ניקיתי הכל,פשוט התחלתי מוקדם

(ובתנור גם הבערה בחום גבוה)

הלכתית זה מספיק. נכון שזה לא יוצא נוצץ כמו אחרי חומרים ייעודיים, אבל בתפיסה שלי זה יוצא נקי יותר (למרות שהחומר שקוף ולא רואים אותו, הוא בהחלט נשאר שם - מרגישים בבירור לפי הריח, והחומר הזה הוא הכי לכלוך שיש, לא רוצה אותו על האוכל שלי).

או לא מסוכנים כמו חומץ וסודה לשתיה

שמנקה טוב?

וואלה לא נתקלתי עדיין.

אבל מנסיון- עדיף שיהיו בפנים מאשר בחוץ בשלב הזה!!

אומנם מתנהלים לאט, אבל לפחות אפשר לעשות משהו.. כשהם מתרוצצים הרבה יותר קשה ב"ה..

ממליצה לך לכתוב הכל ברשימה מסודרת ולעבוד לאט לאט. להתחיל אפילו מעכשיו..

ככה מגיעים לפסח בנחת.

יומיים אחרי לידה אין כח! המוגלובין נמוך בגלל הלידה.. לא ישנים בלילה בגלל הנקות..

קיצור- אל תחשבי שתוכלי באמת.. אולי לפקד על צוות עוזרים.

לפני לידה סוחבת הכל

אחרי לידה מרוסקת. לא יוצאת שישה שבועות מהמיטה. לא לוקחת נעל מהסלון לחדר

בשביל המקומות שניקית מלמעלה או שהם בחזקת נקיים (ארונות עליונים למשל) ואולי נשאר פירור איפשהוא מספיק ביטול חמץ

אפילו מכירת חמץ לא חובה למקומות האלה

מקווה שאני לא טועה

ואולי זה נסתר במקומות לא ידועים...אז לא יעזור למכור..

אין מוצא אלא לנקות את זה וזהו

אחרי המשלוחי מנות הכל אפשרי.

אני לא מזמן מצאתי בחדר של הילדים חתיכת לחם די גדולה ממש במשחקים... אם לא הייתי רואה את זה בזמן, סביר להניח שזה היה עוד יותר מתחבא אח"כ... או נופל, או מתפורר או לא יודעת מה. 

בקיצור- חייב לבדוק טוב

שנה אחת מצאתי בסלקל מאחורה תקוע בפלסטיק- ביסקוויט שלם. בכלל לא חשבתי לבדוק שם.. סתם במקרה ראיתי...ב"ה

קסם מדהים! אומרים שאין חמץ ופוף אין חמץ, תנקו אחרי ההריון כי אין שום מצווה לנקות לפסח.

אין!!! שום!!! מצווה!!! לנקות!!! לפסח!!!

חלאס!

חג שמח ובשורות טובות.

אתה אומר שכל חמץ שלא ראית אותו וכו'-בטל ומבוטל

זה ממש לא מבטל חמץ שברור לך שקיים

לכן גם לא קוראים לזה ביטול חמץ אלא הממ... ממ...

אם יש במקרר פירורי חמץ והם נדבקו לעגבנייה שאכלת בפסח - עברת על איסור. גם את זה לומדים בישיבה.

נגיד בייגלה שתקוע מתחת לארון וא"א להגיע אליו ולנקות - גם אי אפשר להגיע ולאכול אז אין חשש, אבל עדיין אסור שהוא יהיה ברשותך (בל ייראה) - ולכן צריך לבטל.

אסור לאכול פרורי חמץ מבוטל ולכן כאדם סביר שמימלא לא אוכל שאריות ביגלה מתחת לארון או קוסקוס מהמדפים במקרר אני לא חושש לזה שהתריסים שלי יהיו מאובקים בחג.

העניין הוא שמדפי המקרר צריכים קרצוף כדי שתהיה בטוח שלא דבוק בהם חמץ. כנ"ל ארונות הכלים, התנור... אבל אוי א-ברוך, בהריון מתקדם קשה לקרצף.

לא ביקשתי לפרק כלום

אין לי שום נטייה לכבס מצעים לפסח

אמרתי במפורש ואגיד שוב: צריך לקרצף את מדפי המקרר. לא יודעת איך אצלך, אבל אצלי בהחלט דבוקים אליהם פירורי קמח רטוב ושות'. זה חמץ גמור ואסור באכילה בכלשהו. ובשביל שזה יירד צריך קרצוף. צריך באותה מידה לנקות כל כלי ומשטח שמאכסנים או מכינים בו אוכל וכלי אוכל שיהיו בשימוש בפסח. זה הכול. זה מעט לעומת מה שעושים בחלק מהבתים, אבל גם זה הרבה מאוד כשזה נופל על האישה והעובר לבדם.

אבל אם אתה רוצה שוב לכתוב ולהדגיש שלא צריך לאדות את הווילונות של האמבטיה או משהו, סבבה, תכתוב. אני אתך. לא צריך. זה אפילו לא קשור לביטול חמץ. אין בווילונות שום חמץ בעל ממשות שמצריך ביעור, ביטול, מכירה או כל פרקטיקה הלכתית אחרת.

לי יותר נוח להוציא את המדף לכיור ולקרצף מתחת לזרם מאשר לכרוע ולקרצף במגבון, אבל כל אחד ואיך שנוח לו. העיקר שלא יישאר רוטב דבוק, ואין לזה שייכות לביטול חמץ. הרוטב הזה יכול להידבק לכלים או לאוכל שמשתמשים בהם בפסח. ביטול חמץ לא מנטרל את זה... איסור אכילה קיים בפני עצמו.

תמצית דיני פסח בשישים שניות:

בחמץ יש שני איסורים - איסור אכילה (+איסור הנאה שכרוך בו), ואיסור החזקה (=בל ייראה ובל יימצא). הביטול נועד לתת מענה לבעיות שצצות עם האיסור השני. הוא לא קשור לאיסור הראשון. רוטב חמץ במקרר יכול להידבק למאכל ולהיאכל בפסח. ביטול לא עוזר לזה.

אני מקווה שדברי הרב  קנוהל זצ"ל והרב אריאל כן נחשבים בעיניך.

