~שרשור פסח~סתרי המדרגה
מה מהבארון
27 ימים!סתרי המדרגה
לא טובבארון
נממ למה?סתרי המדרגה
כי שלוש קומות 🤦בארון
אה, אויסתרי המדרגה
אבאלללההה פסיכומטרי!! |צורח בהיסטריה|,,,,,,,,
פחות מחודש!משתדלת יותר
לכי לתייג!סתרי המדרגה
חזרת מפורים עם ארסנל בדיחות נהדרמשתדלת יותר
מה זה המילים הגבוהות הלז?סתרי המדרגה
העיקר הבנתמשתדלת יותר
ולא
קלללסתרי המדרגה
ושואלין ודורשין בהלכות הפסח שלושים יום קודם לפסח.הגיגים בע"מ
בלבט אם אני רוצה שיגיע או לא.משתדלת יותר
ויש מלא על פסח
(כמו שיש מלא על פורים ובסופו לא השתתפתי בשרשור פורים)
אם לא תשתתפי גם בנ"לסתרי המדרגה
את.סתרי המדרגה
בטח שיגיע!הר ומדבר
טוב נו. לא חכמה, עוברים דירה.
תתחדשומתנחלת גאה!
תודה!הר ומדבר
שוב?בתוך בני ישראל
(אם כי אנחנו מכשירים עוד שבוע, אז לא דוגמה)
בתוך הישוב.הר ומדבר
עכשיו אנחנו בשכירות.
אה.בתוך בני ישראל
נחמד.
..הר ומדבר
כן.
ממבתוך בני ישראל
כל אדם צריך מצרים/אמנון ריבקריעות.
אֵיזוֹ מִצְרַיִם,
לִהְיוֹת מֹשֶׁה עַצְּמוֹ מִתּוֹכָה
בְּיָד חֲזָקָה,
אוֹ בַּחֲרִיקַת שִׁנַּיִם.
כָּל אָדָם צָרִיך אֵימָה וַחֲשֵׁכָה גְּדוֹלָה,
וּנְחָמָה, והַבְטָחָה, וְהַצָּלָה,
שֶׁיֵּדַע לָשֵׂאת עֵינָיו אֶל הַשָּׁמַיִם.
כָּל אָדָם צָרִיך תְּפִלָּה
אַחַת,
שְׁתֵהֵא שְׁגוּרָה אֶצְלוֹ עַל הַשְּׂפָתַיִם.
אָדָם צָרִיך פַּעַם אַחַת לְהִתְכּוֹפֵף -
כָּל אָדָם צָרִיך כָּתֵף.
כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִהְיֶה לוֹ
אֵיזוֹ מִצְרַיִם,
לִגְאוֹל עַצְּמוֹ מִמֶּנָּה מִבֵּית עֲבָדִים,
לָצֵאת בַּחֲצִי הַלַּיִל אֶל מִדְבַּר הַפְּחָדִים,
לִצְעוֹד הַיְשֵׁר אֶל תוֹך הַמָּיִם,
לִרְאוֹתָם נִפְתָחִים מִפָּנָיו לַצְּדָדִים.
כָּל אָדָם צָרִיך כָּתֵף,
לָשֵׂאת עָלֶיהָ אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף,
כָּל אָדָם צָרִיך לְהִזְדָקֵףְ.
כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִהְיֶה לוֹ
אֵיזוֹ מִצְרַיִם.
וִירוּשָׁלָיִם,
וּמַסָּע אָרוֹך אֶחָד,
לִזְכּוֹר אוֹתוֹ לָעַד
בְּכַפּוֹת הָרַגְלַיִם.
מניחה שכולם מכירים, אבל חייבים לקרוא כל שנה מחדש.
אם כן:יחידי
יאללה חבר'ה, החג מתקרבסתרי המדרגה
***
בְּתוֹכִי פּוֹעֶמֶת מִצְרַיִם
וַאֲנִי מְבַקֵּשׁ הַלַּיְלָה לָצֵאת
רַחֲמוּ עָלַי
הַנִּיחוּ אוֹתִי בַּסּוּף
עַל שְׂפַת הָאֱמֶת
שָׂם אָבוֹא אֶל הָרוּחוֹת
שָׂם תִּמְצָאֶנִי יָד אָחוֹת
בְּתוֹכִי הוֹלֶמֶת מִצְרַיִם
וּמַכָּה בְּלִי רַחֵם
חֲמִשִּׁים כָּאן
וּמָאתַיִם שָׂם
הַדֶּלֶת נִפְתַּחַתְּ
כְּדֵי מֵרְוַח שְׁתֵּי אֶצְבְּעוֹת
מַשְׁקוֹף חָרוּט אָדֹם
אֲנִי בָּא אֶל הָרוּחוֹת
וְהָרוּחַ פּוֹסֵחַ הַיּוֹם
בְּתוֹכִי טוֹבַעַת מִצְרַיִם
וְכָל מַעֲשֶׂיךָ אִתָּהּ
מַיִם רַבִּים אַדִּירִים
וְכָל הַשִׁירוֹת שֶׁבָּעוֹלָם
לֹא יְכַסּוּ עַל הַתְּהוֹם
שֶׁפָּעֲרוּ בִּי הָרוּחוֹת
גַּם גַּלִּים עָלַי עָבָרוּ
אַךְ לֹא הָיוּ אֵלֶּה מֵי מְנֻחוֹת
אֵין בְּתוֹכִי זֵכֶר מִצְרַיִם
הַלַּיְלָה הַזֶּה
נִּשְׁתַּנָּה בָּאַחַת
הֵפֶךְ הַדְּבָרִים נִשְׁלָם
בַּעֲלֹתי הִתְפַּזְּרָה הִיא
לְכָל רוּחַ
לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ כֻּלָּם
***
(מתוך ביכורים)
לעושה נפלאותיחידי
בנתייםמשתדלת יותר
בֹּא | בלה שור
באתי אל פרעה
ואמרתי לו
שלחני מעבדות לחרות
הוא הסתכל בי
ענה לי בקושי
מה רצונךָ ממני
בידךָ הדָבר
לעשותו
יהודה עמיחימשתדלת יותר
הרהורי ליל הסדר, מה נשתנה, שאלנו
מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות.
ורובנו גדלנו ולא נשאל עוד ואחדים
ממשיכים לשאול במשך כל חייהם, כמו ששואלים
מה שלומך או, מה השעה וממשיכים ללכת
בלי לשמוע תשובה. מה נשתנה כל לילה,
כמו שעון מעורר שתקתוקו מרגיע ומרדים
מה נשתנה, הכל ישתנה. השינוי הוא האלוהים.
