בס"ד להשי"ת

את יודעת מה? תכל'ס, כששואלים את החברה מה שלומך, האם אנחנו באמת מתעניינים בה?

שאלה יפה.

את יודעת מה? נחדד עוד יותר.

כשאת שואלת את חברתך "מה שלומה", את באמת מתכוונת עכשיו להתחיל לשמוע את כל מה שעובר עליה?

אוקי, אז השאלה מה שלומך לדעתי מוטעת.

או- יותר נכון להגיד.

השאלה "מה שלומך?" היא מבחינת מה קורה אצלך, האם משהו השתנה מהפעם האחרונה שפגשתי בך,

האם למדת דברים חדשים, הספקת עוד דברים, האם השתנית.

ואפשר להכניס את הרובד היותר עמוק. איך המצב הנפשי/פנימי שלך.

אבל תכלס, אפחד לא באמת מתכוון לשמוע את התלאות והצרות של השני. ומי שאומר שכן עובד על עצמו.

היום, הפכנו את הצירוף מילים הללו למילים כ"כ פשוטות שאפילו לא כ"כ שמים חשיבות.

לפעמים שואלים "מה שלומך" להתחלת שיחה בלבד. לרוב זה ככה.

זה לא באמת מעניין אותך? זה לא חשוב לך לדעת?

 

גם מאוד מעניין אותי לדעת, למה זה חשוב לי לדעת?! בשבילה או בשבילי?

 

כי זה סתם מעניין אותי כי אני אהמ.. אחת שאוהבת סיפורים? או כי אכפת לי ממנה? אבל את זה נראה לי אני יכולה לגלות רק מעצמי..

 

אבל מה המצב אצלך בנושא הזה?

 

בס"ד

וגם אם היא תגיד לי "לא טוב" אני אשאל אותה "מה קרה?" ברור שאני מתעניינת.

אבל זה לא אמיתי. ואמרתי בתג' הראשונה למה.

"מה שלומך" נהפך להיות מושג רדוד.

יוצא גם המון פעים לשאול "מה שלומך" ואפילו לא לחכות לתגובה.

לא מתוך רוע, אלא מתוך הרגל כבר.

 

רק כשאני באמת רוצה לדעת. ואני לא נותן להם ללכת עד שאני יודע אמת בקשר לשאלה.

('הרועה' - בבקשה לא למחוק לי את ההודעה גם אם הבנת יותר מדי. יש למנהלים נטייה ליותר מדי שכל. במיוחד אם הם מסכימים איתי בעניין אבולוציה.)

כי...כה מתחילים שיחה..שאני פוגש משהו בגלל הנימוס אומרים מה נשמע...אני חוושב שבגלל זה אני עושה את זה..

למה את לא מתכוונ תלשמוע על הצרות של/ה?

 

אם את באמת רוצה לדעת אז אני חושבת שדי ברור שיעניין אותך מה עבר עליה..

 

מהחברות שלך, אמיתי, אכפת לך מהם? או אכפת לך מהם רק בשביל שכשתצתרכי אותם הם יהיו שם בשבילך?

בס"ד

ברור שכאשר מישי באה לספר לי תצרות שלה אני מקשיבה.

ועוזרת לה כמובן, ואין, הקשבה זה תכונה נפלאה.

אך הביטוי שאת משתמשת בו לקוי.

שאת שואלת את חברתך "מה שלומך?", את רוצה להגיד לי שכל הפעמים את מתכוונת למובן הצמד-מילים?

[עזבי שהשאלה "מה שלומך?" פירושה- איפה את עומדת במצב הרוחני, מצב גשמי וכו']

לא כל הפעמים את מתכוונת.

 

האלו  הפירוש שלהם הוא לא מה קורה אצלך אלא מן פתיחת שיחה שכזאת, ולכן אני אחכה להמשך השיחה כדי להתעדכן בשלומה של חברתי...

בפירוט,אז מסתפקים ב-ב"ה,מצוין וכו' וזה כ"כ לא אמיתי...

