפחה, או לא יודעת מי, תתרכזי במה שאת חושבת.
תשנני לעצמך, כל יום, שכולם מקנאים בך והיו מתים להתחלף איתך, ובגלל זה הם כל הזמן מבלבלים לך את המוח שאת רזה מדיי... כי בעצם, את יכולה לאכול בלי חשבון וליהנות (ולא על חשבונם), בזמן שהם לא יכולים להרשות לעצמם את אותה פריבילגיה.
אם תתרכזי במה שאת חושבת, ולא במה שהם חושבים עלייך, אני מאמינה שיהיה לך הרבה יותר קל להתמודד עם ההיתקלויות הללו, כי אני בהחלט מאוד מאוד מבינה את מה שעובר עלייך...
חוץ מזה, עוד מחשבה שאפשר לשנן שוב ושוב, ושהיא גם הייתה מועילה לי בהתמודדות היא - שאנשים שמעירים לאחרים על מראה חיצוני, הם בהחלט אנשים שטחיים, אנשים משועממים, או בעלי חיים אפרוריים, שכדי לעניין את עצמם, הם צריכים לחלק ציונים לאחרים, כדי להעלות נושא לשיחה, שגם הוא די מבוי סתום, כי כמה אפשר לטחון את אותה נקודה הלוך וטחון?!?
לאדם מעניין בד"כ יש יותר מנקודה אחת לדבר עליה כל יום, כל היום. הלא כן?!?
תשנני לעצמך, שאת גם אדם מעניין, וגם אדם רזה.. ביג דיל... מה זה בכלל משנה כמה רזה את??? על זה בונים את כל האישיות?! מי שחושב שבזה אישיות של בן אדם מסתכמת, אז חפשי לך מישהו אחר להתחבר אליו, כי חבל על זמנך היקר...
אני כותבת את הדברים מתוך כאב באמת אישי, כי אני מכירה סיפור מקרוב של מישהי שלא הצליחה להתעלות מעל הניסיון הזה, ואני לא הייתי שם בשבילה... אם תרצי עוד עידודים, חיזוקים או כל דבר אחר, אני כאן איתך בשבילך וגם בשבילי!!!!
שבת שלום!
אפרת