הרהורי ליל הסדר. כנגד ארבעה בנים דברה
תורה, אחד חכם, אחד רשע, אחד תם, ואחד
שלא יודע לשאול. אבל לא מדובר שם
על אחד טוב ולא על אחד אוהב.
וזו שאלה שאין לה תשובה ואם תהיה לה תשובה
לא ארצה לדעת. אני שעברתי את כל הבנים
בצירופים שונים, חייתי את חיי, הירח האיר
עלי ללא צורך והשמש הלכה לה וחגי פסח
עברו בלי תשובה. מה נשתנה. השינוי
הוא האלוהים, המות נביאו.
אַת פְּתַח לוֹ / חיים צביסתרי המדרגה
כִּי שוּם תְּשוּבָה לֹא תָּעָזוֹר
לַלֵב
שְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְאוֹל.
(מזמן לא קראתי שיר כלכך מתומצת וכלכך מטלטל)
אהוב עליי מאוד מאוד:סתרי המדרגה
בַּמֶּה לְהַתְחִיל / אלי אליהוסתרי המדרגה
לְהַתְחִיל, אֲבָל בַּמֶּה לְהַתְחִיל?
אוּלַי אֲסַלֵּק פַּחַד דַּק
שֶׁהִצְטַבֵּר עִם הַשָּׁנִים
וְקוּרִים שֶׁל אַשְׁמָה
שֶׁנִּטְווּ בִּדְמָמָה בַּלֵּילוֹת.
אוֹ אֲגַלְגֵּל תְּחִלָּה אֶת הַבְּדִידוּת
שֶׁכִּסְּתָה אֶצְלִי מִקִּיר לְקִיר
וַאֲנַקֶּה תַּחְתֶּיהָ,
כְּדֵי שֶׁתָּשׁוּב וְתַּבְרִיק רִצְפַּת נַפְשִׁי
כְּאִלּוּ לֹא דָּרְכוּ עָלֶיהָ
מֵעוֹלָם.
וְאוּלַי אֶדְחֶה זֹאת לְפַעַם אַחֶרֶת. אַחֲרֵי הַכֹּל,
עֲדַיִן אֶפְשָׁר לְהַלֵּךּ פֹּה, וְגַם הַחַלּוֹנוֹת,
יֵשׁ לוֹמַר, עֲדַיִן רוֹאִים דַּרְכָּם
אֶת הָעוֹלָם. וְחוּץ מִזֶּה,
הַשִּׁיר הַזֶּה.
וְתוֹכוֹ הָרָצוּף אַהֲבָה
קצת מהר"ל לפסחסתרי המדרגה
יוֹצֵאת מִמִּצְרַיִם / חגית אקרמןסתרי המדרגה
וְלֹא וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה
וְלֹא וּבְמוֹרָא גָּדוֹל
וְלֹא וּבְאוֹתוֹת
וְלֹא וּבְמוֹפְתִים
אֶלָּא בְּהִסּוּס, בִּצְעָדִים קְטַנִּים, בְּהוּלַת חֹשֶׁךְ
בְּרֹךְ
וּבִדְבֵקוּת
וּבְכַוָּנָה
וּבְדִיּוּק
וּבְאַהֲבָה
נוֹשֵׂאת סִימָנִים קְטַנִּים כְּמוֹ קִמְטֵי הַזְּמַן הָעוֹבֵר, וְחִלּוּפֵי עוֹנוֹת, גּוּפִי הַמִּשְׁתַּנֶּה, פְּנִינֵי גַּעְגּוּעַי.
יוֹצֵאת מִמִּצְרַיִם.
וּמַה מֶּשֶׁךְ חַיַּי / יהודה עמיחיסתרי המדרגה
וְיַם סוּף נִבְקַע לִשְׁנַיִם וַאֲנִי עוֹבֵר בֶּחָרָבָה
וּשְׁתֵּי חוֹמוֹת מַיִם מִיְּמִינִי וּמִשְּׂמֹאלִי.
מֵאֲחוֹרַי חֵיל פַּרְעֹה וּפָרָשָׁיו וּלְפָנַי הַמִּדְבָּר
וְאוּלַי הָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת. זֶה מֶשֶׁךְ חַיַּי.
חָמֵץ / טל איפרגןסתרי המדרגה
מְדוּרָה.
קְרָשִׁים וּשְׁתִיקָה.
וְגַפְרוּר
לְהַצִּית אֶת הַנִּשְׁאָר לִי בַּלֵּב.
אֶל הָאֵשׁ זָרַקְתִּי
שְׁקָרִים
מִכְתָּבִים לֹא כְּשֵׁרִים
וּזְרָדִים
לְבַעֵר הֶחָמֵץ הַנּוֹתָר לִי בַּלֵּב.
כְּשֶׁאֲבַק הַשְּׂרֵפָה
הִתְפַּזֵּר
הַכֹּל הִתְבַּהֵר
וּבִקַּשְׁתִּי מִמְּךָ
הַתְחָלָה.
הו וואומשתדלת יותר
עבדים - גם של ברי וגם של ביני:סתרי המדרגה
ורחץ/ הרב ארנן מייסלססתרי המדרגה
אך לא רק הרצון הפסול ל'קדש' נטיות שליליות מהווה סכנה בפני הופעת הקודש, כי אם גם מטרות טובות.
מכיוון שהמטרה היא כל כך טובה ונפלאה, מתעוררת תביעה עצומה 'ליישר' את כל המציאות כך שתהיה מתאימה אל האידאל הקדוש כבר עכשיו. האדם האידיאליסטי עלול לאבד את סבלנותו אל מול דרכים ארוכות וסבוכות, ועלול להתעורר בו רצון לנסות וליישר את הדרכים במהירות רבה מדי, על ידי הכשרת אמצעים שאינם כשרים, על מנת להגיע אל המטרה הטובה.
אך אין זו דרכה של תורה. לא כל מטרה מקדשת את האמצעים!
המטרה היא קדושה, אך גם על הדרכים המובילות אליה להיות קדושות.
ו' החיבור מחברת בין 'קדש' ל'רחץ'. קדש את עולמך - אך עשה זאת בנקיון כפיים, "ורחץ".
למעשה, ישנה מדרגה נוספת והיא המציאות של הטהרה הקבועה. למדרגה זו נגיע ב'רחצה'.