20190326111002.pdf

גם אני בעד קולות כשצריך, ויש הרבה כאלה, אבל אני חוששת שאתה מציג פה את ההלכה בצורה משובשת, ועוד בפסקנות שכזאת...

קולות צריכות לבוא על רקע הבנה בהירה של האסיורים השונים, לא על רקע ערבוב וטשטוש.

ברור. לא מומלץ להשתגע.

אבל כתבת למעלה שרוטב חמץ במקרר קשור לביטול חמץ. על המשפט הזה אני שואלת אם יש לו כיסוי הלכתי. חבל להפיץ בציבור שיבושים. אם אני טועה ויש לך מקור, אשמח ללמוד.

ביטול זו לא איזו שטות. ביטול זו פרקטיקה הלכתית אמיתית שפותרת בעיות מסוימות. היא לא קשורה לעניין של ניקוי משטחי אוכל מחמץ. זה עניין אחר.

נשאר רק המשפט המעליב ההוא הבעלים שיודעים הכול כי הם למדו בישיבה לעומת הנשים. וואללה, אולי לפעמים לפעמים גם אישה יודעת משהו מהחיים שלה. בסוף הודית בחצי פה שלא דייקת בהלכה.

יש עוד כמה אי דיוקים אבל אניח להם. זה מייגע מדי.

זה לשפשף עם חומר ולהוריד את הלכלוך... 

להעביר מגבון על מדפי מקרר זה כמו להעביר סמרטוט לח על רצפה מלוכלכת.

אני מבינה שיש לך אשת חיל שהמקרר שלכם נקי ככה כל השנה... ;)

לא על השיש, מתחת לציפוי, ולא בכיור שגם ככה לא אוכלים ממנו.

לדעתי ככה צריך להיות.

תמצא לי אשה שזה סבבה לה.... לא נראה לי תצליח..

והעבודה הזאת לוודא שכל משטחי אכסון והכנת האוכל יהיו נקיים בצורה סבירה - היא עבודה שדורשת שעות ומאמץ, במיוחד כשמסתובבים באזור ילדים ובבטן בועט עובר.

כברהתמודדתי עם מצבים משפחתיים שונים

כבר צצו לי שאלות כאלה ואחרות

כבר יצא לי לפתוח פה ושם ספרים, להאזין לשיעורים, לפנות לפסיקה לפי הצורך...

נדמה לי שאני כבר יודעת דבר או שניים על הלכות חמץ.

אבל אתה צודק, תמיד כדאי ללמוד עוד. תורה היא ולימוד היא צריכה. תודה על התמריץ.

גם ניקיון של יום שישי אשה בהריון לא מסוגלת לעשות!  

גם שטיפת רצפה זה ממש קשה...

אז מקרר זה עוד יותר... כי אפשר בכלל להתכופף...

לשפשף דווקא זאת לא הבעיה.. 

אתה פשוט יוצא מנק' הנחה שיש דבר כזה ניקיון קליל כזה שסבבה לעשות אותו בהריון עם כובד כזה

פשוט אף פעם לא היית בהריון ב"ה, אז אתה לא מבין מה זה.  

ואז גם אם לא קרצפת במאה אחוז שום פירור לא ידבק לך לאוכל של פסח

את המדפים...זה סופר להתכופף ולהגיע למקומות

שאולי נשאר פירור חמץ שעלול להגיע לאוכל אז מקרר הוא אחד היותר בעייתיים מהבחינה הזאת

אם קרצפת אותו בצורה מושלמת ואת רגועה שאין בו שום פירור את באמת לא חייבת לצפות

כל המטרה היתה להקל על הניקיונות..לא להקשות עליהם..

חוץ מזה, צריך להרגע, לא רק האישה נמצאת בבית ואפשר להביא עזרה, זה לא סוף העולם.

אחרי שמפרקים את הדלת. אם מעולם לא עשית את זה אני ממליצה לך להציץ שם השנה...

תנור זה הדבר הכי קשה לנקות לפסח. אח"כ כיריים. אח"כ מקרר... שזה יחסית בקטנה רק שגם במקרר יש את הדלתות שמצטברים שם פירורים...

לא חייבים לנקות אותו, אפשר לסגור ולמכור 

זה חמץ שהוא יותר מכזית

זה אוכל, סחורה שרוצים למכור ולאכול אותה אחרי פסח

זה בכלל לא קשור לפירורים בתנור שלא מתקרבים לכזית, הם לא נגישים ולא עומדים לאכילה אחרי פסח

אין חובה לקרצף את התנור

לצורך העניין - מבחינת פסח מספיק להעביר סמרטוט לח ממש בקטנה מלמעלה ומה שנשאר בטל ומבוטל, אפילו לא יודעת אם צריך למכור במכירת חמץ

מדגישה שזה מבחינת פסח

הנושא היה איך אישה בחודש תשיעי מתמודדת עם ערב פסח - לנקות תנור במצב כזה זה אחד הדברים המיותרים

מה הגזמתי? להשאיר תנור מלוכלך? זה לא הנושא

אם נח לך לקרצף תנור תעשי את זה בכיף, אין בזה שום חובה הלכתית מצד כשרות הבית לפסח

חוץ מזה שלפני שמוכרים צריך לנקות היטב. ככה בהלכה... זה מה שכתוב.

מה גם שכלים אי אפשר למכור..הם לא חמץ ואח"כ מסתבכים עם להטביל שוב את הכלים. אז לא מוכרים כלי אוכל.

לא את הכלים עצמם. ברור

אם הערבי יבוא לבקש את החמץ שלו שבכלים- תוכלי להביא לו?

מנקים אותו וזהו. זאת ההלכה גם.

מוגזם כל ה-זה מתבטל זה פחות מכזית זה לא נראה לעין זה אי אפשר להגיע...

קצת מאמץ והכל יהיה נקי.

לפי כמה וכמה פוסקים גדולים וחשובים - זאת *לא* ההלכה.

