(לא אכפת לי תביני לא אכפת לי לעזאזל לא אכפת לי
אז למה לי כן אכפת ממך תענה לי, מה יש בסדר עדיפויות הדפוק הזה שאצלך ומי הרס אותך)
עצים שיחים אדמה בניינים שקט חיות אוויר משק כנפיים של פרפר, הפכפוך העדין של הנחל וחליל
תראה איך פסטורלי ויפה פה, תשב תירגע קצת
חופשי זה להיות לגמרי לבד אתה אומר, וזה נדמה כאילו זה מבחירה כאילו בחרת את ההתבודדות הזאת
אתה כופה על עצמך אני אומרת, ולרגע מרגישה הפסיכולוגית שלך והמחשבה הזו כל כך לא הגיונית בעיניי אז אני דוחפת אותה הצידה
מה יש באנשים שעיוור אותם מלראות אותך מה יש בך שעיוור אותך מלראות את עצמך
אתה מחייך ואומר שאין מה לעשות זה אני, אחד לא חשוב ולא מועיל וכאילו משהו בפנים שלך מעיד על השלמה
כואב לך וצורח לך מבפנים, נכון? אבל אני לא מעיזה לומר את זה
אתה מבין אתה נראה הכי לא פגיע, כזה שמדלג מעל האבנים הכי חדות בלי ליפול וקופץ מעל הבורות ומסנן את האנשים שהוא מכניס לחייו, מאלה שמיוחד להכיר
חשבתי שאני שחקנית טובה, אבל יש לי עוד הרבה מה ללמוד ממך אני אומרת בשקט ואתה מסתכל עליי במבט שואל בזמן שאני תולשת עלים
איך אתה מצליח להחביא את הכל בפנים אני שואלת ואתה מסיט מבט כמו תמיד כשמגיעים לפסים אישיים יותר, ולא עונה