מעט לפני שנגיע ל'שולחן עורך', לאכילה הממשית אשר בה קיים צורך לרומם ולהעלות את הנטיות הנמוכות שבנפשנו, נתעורר לטהרת החיים - "שאו ידכם קודש וברכו את ד'".
אך למרות שעדיין לא הגענו לשלב זה של הסדר, ההגדה מדריכה אותנו: "קדש", אך היזהר שהתרוממות זו לא תסחוף איתה גם נטיות שפלות ולכן - "ורחץ".
(עפ"י עולת ראי"ה)
יחץ/ יהודה אקשטייןסתרי המדרגה
ויש להבין מה עניין חציית המצה, מדוע החלק הגדול נשמר בצד, מה מיוחד בדבר זה שנבחר להיות כהקדמה למצוות מגיד? ועוד, כשאומר מצה זו שאנו אוכלים נוטל מצב זו, וכשמברך על מצוות מצה נוטל את הפרוסה ועליה מברך?
ויש לבאר, ששבירת המצה היא הקדמה למצוות הסדר כדי לחזק בנו ובבנינו את מצוות האמונה. המצה שידועה כלחם האמונה, מסמלת את הלחם אותו אנו אוכלים בעוה"ז ובעוה"ב, שכר ושפע הניתן לנו מאת ה'. בחציית המצה אנו מחלקים בין השפע הניתן בעוה"ז לחלק הניתן בעוה"ב, החלק הקטן, שכנגדו העוה"ז, ניתן בין שתי מצות הסדר לקיום מצוות האמונה בחירותינו משעבוד מצרים, ואת האפשרות והזכות שלנו לעבוד את ה', כן בעוה"ז.
החלק הגדול, שכנגד עוה"ב, מוצפן ועומד עד לסוף הסעודה, ונאכל על השובע, שכן כולו רוחני, ואינו נאכל על מנת לשבוע.
בחציית המצות אנו מחזקים את אמונתנו בעבודתנו בעוה"ז, ואמונתנו בחלקנו לעוה"ב.
אנדרוס ועומר אדם במופע מרגש:סתרי המדרגה
ניגון לביטול החמץיחידי
הרב חרלפ על ההגדהיחידי
(הגדה של פסח עם מי מרום, עמ' ל)
חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. יש כלל שכל יסודו הוא מקבוץ פרטים שונים, כלל זה אינו אחדותי בהחלט, שכן אין בו אלא מה שבפרט, אמנם יש כלל שהפרטים נמשכים ונאצלים ממנו, ולכן לא יתכן בו שום פירוד.
בשעת יציאת מצרים נתגלה שורש הכלל שבישראל, שהוא בלתי נפרד וכל הפרטים מתפשטים רק ממנו. ולזה "חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים", להיות כלול לגמרי בכלל הבלתי נפרד של ישראל ואם בכלל יצא ממצרים הרי גם הוא עצמו יצא משם"
(שם, עמ' נ)
תודהמשתדלת יותר
איך אני אוהבת את השרשורים האלהפרפר נחמד&
חג שמח!
האמת שקצת קשה לי השיר הזהסתרי המדרגה
עוד לביעור חמץיחידי
(רבי אהרן השני מקארלין, בית אהרן לערב פסח)
למה נגרע-אלחנן מן הבאר ומקהלת ישיבת המקדשבתוך בני ישראל
כנגד/ אורית קלופשטוקסתרי המדרגה
עָיַפְתִּי מִלִּהְיוֹת חֲכָמָה,
לְהַקְשִׁיב, לִלְמוֹד, לְהָבִין
אֶת הַסּוֹדוֹת, אֵין בְּכֹחִי עוֹד לְגַלּוֹת.
כַּבֵּה אֶת הָאוֹר, אֲנִי רוֹצָה בַּחֲשֵׁכָה
לְהִתַּמֵּם, לַעֲצֹם עֵינַיִם, בְּלִי לָדַעַת מָה זֹאת
הָאַהֲבָה הַזֹּאת, אֶהְיֶה שֶׁלְּךָ,
עֲשֵׂה בִּי כִּרְצוֹנְךָ.
עֲשֵׂנִי אִלֶּמֶת, שׁוֹתֶקֶת, שֶׁלֹּא אֵדַע
לִשְׁאֹל אוֹתְךָ, שֶׁלֹּא תַּכְאִיב לִי
תְּשׁוּבָתְךָ.
אֵינְךָ מֵבִין, הַיּוֹם אֲנִי רָעָה,
רָאִיתִי זוּג מִתְלַטֵּף עַל הַחוֹל הַחַם, שָׁאַלְתִּי,
מָה הָאַהֲבָה הַזֹּאת לָכֶם,
לָכֶם וְלֹא לִי וּלְךָ.
קצת גזבר, ויש חולקים וכו'דיו
אתם לא חמץ. גם הלב שלכם לא חמץ. גם בתוך הלב שלכם אין חמץ. כשאתם אומרים 'לנקות את החמץ מהלב' אתם בעצם משתמשים במטאפורה (קצת מעצבנת) שאומרת שחלק מכם הוא כן וחלק מכם הוא לא, ושאתם מעדיפים את החלק שהוא כן על החלק שהוא לא. אבל זה לא נכון. אתם מי שאתם, על הטוב ועל הרע שבעניין. ואם אתם רוצים להשתנות, זה בסדר גמור ואפילו נחמד, אבל זה לא שיש בתוככם איזה פיצול שאפשר לעבור עליו עם אקונומיקה או עם ספוג הפלא והופ, הנה אדם חדש. זה בסך הכל אומר שאתם בני אדם. זה לא אומר שאי אפשר לצאת לחירות, זה רק אומר ששנים אחרי שתצאו לחירות עוד תישאו בתוככם את מצרים. וזה בסדר. ממש בסדר. הנה גם אני השתמשתי הרגע במטאפורה קצת מעצבנת, זה לא הופך חצי מהלב שלי לבצק דק ופריך ואת החצי השני לקרואסון עם חמאה וריבה.