ההלכה היא שעוברים בבל ייראה ובל יימצא על חמץ ממשי (לא צריך להיות כזית, אבל צריך להיות בעל חשיבות. למשל חתיכת בייגלה שלמה ולא שבר בייגלה); ועוברים באיסור אכילה על חמץ שאוכלים - לא על כזה שנמצא בתנור סגור ומסוגר (שאכן אין שום צורך ועניין למכור אותו).

וזהו, אלו שני האיסורים בפסח - אכילה (+הנאה) ובל יימצא. אין עוד איסור. מי שרוצה ומעוניין לנקות מעבר זה נראה לי מבורך, שיהיה בית נקי ויפה לחג הגדול, אבל לא קשור להלכות חמץ.

מקבלת שיש גישות הלכתיות אחרות. רק באתי להציג לך צד שאת כנראה לא מכירה.

"מוגזם כל ה-זה מתבטל זה פחות מכזית זה לא נראה לעין זה אי אפשר להגיע..." - כל מה שכתבת פה זה ההלכה! להגיד על זה מוגזם?? נסחפת.

כמובן שזה גם לא רק קצת מאמץ ומדברים פה על זמנים שאין אפשרות לעשות אפילו דברים הרבה יותר קלים מזה

כשקשה לעשות, אני אחפש קולות וקיצורי דרך לגיטימיים. אבל זה שפירורי חמץ הם לא בבל ייראה זו לא קולא, זו עיקר ההלכה כמו שאני מכירה אותה. ואני בהחלט אסתמך על זה גם בשנה רגילה, ואבחר אם לנקות או לא משיקוליי, לא משיקולי הלכה אם הם לא קיימים בהקשר הזה.

אם לא משתמשים בתנור בפסח

ואם מה שיש בו זה פירורים ולא כזית (ברור...)

אז לא צריך למכור (וגם בעייתי למכור). הפירורים בטלים ומבוטלים, לא צריכים אפילו ביטול חמץ. הם לא נחשבים כמשהו ששייך לנו ולא עוברים עליהם בבל ייראה ובל יימצא.

אבל באופן אישי - אנחנו רוצים כן להשתמש בתנור בפסח, אז הוא צריך להיות נקי מפירורים למופת, מלובן וכשר כהלכה

לא יותר פשוט לקנות טוסטר אובן לפסח? זה לא כזה יקר

אני מדברת על ממש חמץ. שגם עבורו אתה צריך כמה ימים ושעות טובים מאוד

אני אחרי מדף אחד שתים מתעיפת. כשאני באה בארבע עיפה וגם אם בעלי שומר על הילדים שעתים והספקתי שני מדפים של סירים אני מעולפת מעיפות ואחכ זה להאכיל ולקלח ולהשכיב. זהו גמורה.

וכל זה בעלי לא יכול במשך שבועיים להשאר כל יום אחרי צהרים!!! יכול יומיים שלושה. אז מה נשאר כל הימים??? זה עם הילדים לנקות.. אין לי ביבי סיטר.וגם יש חלק ילדים גדולים לא מוכנים ביבי סיטר והם בינים רבים וזה אומר להפריד ביניהם תוך כדי נקיונות

ואם צריך את זה במשך שבועים כדי להספיק. ואני מדברת מינימום. מדפי מטבח ומגירות של כל ארונות מטבח. ספה בסלון ושולחן וכסאות. ורק מסילות שיש בהם שאריות אוכל. על תריסים בכלל לא מדברת

ולהזיז מיטות, כי אצלי מאחורה יש סיכוי שנפל ביגלה. רק זה זה לוקח שבועיים של כל יום שעתים שלוש אחרי צהרים וזה לבוא בעילפון לפסח

וחובה מגירות בארונות בגדים למטה. בכל מגירת צעצועים אצלי יש או וופלה או  ביגלה או קרקר. אני בכלל לא ממיינת בגדים. בכלל לא עושה מדפים שמעבר לגובה של הידים של הילדים. אם כל זה זה טונות עבודה

זה אומר לנקות אחרי שהם נרדמים בעשר בלילה. ואז גם לקום בלילה לתינוקים. היו שנים שהיתי ערה מעשר בלילה עד שלוש בלילה. חלאס לא רוצה להתמוטט בשביל בית נקי.

איך מכירת חמץ תעזור? עדיין הילדים יכולים לאכול מזה בפסח, וזה איסור גמור.

וכן לגבי שאר דברים שכתבה.

תפסת אותה על שתי המילים האחרונות 'בית נקי'. לא קראת את שאר ההודעה.

אבל ילד בן שנתיים לא תמיד זוכר את זה.

ולכן לא עוברים בה על בל ייראה ובל יימצא

ואסורה למאכל באיסור גמור ולכן אסור להשאיר אותה בהישג ידו של ילד בן שנתיים

אז צריך לסגור אותם טוב בצורה שילד בן שנתיים לא יוכל לפתוח ולהוציא משחק בחג

אפשר גם להסתכל די מלמעלה שאין חמץ ממש גדול ובולט לעין בלי לנקות את המשחקים יסודי מכל הפירורים ואח"כ למכור במכירת חמץ

עדין לוקחת כל מגירה שופכת. ואין מגירה!!!! שאין בה ביגלה. וופלה. ביסקויט. ממש שלמים!!!

אם רב אומר לי שאני יכולה למכור ככה מגירות. הלוואיי!!!! אין לי כח להפוך מגירות.

אני לא מהנשים שלוקחות את הקליקס ומכבסות!!! ולא מנקות קפלה קפלה.

אצלי בקופסת קפלה פשוט יש אוכל. יכול להיות גם בורקס או רוגעלה

שונאת לנקות!! אז שלא יגידו פה לא חיביים וסתם מנקים כי אוהבים. לא רוצה לנקות! לא אוהבת לנקות! לא כיף לי לנקות! זה חוסר ברירה.

עדין חיבת לעשות בשואב אבק. כין כסאות הסלון בריפוד לביו המשענת יש טונות חלה משבת כנל הספה איך אפשר בפסח לשבת על כיסא מלא מלא בחלה בסדק של הכסא בין הריפוד

במיוחד הכסאות סלון - זה אזור האכילה. אין ברירה

אצלי המושב של הכסאות סלון נשלף ואין שם הצטברות של פירורים אז זה לא בעיה

הילדים לא בגיל שיכולים כבר לעבור בעצמם על המגרות משחקים?