 

ולשאלה השניה-די ברור שאם יש משהו עם המשפחה-הולכים איתם.. אבל אם זה משהו שאני יודעת שלא אהנה או הייתי בזה,אני אלך עם חברות..

לה"ו

לי אישית אין בעי'ה לשבת ולשמוע צרות של אחרים, אבל כמו שאוהבת את אבא אמרה זה נהיה מן מושג שפשוט פותחים יתו שיחה.. יצא לי כבר כמה פעמים שאנשים פשוט שאלו אותי מה שלומי, ובלי לשים לב פשוט במשיכו "ברוכשם".

נראה לי שככה זה היום "מה נשמע?" "ברוכשם" "מה שלומך" ברוכשם".

אף אחד לא באמת מתכוון לספר אחד לשני את כל הצרות שלו, את כל השמחות שלו, וכו'.

בס"ד

 

[ראשון-ראשון ואחרון..]

 

אם יש נק' שחשובה לי זה שכשאני שואלת 'מה שלומך?' זה באמת מתוך התעניינות והכי בציפיה שיענו לי כמו שצריך וקצת יותר מ'ב"ה'..
אם סתם באלי להתחיל שיחה זה בד"כ 'מה נשמע? מה קורה?' וכד'..
משתדלת גם אם אומרים לי 'סיוט' אז לשאול למה, לברר אם אפשר לעזור..

אגואיסיטי? אולי.. אולי הרצון לדעת עוד, התאווה שיהיה יותר ידע מלאחרים.. ייתכן..

 

תפקיד של חבר- לעזור, לתמוך, לשמוח איתך, [לא להיות עצוב איתך!], לאהוב אותך כמו שאתה.

כרגע ונראלי גם בעוד 10 שנים- משפחה יותר חשובה לי.. אין מה לעשות- זאת המשפחה שלי שנשארת איתי בכל מצב כל החיים. חברים- לא תמיד..

מן הסתם , כששואלים מישהו מה שלומו , מצפים לשמוע ב''ה או משהו בסגנון .

אבל אם הוא עונה , נורא...ו''שלא תדעו מצרות'' סימן שהוא רוצה לשתף.

 

בע"ה

 

בד"כ כשאני שואלת חברה מה שלומה, זה סתם כדי להתחיל שיחה,  אא"כ לא דיברתי איתה הרבה זמן או שאני יודעת שמשהו עובר עליה ואז אני מצפה לקצת יותר פירוט. ואם היא לא מפרטת, אני שואלת בסגנון אחר ('איך היה ב_____', 'וואי הרבה זמן לא דיברנו, מה חדש?', 'הכל טוב?? מה קרה?' וכו'..), ואם לא בא לה לענות, ואני רואה שהיא מתחמקת או משהו - אני פשוט עוברת נושא..
וברור שאם חברה שלי לא מרגישה טוב מאיזושהי בחינה, אני ארצה שגם כשאני שואלת סתם מה נשמע היא תגיד לי שלא הכל טוב, ואולי אני אוכל לעזור לה, או סתם לעודד..

אממ.. למה שההתענינות בחברה תהיה ממניע אגואיסטי? אם אני באמת רוצה לדעת מה קורה לחברה שלי זה בשביל לעזור בד"כ, כי אין לי באמת מה לעשות עם המידע הזה אח"כ..

נראלי שהתפקיד של חבר בחיים בגיל הזה הוא לבלות ביחד, לשמוח איתך, סתם לדבר, לצחוק, לעודד כשצריך, לייעץ..

אממ.. אם עכשיו שואלים אותי אם אני מעדיפה לבלות עם המשפחה או עם חברות, זה יהיה תלוי במצברוח שלי באותו יום, ובמה עושים..
בעוד 10 שנים אני מקווה שבע"ה אני אהיה נשואה עם ילדים ואז אני אבלה יותר עם המשפחה, כי תהיה לי יותר מחויבות אל הילדים שלי..