סדר פסח/ אביגיל מגידנה גרוססתרי המדרגה
רָצוּי הַפַּעַם כְּבִיסָה לְבָנָה
אִם יְנַקֶּה אֶת חַלּוֹנוֹת חַיָּיו
תִּשְׁתַּנֶה לוֹ כָּל הַתְּמוּנָה
הַלְוַאי שֶׁיַּצְלִיחַ לְאַוְרֵר אֶת מַחְשְׁבוֹתָיו
לְשַׁחְרֵר אֶת מָה שֶׁמְּיֻתָּר
לִבְחֹן מֵחָדָשׁ אֶת הַכֵּלִים וְהַכְּלָלִים
לְחַפֵּשׂ אֶת מָה שֶׁנִּסְתָּר
וְאִם רַק יֵדַע לְהִפָּרֵד מֵהַחְמָצוֹתָיו
לְפַנּוֹת מָקוֹם לַחֲוָיוֹת חֲדָשׁוֹת
אוּלַי נַעֲלָיו יֵצְאוּ לַמַּסָּע
לִקְרַאת הַפְתָּעוֹת מְרַגְּשׁוֹת
מוּטָב לוֹ לָאָדָם לְמַיֵּן אֶת בְּגָדָיו
לְהִתְבּוֹנֵן בְּתַדְמִיתוֹ הָאַחֲרוֹנָה
לִשְׁטֹף בְּמַיִם נְקִיִּים אֶת דַּרְכּוֹ
לְאַבֵּק כָּל פִּסַּת אֱמוּנָה
וְאִם יַשְׂכִּיל לְעַדְכֵּן אֶת רְשִׁימוֹתָיו
מָה אַחֲרוֹן וּמָה רִאשׁוֹן לוֹ בֶּאֱמֶת
אוּלַי הֶעָבָר יְפַנֶּה מְקוֹמוֹ
וְחֵרוּתוֹ שׁוּב תֵּצֵא לְשׁוֹטֵט...
אדמת מצרים/ דניאל בוקובזהסתרי המדרגה
לְהִתְפַּלֵּל, וְלֹא אֱלֹהִים
לִזְעֹק לוֹ מִחֲרַכֵי הַגַּב הָמְּצֻלָּק
הָאָדָם שֶׁבָּרַח מִמִּצְרַיִם
בַּכַה
וְשָׁתַק.
[אֲבָל אֵיךְ אֶפְשָׁר לִשְׁתֹּק
כְּשֶאָלוּמַת אוֹר נִזְרֶקֶת בַּאֲפֵלָה. כְּשֶׁאָדָם מִתְעוֹרֵר בְּאִישׁוֹן לָיִל
כְּמוֹ מִצִּירִים וּמְמַלְמֵל גְּאֻלָּה, גְּאֻלָּה
וְרוֹחֵץ מִפָּנָיו אֶת הַשּׁוֹט הַמּוּנָף וְהָאֵימָה וְהַבֶּהָלָה. אֵיךְ הוּא קָם
בָּחֻרְבָּה הַחֲשׁוּכָה וְלֹא נִקְרַע בִּשְׁאָגָה
עַל הָקֵּץ, הַטִּיט וְהָתֶּבֶן וְהָעֲבוֹדָה הַקָּשָׁה. אֵיךְ הוּא
מִתְגַּעְגֵּעַ לָדָּגָה]
כֵּיצַד יְסַפֵּר אִישׁ לִבְנוֹ:
הַצְּעַדִים מְהֻסָּסִים כְּכַף יָד עַל שֶׁכֶם רוֹעֶדֶת,
מְתַרְגְּמִים דּוּמִיָּה בֵּין אֶרֶץ לְרַגְלַיִם -
אֲפִלּוּ יִבְקַע הַיָּם וְיִמְתְקוּ הַמַּיִם
אָדָם מְחָפֵּשׂ אֲדָמָה
אֲמִתִּית וִיצִיבָה
כְּמוֹ אַדְמָת מִצְרַיִם
נעמי רם. החולשה אליה מתבקשתמשתדלת יותר
קוֹרֵא אֵלַי;
הָרִימִי אֶת הַמַּטֶּה.
בְּהֶינֵף יָד,
הַיָּם לֹא מִתְבַּקֵּעַ
רַק סוֹעֵר בְּרוּחַ קָדִים
עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה.
(רוֹקֵד עִם הַפַּחַד)
עִם הַשַּׁחַר,
הַמַּיִם נֶעֱמָדִים
לְפֶתַע יֵשׁ מָגֵן בָּעוֹלָם
חוֹמָה בְּצוּרָה
מֵימִינִי וּמִשְּׂמָאלִי.
(הַיָּם שֶׁלִּי נִקְרַע)
חֻלְשׁוֹתַי עוֹבְרוֹת
אַחַת אַחַת בַּחֲרֵבָה,
וַאֲנִי כּוֹנֶסֶת אוֹתָן כַּנֵּד,
הַתְּהוֹמוֹת כָּאוֹצְרוֹת.
(לוֹחֶשֶׁת:
אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יָם,
אַדִּיר בִּמְרוֹם ה')
חן חן על זהיחידי
חירותינו וביעור חמץ/ הראי"ה קוקסתרי המדרגה
מאלה שני הנושאים הללו התלויים זה בזה? התשובה הנצחית היא, שתנאי הגאולה שנים המה:
החירות העצמית, חירות הגוף מכל שיעבוד זר, מכל שיעבוד הכופה את צלם אלקים אשר באדם
להיות משועבד לכל כח אשר הוא מוריד את ערכו, את תפארת גדולתו והדרת קדשו. והחירות
הזאת אינה נקנית כי אם על ידי חירותה של הנשמה, חירות הרוח מכל מה שהוא מטה אותו
ממסילתה הישרה והאיתנה היצוקה במהותו העצמית. אבל אלה שני סוגי החירות אינם באים,
ואין האדם בתור אישיות פרטית ולא העם בתור קיבוץ שלם בעל רוח מיוחד זוכה להם, כי אם
על ידי הביעור מכל גבולו - את כל דבר המעכב את חירותו, שזה חמצו השאור שבעיסה, שהיזקו
מצוי ביותר בעת אשר אור של גאולה מתנוצץ עליו .
להתלמד אנו צריכים איך לסגל לנו את אותו הרוח הגדול של החירות אשר זרח עלינו אמנם
בתקופות המאירות שלנו, ואשר יצא כברק(זכריה ט, יד), נוצץ בהופעתה של הגאולה הראשונה,
גאולת מצרים ,אשר נגלה עלינו מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, בכבודו הגדול,(הגדה של
פסח) וקרבנו לעבודתו, שהיא חירותנו הגמורה, והרים אותנו משפלותה של העבדות הנכריה
אשר שוא היא עבודתה.