אבל אל תדאגי לילד בן שנתיים כי הוא לא בגיל חינוך ולכן אי אפשר לומר לו לא לאכול בפלה בפסח לכן אין בעיה בכלל, הכל בסדר.

גם לילד שלא בגיל חינוך אסור לאפשר לאכול אוכל לא כשר, ובכלל זה חמץ בפסח.

נכון שיש הקלות לקטן כשצריך מאוד מאכל מסוים, אבל הדין הבסיסי הוא שאסור. אסור להשאיר בהישג ידו של בן שנתיים חמץ בפסח. חייבים או לעבור ולהוציא את החמץ או למיין ולהוציא עבורו בגדים לכל החג ולסגור הרמטית. כך או כך - יש עבודה לעשות.

אבל אסור לילד לאכול אותה - גם אם הוא עוד לא בגיל חינוך.

וגם בתחילת הריון (לפעמים זה עוד יותר קשה מאשר בהריון מתקדם)

סוגרים ומוכרים את כל הארונות/מגרות צעצועים, קונים או מנקים משחק שניים לחג.

אם ארונות בגדים דורשים הרבה עבודה אז מארגנים מדף אחד עם הבגדים שצריך לחג ואת שאר הארונות מוכרים במכירת חמץ. כנ"ל כל מדפי הספרים חוץ מכמה ספרים שמוציאים לחג

גם במטבח - לא מנקים את כל המגרות של הסירים. מארגנים פינה במטבח או במרפסת שירות ששמה אפשר לשים את כלי הפסח במהלך החג ואת שאר הארונות עם כלי החמץ - סוגרים ומוכרים, בלי לנקות.

תנור אפשר לסגור ולמכור בכלל לא צריך לנקות בפנים

מקרר - לשטוף מדפים, אין הרבה ברירה אבל אם מצפים אותם אח"כ בניירות יש הרבה פחות חשש שאיזה פירור שנשכח ידבק לאוכל של פסח

לא אוהבת את זה שהבית לא נקי אבל אין אפשרות טכנית לנקות הכל

אם אפשר להשיג עזרה ולעשות יותר זה בטח יותר נחמד אבל אם לא אז לא.

כשיש ילדים גדולים שכבר ממש יכולים לנקות אפשר לעשות יותר

כשכולם קטנים וצריך גם לטפל בהם בערב פסח - עושים סדר עדיפויות חדש.

כי האישה טורחת ועובדת קשה. וזה מעצבן שאתה חושב שאתה עושה טובה שאתה סותם את הפה

הטובה צריכה להיות בעזרה!!! לא בסתימת הפה. וכן מאוד מאוד להעריך אותה על העבודה הקשה שלה ולהגיד כל הזמן שזה עבודה מיותרת זה לא רק שזה אל עוזר זה מעצבן

כל המינימום שאני לפחות תיארתי זה רק אבל רק במצבים שקשה מאד לנקות כמו תחילת הריון, הריון מתקדם, זמן קצר אחרי לידה

בזמנים רגילים יותר אי אפשר להסתפק במינימום אחרת נחיה קבוע בדיר

בית נורמלי צריך תחזוקה, לא חייבים לתחזק את כל הפינות בערב פסח, אפשר בזמנים אחרים בשנה לעשות דברים שהם פחות הכרחיים לפסח אבל אי אפשר ללכת על המינימום הנ"ל באופן קבוע.

יפה שלמדת עם השנים לסתום את הפה, עכשיו אתה יכול להתחיל ללמוד להעריך את אשתך שדואגת לתחזוקה של הבית באופן קבוע

הוא נורמלי רק למצבי קצה

היה להן עשירית מהציוד שיש לנו לנקות לפסח.

ויותר שכל ישר מאיתנו.

אבל-

אני לא חושבת שלא ניקו יסודי

כי לא היה כסף לכלים חדשים לפסח ובשביל להכשיר כלי חמץ כן צריך לעמול קשה.

וכן, לא כולן ככה

לא משתמשת בחומרים רעילים כמעט בכלל- למעט תנור ובזה בעלי עוזר. 

מנקה מפורים- כדי להגיע בנחת. לא כדאי להוסיף לעצמי פרויקטים נוספים

לא מנקה חלונות, מקסימום שוטפת רשתות תחת זרם מים. לכולנו שלום

אכן ניקו כמו משוגעות... את כל המצעים והשמיכות תלו בחוץ, ניקו יסודי למדי. חוץ מזה שנראה לי היו להם עוזרות ערביות... 

גם הערביות השכנות ניקו באותה תקופה... כנראה נכנסו לזה מהשכנות היהודיות

כל פעם קצת. עדיף שתתחילי ממה שהכי חשוב כמו המטבח סלון. ואז מה שנשאר כח. לא הפוך. 

והאמת שזה היה יותר קל מתחילת הריון עם הבחילות ההקאות והעייפות הבלתי נשלטת...

מה שכן צריך לנקות גם לפי דבריו לוקח הרבה יותר זמן ממה שהוא כותב שם

הוא מניח שבחדרים אין בדר"כ חמץ גדול מכזית - לדעתי זה לא נכון ברוב הבתים עם ילדים קטנים, יכול להיות חמץ יותר מכזית בכל מקום

זה באמת כמעט בלתי אפשרי לבד... 

ותעשי רק לפסח.. מיון בגדים בארון אפשר גם בחודשים אחרים בשנה.. לא יקרה כלום.

ומתפלאה איך כל שנה, עדיין יש לי עוד מלא מה לזרוק...

בכל מקרה, נראה לי שהנקודה הכי קשה לניקוי באמת היא התנור.

אבל למה להשתמש בכלל בתנור בפסח, אם אפשר להביא טוסטר אובן ייעודי לפסח וזהו? 

כל שאר הדברים שצריך לנקות, אם בימות השנה דואגים שהחמץ לא יטייל בכל הבית,

מספיק לעבור בדיקה יסודית שבאמת אין חמץ בחדרים, ורק לסדר יפה.

סה טו.

