אני באמת באמת מתגעגעת אליך.
עכשיו אני יכולה לראות אותך רק בחלום.
וגם שם אני לא ראה אותך...
כל לילה אני בוכה מגעגוע
ולחולצה שלך עדיין נשאר את הריח שלך
והיא ענקית כזאת
קטנה ממך אבל כנראה שכבר גדולה עליך...
כנראה שעוד שבועיים אני יבוא למצפה שוב
אני יחפש אותך ומקווה למצוא, אני ידבר ויבכה איתך
ואז שוב תעלם..
כבר אין את החדר שלך
רק קבר.
בי"ט סיוון כולנו נבוא אליך
ובכ"ו ניסן נבוא לסבא, בטוח שנבוא גם אליך...
ממש עצוב לי שאני פוגשת את כולם רק בבית קברות
כאילו אף אחד לא רוצה לשמור על קשר?!
רק אני?
גם עם אריאל ויואל אני לא יכולה לדבר כי לא רואים אותם והם תמיד עסוקים
והוא בישיבה, היא אף פעם לא בבית, היא בפנימיה, לפחות הוא כן, והוא יושב כל היום ולא שומעים אותו.
הוא חולה נפש ושתיהם עושים יותר מידי רעש
כל הזמן הם וכל אחד בנפרד נמצא במחשבה שלי
אני חושבת אם גם אני פעם הייתי אצלהם ככה במחשבה
או אצל מישו בכללי
אז מה אם אוהבים אותי?
גם אני אוהבת את כולם...
ועשיו גם אין עם מי לדבר. בכלל!!
כולם מבחינתי לא אנשים כרגע וגם לא היו לפני כמה רגעים
אתה חסר חסר חסר
החור שעכשיו יש לי בלב הוא כפול מהגודל שהיית..(ענק)
יש לי עוד המון ה להגיד, זה לא הכי לפה..
אבל נראה לי שאתה שומע שאני אומרת את זה כמעט כל יום
מתגעגעת המון,
תהילה.