ההבדל שבין העבד ובן החורין, איננו רק הבדל מעמדי, מה שבמקרה זה הוא משועבד לאחר,
וזה הוא בלתי משועבד. אנו יכולים למצא עבד משכיל שרוחו הוא מלא חירות, ולהיפוך, בן חורין
שרוחו הוא רוח של עבד. החירות הצביונית היא אותה הרוח הנשאה, שהאדם וכן העם בכללו
מתרומם על ידה, להיות נאמן להעצמיות הפנימית שלו, להתכונה הנפשית של צלם אלקים אשר
בקרבו, ובתכונה כזאת אפשר לו להרגיש את חייו בתור חיים מגמתיים, שהם שוים את ערכם.
מה שאין כן בבעל הרוח של העבדות, שלעולם אין תוכן חייו והרגשתו מעורים בתכונתו הנפשית
העצמית כי אם במה שהוא יפה וטוב אצל האחר השולט עליו איזה שליטה שהיא, בין שהיא
רשמית בין שהיא מוסרית, - במה שאותו האחר מוצא שהוא יפה ושהוא טוב.
ואנחנו לאורה הפנימי של החירות העצמית הזאת, "חרות על הלוחות(שמות לב, טז), אל תקרי
חרות אלא חירות"(עירובין נד,א), נסע ונלך להבליט יותר ויותר את עצמאותנו הרעננה הפנימית,
אותה שקנינו על ידי גילוי שכינה, אותה החירות שקנינו על ידי הפלא הגדול היחיד בעולם,
שנעשה עמנו בעת אשר גאלנו השם יתברך, וגאל את אבותינו ממצרים לחירות עולם.
בואו נא אחים אל הסדר כולנו ,יוודע לנו שהננו בני מלכים ,ועם שהחירות היא גורלו הנצחי לא ,
עבד ישראל ולא יליד בית ולא יהי לבוז ,מאז אשר נשא ברמה מיום חג חירותנו את דגל ,
החירות וביעור החמץ, אשר יבואו כמים בקרבנו וכשמן בעצמותינו(תהלים קט, יח) על ידי כח -
האיתנים של המפעל הקדוש והנאמן ,בקיימנו את דבר ה׳ גואל ישראל מעולם ועד עולם אשר ,
צונו לשמור את המצות.(שמות יב, יז) שמרו את החירות ואת ביעור החמץ ,והגאלו מהרה גאולה שלמה.
עולת ראי"ה כרך ב', ענייני פסח, רמ"ד-רמ"ה
קדש, מתוך עולת ראי"ה (עמ' רנ"ד)סתרי המדרגה
משפחת ואך/ ממצריםמתנחלת גאה!
יהונתן ידיד.סתרי המדרגה
מעיין יוסף מגנהיים:סתרי המדרגה
שֶׁכָּל הָעִנְיַן שֶׁלָּנוּ הוּא לִהְיוֹת כָּאן
וְלֹא לַחְדֹּל לִשְׁאֹל
הַ אִ ם צְ פ וּ יָ ה הִ תְ בַּ הֲ ר וּ ת"
(ישראל אלירז)
א.
מֵאֵיפָה לְהַתְחִיל?
אֲפִלּוּ הַצִּפּוֹרִים בַּחוּץ קוֹפְאוֹת מְקוֹר
בַּלֵּילוֹת הָאֵלֶּה, שֶׁכּוּלָן מָרוֹר
הַמִּילִים שֶׁל תְּפִלּוֹת חַיַּי כְּבָר
לֹא אוֹמְרוֹת דָּבָר
עֵשֶׂב עוֹלָה בָּהֶן
כְּמוֹ שִׁכְחָה
ב.
לָמָּה פוּל גָּז בִּנְיוּטְרָל
הָיְתָה צוֹרַחַת עָלַי הַמּוֹרָה לִנְהִיגָה
לְךָ תַּסְבִּיר אֶת עַצְבָּנוּת הַהֶרְגֵּל הַמְּגֻנֶּה
שֶׁלִּי
לְהִמָּשֵׁךְ בְּדִיּוּק לְשָׁם
לָךְ תַּסְבִּיר לָהּ
שְׁנַיִם שֶׁאֲנִי תּוֹהֶה עַל עַצְמִי מָתַי
הִסְפַּקְתִּי לְפַתֵּחַ פֶּרְסוֹנָה מִקְצוֹעִית
שֶׁל פּוֹסֵחַ עַל שְׁנֵי הַסְּעִיפִים
חֲסַר נְקֻדּוֹת תֶּמֶךְ
פּוֹסֵחַ שָׂכִיר
ג.
בְּסִמְטָאוֹת הַנֶּפֶשׁ שֶׁלִּי הַכֹּל עֲזוּבָה
כָּל הַמּוֹרִים שֶׁלִּי מֵתוּ בִּי. עַכְשָׁיו מַה
אֶת הַפֶּלֶא שְׁבִי מִי יְעוֹרֵר
ד.
אִם צָרִיךְ לְהוֹדוֹת אָז אֲנִי מוֹדֶה:
בַּחֲלוֹמִי מֵאוֹת יְלָדִים בִּדְמוּתִי שׁוֹאֲלִים שׁוּב וָשׁוּב
הָאֵם אֶפְשָׁר עוֹד לָצֵאת לְמַסָּע
אֲנִי בּוֹרֵחַ מֵהֶם
אֶת הָאֶחָד שֶׁמַּשִּׂיג אוֹתִי אֲנִי שׁוֹאֵל:
הַאִם צְפוּיָה הִתְבַּהֲרוּת?
בַּבַּיִת כְּלוּם מִלְּבַד בּוּשָׁה
ה.
פַּעַם הָיוּ פֹּה קְרָבוֹת גְּדוֹלִים
הִבְטִיחוּ שֶׁהַלֵּב יְדַבֵּר מֵעַצְמוֹ
אָז מָה אִם הִבְטִיחוּ
אַחַר כָּךְ אָבְדוּ דַּרְכֵי הַמִּלּוּט
אֵין כָּאן מַה לְהַסְבִּיר
ו.
הַיּוֹם אֲנִי הוֹלֵךְ לְעֵבֶר הַפָּתוּחַ
(כַּאֲשֶׁר צִוָּנִי מוֹרִי)
אֶת צִנְצָנוֹת הַכְּאֵב אֲנִי לֹא מֵעֵז לִפְתֹּחַ
מוּנָחוֹת כְּמוֹ שׁוּרָה שֶׁל אֶקְדָּחִים שֶׁלֹּא יָרוּ
מֵהַמַּעֲרָכָה הָרִאשׁוֹנָה
עָמוֹק בִּי מִישֶׁהוּ יוֹדֵעַ:
יוֹם אֶחָד יִתְאַחֶה שִׁבְרוֹן הַלֵּב
הַיָּדַיִם יִתְפַּקְּחוּ
ז.