הצד הפראנואידי-חשדני-ביקורתי שלי אומר, שכל ההתעסקות עם הניקיונות המוגזמים הללו, זה נטו בשביל להסיט את תשומת הלב היהודי/ת מעיקר חג הפסח, והוא לזכור שיצאנו מעבדות לחירות, ושעלינו להמשיך להשתחרר מהעבדות של יצה"ר למינהו: מידות רעות וכיוצ"ב, ולא להתמודד בתחרות כפייתית וילדותית שעיקרה - של מי הבית הנוצץ ביותר?

* אפרופו, תחרות ילדותית - גם פורים עבר הסבה לחג תחרותי שעוסק בתחפושות מנצנצות ויקרות, משלוחי מנות רעילים, ומי עושה הכי הרבה רעש עם נפצים, אלמנות ושאר מרעין בישין שהערבים דואגים לספק לנו כדי להפוך ילדים למקוטעי איברים...

עיקר פורים היה ועדיין לזכור שאין שום המן בעולם שיכול עלינו, כי ה' איתנו תמיד!!!

ביסודיות וכהלכה, ובע"ה שנזכה לכך גם השנה!!!

גם אני עכשיו מנקה מסילות, ותתפלאי, מצאתי שם פירורי עוגות שהקטנים פיזרו, כך שכל מקום שמנקים/מסדרים צריך להיות חשוד כמקום מסתור לחמץ, בייחוד כשיש ילדים בני שנתיים בבית.

עם זאת, אני חושבת, שההיסטריה סביב הסנט מוריץ ואיזה חומר יכול להרעיל את הבית ויושביו יותר טוב - לא מוצדקת בעליל!

אפשר לנקות את הבית, להישאר בריאים, שמחים ושפויים.

הרי מלאכת הניקיון אמורה בסופו של דבר לתת סיפוק ונחת מהתוצאות, ולא להביא את בני האדם למצב של שגעת בליל הסדר, שהוא היה תכלית כל הניקיון, לא???

טוב, לא חידשתי שום דבר.

בכ"ז אני מרגישה שנלחמת בטחנות רוח, כי זה כבר כ"כ מושרש בנו, ורק משיח יציל אותנו מעצמנו...

לא יודעת אם את מחפשת גם המלצות, אבל אם כן, אז לא מנסיון לצערי אבל מדריכת הורים שאני מאד אוהבת ועוקבת אחריה נקראת מיכל אופנהיים. הרבה מהדברים שהיא אומרת עוזרים לי אפילו בהבנה מחודשת. 

ילד מאתגר זה באמת מאתגר, והוא מכניס אותנו למתח תמידי מפני ההתפרצות הבאה, ולכן באמת קשה להיות בנחת כשהוא נמצא.

מציעה לך - רק אם את מסוגלת - לעשות לעצמך רשימה של דברים טובים בו. תנסי לחפור מתחת לאדמה. אפילו רק לכתוב - יש לו עיניים יפות ודברים בסגנון. זה יכול קצת לעזור להרגשה שלך מולו.

ומחזקת אותך באמת לחפש הדרכת הורים טובה❤️

דווקא איפה שההתבוננות היא מעמיקה מוצאים אוצרות יקרים מפז.

אם מה שגורם לך חשש זה השלוף אז לגמרי תרגישי בנוח.

תנסי להיאחז בדברים הקטנים.

וגם לייצר זמן נקי משיפוטיות להיות יחד. זה יכול להיות גם 5 דקות. אבל שאתם נטולי הפרעות וחסמים.

תאמיני שאתם מסוגלים לצלוח את הריחוק ויבואו ימים טובים יותר

🤗

זה קשה ממש להרגיש את ההרגשה הזו שאין כוח לילד שלך, ואת לא אמא נוראית, לאמא נוראית זה לא היה מזיז!!!

דבר שני, אם תרצי לכתוב מאיפה את אולי אוכל לסייע במציאת פסיכולוגית מתאימה

מזל טוב!! איזו גיבורה את!!!!

ואיזה כיף להיות אחרי!

כתבת ממש יפה ומרגש..

נשמע ממש חוויה לא פשוטה הצירים שבאו פתאום ככה. הזדהתי מאד עם הצירים הסיוטיים בזמן האפידורל..

יאללה מחכה להמשך..

מזל טוב!!

כל הכבוד לך כמה כוחות נפש!!

רק.. סליחה אשני אומרת- אבל איך הם לא הבינו שזה צירי לחץ???😉 זה ההכי קלאסי לש צירי לחץ מה שתיארת .. ובדר''כ בודקים פתיחה לפני אפידורל ולא נותנים בפתיחה מלאה לרוב..

ואם זורם לך לכתוב בפרטי איפה ילדת?

רצו לבדוק אותי האמת אבל צרחתי שאני עולה למיטה רק בשביל אפידורל

ילדתי באסף הרופא

ומיילדת מנוסה אמורה לזהות שכשמישהי שהתמודדה מהמם כמוך עם צירים כל הזמן פתאם יצשתפנית לשתצעקות ולחץ והיסטריה לאפידורל והרגע

זה 99אחוז אומר פתיחה מלאה עכישו או בעוד 2 דקות

ברור שאם את בוחרת באפידורל זה זכותך המלאה

אבל בשלב הזה לרוב מיילדות יציעו לנסות כבר לבד כי י ש מצב ש3 לחיצות הוא בחוץ ועד שהאפידורל משפיע.. לפעמים לוקח יותר זמן

קיצר

מטורף הסיפור שלך ועכשיו קראתי על האשפוז אימאלה איהז סרטטטט

את באמת גיבורה אמיתית

ואגב.. מישהי המליצה לי לפני הלידה הקודמת שלי על הבי''ח ההז.. ולפי מה שתיארת הוא נשמע לי יחסית עמוס- גישה לא טבעית...או שזה סתם נדמה לי? 

ילדתי שם ובשערי צדק. אסף הרופא היו משמעותית טובים יותר.

בשערי צדק היה לי סיבוך שראו כבר בהריון ואחרי הלידה החמיר. אף רופא לא בדק אותי כל האשפוז. אני התחננתי לאחיות שיקראו לרופא שיראה אותי וכל פעם מחדש הן הופתעו שאף אחד עוד לא הגיע. בסוף סרבתי להשתחרר עד שיבדקו אותי. אחרי שסוף סוף הגיע רופא הייתי מאושפזת עוד שבוע עד שהסיבוך נפתר.

באסף הרופא, בלידה הראשונה באמת לא ידעתי לדרוש דברים והיה פחות מוצלח. לא דחפו התערבות, אבל היה פחות יחס כי לא נראתי כאובה וכשלקחו את התינוקת לתינוקיה לא הסכימו להביא לי אותה עד הבוקר (9 שעות מהלידה) כי לא היה מקום בביות מלא. אבל בלידה השניה ידעתי לעמוד על שלי ולא היו דברים כאלו. ובשתי הלידות היה ביקור רופא פעם ביום והעברת מידע בין צוותים רפואיים

אבל באסף הרופא אני תמיד שומעת סיפורים לכאן ולכאן יש כאלה שממש ממש לא מרוצות ויש כאלה שממש כן

אם מישהו לוקח ממני את התינוק ולא נותן לי- בלי סיבה רפואית אמיתית..זה מבחינתי ממש הדבר שהכי מרתיח אותי ברמת המוכנה לתבוע אותם כי אין זכות למנוע מאמא להיות צמודה לתינוק שלה אם היא רוצה . אז מה אם אין מקום בביות מלא? אז תשהיה איתך איפה שאת. זה לא אמור לפגוע בך אם להם אין מקום.

לקחו אותה לבדיקות ואז עד שקיבלתי חדר לקח זמן.

כשבעלי הלך לקחת את התינוקת אמרו לו שבלילה אי אפשר והוא פשוט הלך הביתה 🫣

כשביקשתי שוב אחרי שעה הם רצו שאבוא לקחת לבד ולא יכלתי לקום עד שאחות תבוא לעזור לי (נהלים) ואף אחות לא היתה פנויה למלא זמן.

אבל כמו שכתבתי, בלידה השניה למדתי להתעקש על דברים והיה ממש טוב שם. לידה טבעית, חדר עם שניים, התינוק היה איתי כמה שרציתי, בדיקות לכל מה שצריך ואחיות נגישות.

ולא מכבדים את הבקשה שלך

ממש רגיש

ומדהים שלמדת לבקש ולדאוג לעצמך זה מהמם

ומעניין ..בכללי י ש להם גישה טבעית או פחות?

והעומס 'ם- זה ככה לרוב שעמוס?(תמיד יכל להיות ..אבל יש בתי חולים יותר עמוסים ויש פחות)

בעלי מגיע עם מגש סושי ענק, אנחנו נחים קצת בהתאוששות, התינוק ישן.

מביאים אותי לחדר, חדר פרטי וענק. ביקשתי להיות באפס הפרדה. אני מצליחה להניק את התינוק ברוך ה' ועונה קצת לאנשים בוואצפ.

הולכת לישון וקמה עם כאבי ראש מטורפים, מרגישה כאילו הניחו לי בית על הראש. כאילו הרדימו לי את הראש. לא מצליחה להזיז אותו לא מצליחה להסתכל למטה כלפי התינוק, לא מצליחה בקושי לקום מהמיטה. אבל ברגע שאני מניחה את הראש ישר על המיטה בלי כרית אפילו הכאב נעלם.

מעדכנת את האחות מגיעים לבדוק אותי, בדיקות דם וכו' ואחרי כמה שעות מגיעה רופאה מרדימה לדבר איתי.

מסתבר שבגלל שלקחתי אפידורל בפתיחה מלאה היתה סטיה וזה גרם לנוזל מחוט השדרה לנזול לראש. הרופאה אומרת שזה קורה לפעמים וזה סיבוך די נפוץ של האפידורל ושאפשר להכנס למן ניתוח כזה שבו מחדירים דם מהוריד למקום של האפידורל וזה יוצר קריש דם וסותם את החור. או שאחכה שבועיים בערך עד שיעבור בעצמו.

אני מותשת, סחוטה נפשית ופיזית ואין לי כח לשום סיבוכים, באופן כללי פרוצדורות רפואיות מאיימות עלי מאד. אני אומרת לרופאה שאני מעדיפה לחכות ולא רוצה לקחת סיכון.

הרופאה הולכת ואני בוכה ובוכה, לא יכולה לזוז בכלל מרגישה כל כך מוגבלת, התינוק ישן ושקט ומוסיף לי יסורי מצפון. מתקשרת לרופאה קרובת משפחה להתייעץ והיא ממליצה לעשות את הניתוח הזה.

כמה שעות בלתי נסבלות עוברות. אני לא יכולה לקום מהמיטה, לא יכולה לזוז בכלל, מניקה בלי לראות את התינוק. מגיעים לעשות לו את הבדיקה שבכף הרגל ועני לא יכולה אפילו להיות לידו מרוב הכאב.

באיזשהו שלב החלטתי שאני רוצה לעבור את הניתוח הזה והודעתי לאחות היא עדכנה את הרופאה ותוך כמה שעות כבר הורידו אותי לחדר ניתוח.אני יומיים אחרי לידה, צריכה להפרד מהתינוק החדש שלי, מרגישה כל כך מבואסת שגם לקחתי אפידורל שלא ממש עזר לי ובאמת את כל הלידה עברתי בלעדיו, וגם נפלתי על הסטטיסטיקה של אלה שהאפידורל מסתבך להם.

נותנים לי חלוק, מורידים את כל החפצים האישיים ואני כל כך לבד. האווירה של חדר ניתוח מאיימת וקרה, אני רק רוצה שיגמר.

מכניסים אותי לחדר ניתוח, ממש כמו בכל הסיפורים עם מנורות גדולות מעלי והמנתחת מסבירה שזה לא בהרדמה כללית, אני פשוט צריכה לא לזוז ולהגיד לה מתי שאני מרגישה לחץ חזק. אני רועדת כולי, מרגישה חשופה ומפוחדת. כבר לא יודעת אם באמת כואב לי או שאני מדמיינת שכואב. בוכה בלי הפסקה ובאופן כללי מרגישה שקילפו מעלי את כל השנים שלי וחזרתי להיות ילדה קטנה.