בַּצַּוָּאָה כָּתַבְתִּי רַק בַּקָּשָׁה אַחַת
לְקַעֲקֵעַ עַל גּוּפִי אֶת מַה שֶׁתִּרְגְּמָה לִי
אַפְּלִיקַצְיַת הַתַּרְגּוּם
מֵהַכִּתּוּב עַל הַקֶּבֶר הַהוּא בְּרֹבַע מִינָאֲטוּ בְּטוֹקְיוֹ
"לְפָחוֹת נִסָּה"
~
(פסח תשע"ט, ירושלים
תמונה: בנימין הנון)
התמונה מירושלים?דיו
כך כתובסתרי המדרגה
זהו, אבל זה מוזר בתכליתדיו
נראה לי יותר הגיוני שהכתיבה בירושלים היא, והתמונה מימים יותר אפלים..
זה כ"כ לא נראה ירושלים
עריכה וזווית נכונהמשתדלת יותר
לא נראלי, ממתי יש מגדלים כאלה בעיר קדשנודיו
מסתבר שאתה צודקמשתדלת יותר
י-ה אכסוףיחידי
טלאור סופר:סתרי המדרגה
כְּאִלּוּ יָצָאתָ מִמִּצְרִים
זֶה בְּסֵדֶר
לִנְשֹׁם אֶת כָּל הַשִּׁעְבּוּד הַזֶּה
לֹא לִבְרֹחַ
לֹא לַעֲבֹר בְּתוֹךְ הַיָּם
לֹא לוֹמַר שִׁירָה
לְחַכּוֹת שֶׁיִּהְיֶה מוּכָן הַלֶּחֶם
לֶאֱרֹז צֵידָה לַדֶּרֶךְ
וְרַק אָז. לְאַט. קָשֶׁה לְהַאֲמִין
גַּם לְשָׁם עוֹד יִהְיֶה בָּךְ
גַּעְגּוּעַ
שביעי של פסח עוד שנייה. (ישי מיכלסון)דיואחרונה
עם ישראל לא רצה להיגאל. רצה ולא רצה. זה כתוב בכל הספרים, בעצם זה כתוב בתורה: ולֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה. זה מתחיל מתוך קושי וזה ממשיך בגעגועים לאורך המדבר, נתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה.
הפלא שהתחדש לי השנה, שכך גם משה רבינו יודע ומבין. שגם עם בני ישראל, לא הולכים לעכל את הסיפור הזה. אז הוא לא ממש מדבר איתם על גאולה מפורשת במילים כמו אתם הולכים לצאת מפה לארץ ישראל, הלילה, תיפרדו. האמירה שאנחנו הולכים למדבר לחוג לה' על ההר, לא נאמרת רק לפרעה (שממילא לא מאמין), אלא גם כלפי פנים. זה מופיע בפסוקים. יש אמירות כלליות שברור מהן שיש כאן סיפור של פקידה וגאולה - אבל לא ברחל בתך הקטנה.
קשה לצאת ממצרים.
ובפסח יש שני חגים, ראשון ושני. ואני חושב על שתי הלידות של מאהלר: הלידה הפיזית והלידה הפסיכולוגית. שאדם נולד מחדש בחייו, לאחר היפרדות תודעתית מהוריו וגילוי עצמיות מחודש.
והלידה הראשונה, בחיפזון. הכל חפוז, חצות לילה, חשוך, עם המקלות והתרמילים, אין מושג לאן הולכים. פתיחה עשר, צירים וכאבים. בסוף יש תוצאה - נולד משהו. זאת עובדה, יש חיים חדשים בעולם.
אבל כמו שר' צדוק אומר, זאת רק גאולת מצרים שככה חפוזה. היא לא יכולה להיות גאולה שלמה. משהו בה יישבר, וגם הלוחות, וגם משה לא יכנס לארץ. הבעיטה ושריפת הגשרים היא זו שמוציאה אותנו החוצה, אבל רק הדרך הארוכה תאסוף את שברי הבית שפזורים בדרך, הדרך הארוכה של ריפוי הלב, של האמונה שגם הוא יכול להיגאל. ויותר מכך, שהוא ראוי להיגאל.
ושביעי של פסח, על הים, הוא כמו לידה פסיכולוגית, בשלב הראשוני ביותר של ספרציה - המצרים ואנחנו כבר לא אותו דבר. משאירים בים העמוק והלא נודע את הרחם שכעת כבר הפך לקבר, כי הגיע זמן לעזוב.
אבל זו רק ההתחלה של הלידה, ובאמת קשה להאמין. ונחמיץ עוד הרבה עד שנמצא את עצמנו ראויים, בגאולה שכבר אין בה מנוסה כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן, רק בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם.
גם לשם עוד יהיה בנו געגוע.
..זית שמן ודבש
קירשנר רצחה את אלברטו ניסמן
פעם היה פההמפוזר מהכפר
הרבה יותר מעניין
איפה כולם???
..זית שמן ודבשאחרונה
הלכו
התבלבלתיאיגנוטוס פברל
כשפתחת את הדלת, כבר ידעת שאסור היה לך לפתוח אותה.
איך ידעת?
כי על הרצפה היה מונח מכתב בכתב ידך.
במכתב היה כתוב:
"אם אתה קורא את זה, נכשלת."
נכשלתי במה?
בלפתוח את הדלת.
אבל אם כתבתי את המכתב לפני שפתחתי את הדלת, איך ידעתי שאפתח אותה?
כי כבר היית כאן.
מתי?
מחר.
איך אפשר להיות כאן מחר?
זו בדיוק השאלה ששאלת כשמצאת את המכתב בפעם הראשונה.
איזו פעם ראשונה?
הפעם שבה עדיין האמנת שיש פעם ראשונה.
למה הפסקת להאמין?
כי בכל חדר שמצאת היה מכתב נוסף.
ומה היה כתוב במכתב הבא?
"אל תשאל מי כתב את המכתבים."
אז שאלת?
כמובן.
ומה גילית?
שהשאלה עצמה היא המלכודת.
איך שאלה יכולה להיות מלכודת?
כי ברגע שאתה שואל "מי כתב את המכתבים?", אתה מניח שמישהו כתב אותם.
אז אולי אף אחד לא כתב אותם?
אם כך, מאיפה הם הגיעו?
אולי מהעתיד.
אבל מי בעתיד כתב אותם?
אולי אתה.
אם אני כתבתי אותם, למה אני מזהיר את עצמי?
ממה אתה מנסה להגן על עצמך?