הניתוח נגמר, אני צריכה לשכב שעתיים על הגב, מכניסים אותי לחדר התאוששות ואני מעבירה את הזמן בלהקשיב לכל סיפורי הניתוחים הקיסריים של הנשים בחדר. ברוך ה' הזמן עובר מהר ומחזירים אותי למחלקה, המלאך הקטן שלי ישן כל הזמן ולא היה רעב כמו שחששתי.

אני מנסה בזהירות לקום מהמיטה וברוך ה' הכאבי ראש עברו לגמרי! מרגישה שקיבלתי את החיים מחדש. לא מפסיקה להודות לה' על הנס הזה. פתאום מרגישה כמו יולדת רגילה, קצת חלשה אבל חיה ומתפקדת. אנחנו נשארים במחלקה עוד לילה ולמחרת בבוקר משתחררים בשמחה.

אני הולכת לבית החלמה לכמה ימים להתאושש והחוויה מוזרה אבל אני נחה כמו שצריך וחוזרת מיד לברית שמחה בריאה ומאושרת.

לא רצתי לכתוב קודם כדי לא לבאס וגם ילדתי רק קיסרי, מרשה לעצמי כי כבר כתבת את הבאסה. זה ממש היה נשמע לא להיט שנתנו לך אפידורל בשלב הזה ורק מלקרא סיפורי לידה היה די ברור לי שאת בסוף אז הן בטח אמורות לדעת.. וגם סתם לא היו נשמעים סופר קשובים ואת היית ממש מלכה מודעת לעצמך ברמות. מזל שעשית את הניתוח הזה מה שזה לא היה ושזה הועיל ושהצלחת אח''כ לנוח ולהתאושש ולהיות בטוב. רק בריאות ונחת.  

קשוח

ב"ה שעכשיו אתם בסדר

ואיזה באסה עם הסיבוך!!! זה באמת סיבוך נפוץ אבל סיוטי🤦 טוב שאת אחרי!!🩷 התאוששות קלה וטובה💓

אחרי מעשה קלטתי שהם באמת לא היו קשובים

וגם לא התנצלו אפילו פעם אחת על האפידורל שהם שמו לא טוב..

קראתי בנשימה עצורה

הרבה מזל טוב!!!

גם לא ביום כיפור

אבל אולי זה תלוי כמה את מאוזנת

צום עם סוכרת הוא מסוכן, וצום עם סוכרת בהיריון הוא מסוכן כפול 2.

בכל ספר הלכה שפתחתי סוכרתיים הם הדוגמה הראשונה לחולה שפטור מצום..

יש סיכון לנפילת סוכר, או התייבשות שתביא לצירים מוקדמים.

בתשעה באב אין שיעורים, אז לפחות תשתי כמו שצריך.

ואוכל יכולה להסתפק במינימום שצריך.

בע"ה בבריאות ובשמחה!

אפילו ביום כיפור אני שותה ואוכלת לשיעורים..

אם תצטרכי תפני למכון פועה, יש להם הנחיות מסודרות.

גם לי הנחו בסוכרת הריון לאכול לשיעורים גם ביום כיפור, זה קצת מוזר אבל ידעתי שזה בשביל העובר.

כולל כיפור שלא צמתי בו.

הרב הנחה אותי איך לאכול לשיעורין.

והיתה לי סכרת מאוזנת.

אני גם מכירה שלא צמים בכלל כמו שהשאר כתבו פה

ביום כיפור שיעורים, צריך הדרכה של רב ורופא ירא שמיים איך

שזה לפעמים תלוי ב''עד כמה חמורה הסכרת"

היו פעמים שצמתי כיפור

והיתה פעם ששתיתי לשיעורים מרק טחון

בשני המקרים הייתי על דיאטה בלבד, ללא הזרקת אינסולין

בשניהם.

חידשו לי..

לקראת כיפור אתייעץ בע"ה 

של אטתה שנה, והסוכר שלי ירד נמוך.

כששברתי את הצום באזור 11-12 על משהו ממש סביר (כריך מלחם מלא) הסוכר קפץ ממש גבוה.

זו הסיבה שסכרתיים צריכים לאכול כל 3 שעות.

אז התיעצתי עם רב והוא אמר בכיפור לצום בלילה ולשתות שיעורים מרק מזין בבוקר.

אבל בהריון שלפני כן עם סכרת הריון לא היתה לי בעיה כזו, וכיפור עבר מצוין. וגם ההריון שלפני לפני.

כנראה המצב החמיר באחרון...

לכן זה ממש לא גורף.

מי שמזריקה אינסולין זה יותר בעייתי לצום למיטב ידיעתי.

הכי טוב להתיעץ עם רב לפי המצב שלך.

בהנקה למשל אני צמה רק בלילה

בהריון אני צמה כי יחסית קל לי לצום

איך זה מרגיש - כמו דקירות כאלה?

את מרגישה אותה כל הזמן או רק מדי פעם?

מההיריון האחרון והמשכתי ככה גם אחרי הלידה (קיסרי רביעי).

מדי פעם אני מרגישה דקירות כאלה בצלקת - זה מלחיץ בזמן אמת, אבל בסופו של דבר זה תקין.

אם אלה ממש כאבים שמפריעים לתפקוד - הייתי בודקת את זה...

בריפוי בעיסוק פיזיקלי.

מטפלים בצלקות עם מדבקות סיליקון ועוד .. 

למרות שהייתי בהריון בסיכון מאלף סיבות באמת משמעותיות מהסכרת הכי התבאסתי

בפועל זה היה הריון שירדתי מלא במשקל ולא עליתי כמעט וכולם החמיאו לי שאני נראית מהמם, וב"ה התלחתי להיות מאוזנת לגמרי עם תזונה

שזה מהמם ברור

אבל קשה לי לעכל את זה

ובכלל תפנה אותי בטח להריון בסיכון וזה כבר אין ליד הבית ויטרטר אותי יותר ובכללי מרגיש לי שהכל נהיה מסובך 

זו לא סכרת כי את צריכה שתי חריגות

ממני, שרק לפני יומיים גיליתי על סכרת ועכשיו בגמילה מסוכר 😔 

כן אבל הראשונה גבוה ממש  

לכן אני לחוצה

זה השתנה ומספיקה חריגה אחת כדי לתת אבחנה של סכרת

ממליצה על הסדרה מתבגרת של עידן ניידיץ.