לא יודע.
אז למה המשכת לקרוא?
כי במכתב האחרון היה כתוב:
"החדר הבא יכיל את התשובה."
והוא הכיל?
כן.
מה הייתה התשובה?
שהחדר הבא יכיל את התשובה.
אז מעולם לא מצאת תשובה?
מצאת אלפי תשובות.
למה אתה קורא להן תשובות?
כי כל אחת מהן פתרה את השאלה הקודמת.
אז למה המשכת?
כי כל תשובה יצרה שאלה חדשה.
ומה הייתה השאלה האחרונה?
למה אני עדיין ממשיך לפתוח דלתות?
ו... מה התשובה?
...
למה אתה חושב שאני מספר לך את הסיפור הזה?
כי גם אתה עומד עכשיו מול דלת.
והשאלה האמיתית היא לא מה יש מאחוריה.
השאלה היא:
מי הניח שם את הידית?
ואם כבר שאלת את זה —
למה הנחת שמישהו בנה בכלל את הדלת?
וואו זה מורכבשִׁירָהאחרונה
..זית שמן ודבש
כל הכבוד לה!
למרות שלא קראתי את זה.
..זית שמן ודבש
הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!
עוד יש פה חיים???יאיר_
לא כ"כזית שמן ודבשאחרונה
פעם היו מסקנות. אתם לא זוכרים אני זוכרת.שִׁירָה
היום יש תהיות.
תהיותשִׁירָה
למה אני קוראת הודעות מפעם
למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה
למה אני מרגישה שהכל עליי
למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)
למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות
איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה
למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו
למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו
למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי
למה החיים כאלה עליות וירידות
ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים
לא תמיד, אבל לפעמים כן
למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה
תהיות נוספותשִׁירָה
איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי
אני זוכרת שהיו הרבה יותר
ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם
מעניין אם יגיעו אנשים מעניינים בקיץשִׁירָה
מעניין
אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא
תהיות נוספות נוספותשִׁירָה
למה הפסיקו לייצר נוקיה208
למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208
למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן
ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר
אפילו בנות מפה שפעם היו לי
שתדעי שאני ממש זוכרת אותך.אונמר
מה שלומך?
ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.
היי גם אני זוכרת אותך. את הניק כאילושִׁירָה
עוד תהיות? דברים על החייםשִׁירָה
ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא
למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא
למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה
אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה
אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא
אני רוצה להיות עצמאית
אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב
עקיבא בחור שנוןשִׁירָה
אי אפשר לקחת ללב את מה שעובר על אנשים אחריםשִׁירָה
מספיק לי די והותר מה שעובר עליי
והעומס הזה שמגיע
מכל מיני סיפורים שקורים מסביב
עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור
עד שהבנתי שהוא ברור
אסור לי להיות שם יותר מידי
ואני מוגבלת
אני יכולה להיות נחמדה
להתעניין בשלום
להביא משהו נחמד אם מסתדר לי
אני לא יכולה לתת את הבית שלי
או את האוכל שלי
או את הלב שלי
וזה גם לא יעזור
עכשיו צריך להתפלל
ואיפה אני ואיפה להתפלל
ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם
אבל יש לי תפקיד
כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי
הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים
הוי טאטע רחמים עלינו
אנחנו רוצים להתפלל
חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן
מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור
בקיצור גאולה עכשיו
זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו
ובלי הנחת של אביגייל
אנחנו רוצים בית דוד
מהר עכשיו אין זמן לחכות
חיכינו מספיק אביגייל
טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו
ותן לנו שמחה!
משה
קוראים לזה מובחנות
ייתכן... טרם עברתי הכשרה כלשהי בענייןשִׁירָה
אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית
אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית
לא צריך "הכשרה"משה
צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.
מובחנות פירושה-שִׁירָה
מובחנותמשה
מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.
אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.
אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.
אהה לא יודעת אם זה בדיוק מה שהתכוונתי על עצמי.שִׁירָה
לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.
כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?
אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.
ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה
אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה
להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר
כי לחשוב עליה בלי יכולת לעזור זה קשה
ולעזור זה לא אפשרי
אז מה נותר?
להתפלל
ואולי אולי. אולי גם יש בי את יצר הסקרנותשִׁירָה
והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין
ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם
ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.
ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.
אולי, אני לא יודעת.
בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי 
חחח
איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.
הנה אמרת לעצמך את האמתמשה
זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.
(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")
כן כנראה זאת האמת האמיתיתשִׁירָה
לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.
בסדר
להבנתי את המציאותמשה
אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.
גם מול אחותך או אנשים קרובים אחריםמשה
אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.
הדבר הכי חשוב.
אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.
צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.
לגבי חדשות לא מסכימה...שִׁירָה
תסבירי?משה
(זהירות נאום ארוך בפנים)שִׁירָה
כבר שנתיים ושלושה חודשים שרוב החדשות שאני שומעת מגיעים מהמשפחה בשיחות טלפון (ואז מן הסתם זה הדברים היותר עיקריים שקרו השבוע)
ומידי פעם כשאני ממש מרגישה מנותקת אני פותחת ערוץ 7 ועוברת על הכותרות.
ואז אני מגלה כמה לא קרה שום דבר משמעותי בזמן שעבר.
כלומר, ייתכן והיו דברים משמעותיים שקרו, אבל מה יעזור לי לדעת בזמן אמת ומה יעזור להם שאני אדע?
אין לי דרך ממשית להשפיע על מה שקורה.
אני יכולה להתעצבן אם מחוקקים חוקים גרועים או אם היועמשית עושה מה שבא לה או הפצרית בכללל......
אבל כל העצבים שלי לא מועילים כלום! מתסכל אבל זה ככה.
פעם ב לשמוע על חייל שנפל... אבל גם כאן אני לא באמת משפיעה.
בעלי אמר: כמה פעמים קראת תהילים עליהם? אז מה זה עוזר לראות חדשות לראות שמישהו נפל?
בשבילי זה כן חשוב כי ככה אני מרגישה מחוברת לעמ"י אבל בתכלס...לא באמת עשיתי כלום. אפילו תהילים בקושי קראתי.
אז לונורא לא להיות מחוברים לחדשות.
ולגבי הלפתח דעה- אותה דבר. לא באמת משנה מה הדעה שלי. היא לא תשנה משהו.
אתם יודעים מה? אולי היא רק תגרום יותר פירוד ומחלוקות.