אזהרת צניעות.

אבל היא בת ארבע...

משהו נוראי.

ב"ה התמדה בזמן איכות איתה עשתה פלאים לדיבור הכללי המתלונן מקטר ולטון הבלתי אפשרי

כי דבר מלווה בבכי , טריקת דלתות ושכיבה על הרצפה

🙄

כל תשובה זה

יאללה יאללה

זה פשוט עולם אחר, לחוות את זה כמורה

ןלחוות את זה כאמא.

אמנם זה נתן לי הרבה כלים לקראת השלב האימהי,

אבל כמורה את הרבה פחות מתערבבת ממה שעובר עליהן..

לא קיים בכלל, רק אצלך

אצל כל השאר הילדים מושלמים

(תקראי כמובן בטון ציני)

לכולם יש קשיים עם הילדים, זה תקין, נורמלי תואם גיל.

העיקר לנשום, לדעת שזה תקין חלק מהבנייה של הזהות מצריך התנגדות למבוגרים 

אחרי שאת מתאמצת להקשיב ולא להתרגז על החוצפה של כל הטענות והמענות "את בכלל מקשיבה לי??"

ארררר

"אבל מה עשיתי" ?? בטון כזה

והכי מעצבן שהם מנותקים מהמציאןת לגמרייי 😡

כאילו אתה באמת לא מבין מה עשית ולמה התעצבנתי?? 

כמו: אמא זה ממש מעצבן שלמלפפון יש טעם של מלפפון.(בת 16)

עוד פנינה:עצבנית עצבנית טוענת שאוף צאו לי מהחייםּ הציורים שלי יוצאים זוועה,(ציור ריאליסטי שנראה תמונה ממש רק הגוונים היא לא אהבה,מה לעשות שזה מה שבחרת לצייר?)

עוד אחת: (בת 17)

אין לי כח ללכת לקנות בגדים בחנות ולמדוד זה מוציא את כל החשק לנתלבש בכלל

אני: אין בעיה אל תלכי לקנות

היא:אני אזמין משיין

אחרי שעה :אוף אין שום דבר נורמלי שם

אחרי עוד שעה :אמא מצאתי כמה דברים

אני:איך?

היא: כתבתי בגדים של זקנות🤣

הוא14) זה ממש נורא הבית הזה.

אני: מה עכשיו?

אתם אף פעם לא מסדרים כאן,מאת המבלגן הראשי

ממש עצלנות.

כל דבר הוא:כן ,כן,עוד שתי דקות.

בערב שים דבר לא קרה הוא:כן,כן אמרתי עוד שתי דקות מקודם

הוא(19)אף פעם לא מבינים כאן דברים בססיים

אני: אוקיי תן דוגמה

הוא:אין לי עכשיו(אף פעם אין לו אבל זה משפט שיוצא לו הרבה)

איזו ילדה קורעת!

בת ה-17 שלי כל הזמן אומרת שהיא צריכה להעסיק מישהי שתקנה לה בגדים, כי אין לה סבלנות לחפש.

הוא: כל דבר את לא מרשה

אני: אומלל

הוא: מאיפה למדת את המילים האלה

אני 😂

המתבגרת (15) כל הזמן צועקת על הקטנים שלא יתקדמו, שלא ירוצו, שיזהרו מזה ומזה...

אני אומרת לה- אני אחראית עליהם.

היא- אבל את לא באמת אחראית.

אני- לך לא היתה אחות גדולה שדאגה לך, ובכל זאת איכשהו יצאת בסדר.

היא- מי אמר שיצאתי בסדר?

ואיזה לחץ הם ילכו לאיבוד הם יעלמו....

תרגעי נשמה גם את עשית את זה 

חוזר הביתה בלי אחיו הקטן.

שואלת איפה הקטן?

עונה: למטה

אני יורדת לחפש אותו, הולכת לסוף הרחוב, לצד שני, לפארק, לא מוצאת. חוזרת הביתה לראות אולי חזר לבינתיים.

הבחור אומר לי: אבל הסברתי לך שהוא למטה בשביל ליד המדרגות מאחורי המבנה..

אני מסתכלת עליו בהלם: אתה אמרת מילה א-ח-ת

אמרת: למטה!! הצלחת להגות רק מילה אחת מתוך המשפט.

וואי שיהיו בריאים עם האוצר מילים השופע שלהם 😄😄

והיה לו חוג באותו יום

התקשרתי למלמד, חיפשתי ברכב ברגל איפה לא

בסוף הלכתי לשכנים לשאול אם ראו אותו והוא היה שם

אמאלה נלחצתי ברמות באותו יום

אם הבנות שלי מאחרות הן ישר יתקשרו מחברה או אמא שיראו בסביבת ביה"ס... הוא קצת יותר משוחרר... מעניין העניין הזה

אמרתי לבעלי שממש קשה לי להכין בגדים לשבוע שחל בו, כי זה יוצא השנה יותר מדי ימים (כן, ספרדייה מפונקת🤭 אבל פעם הייתי אשכנזייה!).

אז הוא ניסה לשאול בעדינות אם אני מסוגלת ללבוש את אותו בגד כמה ימים.

מיד הגיב המתבגר בן ה-14: "מה הבעיה ללבוש אותו בגד כמה ימים? אני עושה את זה בלי בעיה!"

(כן, ואתה גם מריח בהתאם🤦‍♀️ סתם, ב"ה עוד אין לו הרבה ריח, חוץ מהרגליים, שזה יכול להיות איום ונורא...)

בת 10 שאני אגדל אני אחנך את הילדים שלי שלא יתחצפו ויהיו ילדים טובים

בת 17: נראה לך,כמוך(קרי אין חצופה יותר ממך(

בת10:כן יהיו לי רק 2 ילדים והם יהיו מחונכים

בת17:בטח הם יהיו כל כך מפונקים ובלתי נסבלים שזה ממש עוול להביא אותם לעולם בכלל