ובכלללללל
אם ניזכר לרגע בשיחת נשים ביום שישי, לצרוך חדשות ו"אקטואליה" דרך התקשורת בישראל, זה ממש לא רק להיות מעודכן, אלא זה משנה לך את הדעות ואת המחשבה. אתה כבר לא עצמאי כמעט בכלל. אתה מסכים עם ההוא או עם ההיא, אבל מה אתה חושב לך לעצמך?
אבל אם אתם בכל זאת רוצים לדעת מה דעתי אני אולי אפתח את זה בתגובה אחרת פה בשרשור.
((ודעתי, אגב, פותחה לבד באופן עצמאי. כלומר, זה היה רעיון שלי בלבד בלי ששמעתי עליו מאף אחד אחר.
ואז כעבור שנה פתאום מוריה (שגם היא לא צורכת חדשות) אמרה אותו ביום שישי.
והרגשתי ממש, אמממ לא יודעת איך קוראים להרגשה, כשאמרתי לה- נכון! גם אני אמרתי את זה! ממש!
ההרגשה כנראה היתה, מה זה עוזר שאמרתי. מי בכלל מקשיב את מי זה מעניין))
אני חושב שאני מסכיםמשה
לכן עברתי לצרוך חדשות בקריאה ולא בצפיה.
צריך את המינימום כדי לדעת מה קורה בעולם ואיך אנחנו חיים ומה המשמעות של זה. אפילו קצת יותר (נגיד קצת תקשורת כלכלית). אבל לא להתחרפן ולפרק את הלב בשביל ארועי דרמה חדשותית חולפים.
שלא לדבר על זה שכמו שאת יודעת אני עובד בחדשות. 90% זה הזיות שצריך להמציא כדי למלא נפח. ברוך השם רוב הזמן לא קורה כלום וצריך להמציא כל מיני שטויות כדי שיהיה על מה לכתוב.
(לפעמים אני כותב בעצמי, אבל זה תוכן מעניין בנושאים אחרים שלא קשורים לחדשות).
אגב,
אני כן פיתחתי דעות עצמאיות וכאלה. היו לזה כמה סיבות ואחת מהן היא חשיפה להרבה סוגים של תוכן מגוון. מקצועי. ופחות מפעיל רגשית.
איזה דעות עצמאיות את מרגישה שפיתחת ששונים מהסביבה שלך?
ובכןשִׁירָה
לא שאני יודעת במה בדיוק אתה עובד, חוץ מזה שפעם היו פונים אליך עם כל הבעיות
דעה עצמאית לא פופולרית ובא לא נפתח אותה לדיון ארוך כי באמת לא יקרה מזה כלום וזה לא יזיז שום דבר
למשל- שכל הימניים האידיאליסטים וכל האלה שמתנדבים למילואים למרות שיש להם 6 ילדים ועברו את ה40 וכו וכו שכולם היו מסרבים פקודה
שכולם היו אומרים אנחנו לא מסכנים את החיים שלנו ונכנסים לעזה כשאלה ההנחיות, כשאנחנו פה שבועיים מתייבשים בהתארגנות ובינתיים הם שם מחביאים את החטופים
שאומרים לנו להכנס לבתים או אנארף מה (אני באמת לא מעודכנת בדיוק מה היו ההנחיות. רק יודעת שהן הזויות ולא הגיוניות בעליל)
אז אם כולם היו משתמטים, אולי זה היה נראה אחרת.
אבל מה אנחנו, הדתל, הימני, אוהב העם והארץ, האידיאליסט, המוסר נפש, מה אנחנו עושים?
מוכנים למות ולהסתכן ולהכנס לגוב האריות, גם כשאין שום שכל מאחורי ההחלטה! רק לשם אהבת העם והארץ. (ואחכ גם מתגאים בזה כמובן. ופה אני לא מתכוונת לזלזל. ממש לא מזלזלת!!!)
הלוואי שזאת היתה מלחמת מצווה אמיתית (פה זה כבר חצי משפט ששמעתי בפודקאסט) ואז ההנחיות היו על פי התורה ולא לפי אמות מידה של מוסר מערבי לא צודק בעליל ועם פחד מאיזה נשיא אמריקאי שמי הוא בכלל שיגיד לנו איך לתקוף.
ארר העצבים. זה לא עושה טוב לדבר על הדברים האלה.
העולם יותר מורכב מאיך שאת מציגה אותומשהאחרונה
זה אכן עלה בדם. אבל כשזה קרה, זה הפסיק לעלות בדם.
אם לא נילחם באוייב אז האוייב יכבוש וירצח ויאנוס אותנו. אין הרבה ברירה.
אז הדעה שלך די פופולארית 😃 נדמה לי. ולכן דברים השתנו.
אתמול הגיע בחור חדששִׁירָה
לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.
והוא אמר לי תודה רבה.
יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.
כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה
ואשריכם לגמרי כמו שנאמר
אבל
לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי
ואם האדם הזה הוא אישה אז כן
צריך לומר תודה גם אם זו אישה
עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה
(למעט שבועות? אולי)
אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו
וואו
אשריך לגמרי
והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ
אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא
להבדיל בין החיים, כן.
את עובדת במקום של גברים דוסים?משה
(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)
לא עבודה, התנדבות קטנה פעם ב....שִׁירָה
הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?
נדמה לי שהוא היה כזה שיותר מאומר תודהמשה
אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.
ברור לי...שִׁירָה
טוב אז בא נסכם את שהיהשִׁירָה
כי מחר שום יום שלישי והפעם לא אוכל להבריז כמה אפשר להיות בת 16 בגיל שאני עכשיו
אז דיברנו
ושאלתי
והוא שאל אם אני רוצה לשמוע מה שאני רוצה לשמוע או מה שהוא חושב
ואמרתי שיענה מה שהוא חושב
והוא הסביר
והוא אמר שבחור בגיל הזה זה כך וכך
וניסיתי להבין ככל יכולתי
בכל זאת, אני לא בחור בגיל הזה, אז יכולת ההבנה שלי מוגבלת
ושאלתי למה ההוא כשהיה מאורס כן דיבר איתי יפה
ומה, האם כשמתארסים פתאום מבינים שכן אפשר לדבר
אז הוא אמר שכנראה בגלל שזאת היתה שיחה עניינית
ואולי זה גם האופי
ושוב הקשתי
ושוב ניסה לתרץ
אז בסדר נו הבנתי
אבל לא יודעת למה זה עשה לי הרגשה לא טובה
..זית שמן ודבש
זה חרא