וואי גם אני ככה רק שפחות זמן ממך והתחלתי טיפול רגשי אמרו לי שזה יעזור אבל אני לא יודעת...

קיצר בהצלחה!

רפואה אלטרנטיבית או הוליסטיט יכולה לעזור כאן

קודם כל ריגשת אותי ממש, איזה נשמה גדולה שמחפשת להרגיש, פשוט מתיקות..

עכשיו חברות מורות הורים ומשפחה זה חשוב, יקר, עוזר..

אבל היחיד..היחיד שממש ממש יכול לתת לך לב זה ריבונו של עולם! לדבר איתו! לשבת לך במקום שקט ופשוט לדבר בקול רם, לספר לו שאת לא מרגישה, שאת רוצה להפתח, לחוות, להרגיש.. הוא אבא שלך והוא מחכה לך ורק הוא!!! יכול לעזור בעז"ה..זאת עצה כזאת גדולה של רבי נחמן מברסלב (אגב, זה מהות השם ברסלב- לב בשר, שעל ידי ההתבודדות בינו לבין קונו וע"י ההדרכות של רבינו זוכים ללב בשר) והיא כלכך מתוקה, בדיוק על זה הוא דיבר...אנחנו דור קשוח, באמת, זה לא פשוט להרגיש באמת בדורנו..אבל אל תבהלי כי היה רבי שכבר לפני מאתיים שנה דיבר על מה שאת מספרת פה..על דור שהלב שלו אטום..אבל יש לזה עצה ב"ה..!! אז להגיד להשם תודה על זה שאת יכולה לדבר איתו ולהתחיל לשפוך..

וגם בלי קשר הייתי ממליצה לך לקרוא קצת תהילים (זה פותח את הלב) ואת הספרים משיבת נפש והשתפכות הנפש של רבי נחמן..

ואת מוזמנת לפרטי אם זה נוגע בך או אם יש לך שאלות או תשובות או לא יודעת מה, זה מתוק שאת מחפשת, אשרייך!!! 

(וגם כמו שכבר כתבו, לפעמים להוסיף לזה טיפול רגשי יכול לעזור, אבל רק כשזה ביחד עם אבא ;))

זו סגולה עצומה לאטימות הלב ה' ישמור.

מכיר סיפור כזה, שמאותו יום שאכל נאטם לבו והלך לרב קנייסבקי. 

תיזכרי. ותבדקי מה את אוכלת היום.

אם היתה בעיה -תצומי יום אחד, תני צדקה בסכום שמשמעותי לך (נניח 50), ותספרי לה' הכל ותבקשי סליחה מהלב רבע שעה. 

הרב קנייבסקי אמר לו לעשות תענית על זה 

אבל אולי הכל בסדר, אני רק כמציע

דיכאון זה לא בכי. גם, אבל לא רק.

לא להרגיש כלום זה ממש דיכאון.

אבל אני לא מומחית, תתייעצי עם מישהו שמבין בזה יותר.

גם תנסי לראות אם זה באמת שאת לא מרגישה כלום או שזה רק בתחושה שלך.

פשוט כתבת במקומי. תודה.

השאר..

כשאת עושה משהו את חושבת עליו? למשל כשאת מקיימת מצווה את מנסה להתחבר אליה?

איך את בתפילה?

כשמישהי מספרת לך על תחושה שלה- את מנסה (גם אם לא מצליחה..) לחשוב מה היא מרגישה?

במילים אחרות- לעניות דעתי הרגש הוא תוצאה של צורת ההתייחסות. ככל שאדם מבין יותר במה מדובר- הוא יכול יותר להתחבר ולהרגיש, ככל שהוא יותר מקשיב, שהוא נמצא יותר עם האדם שלידו.

אני גם עובד על זה.. למרות שאני נחשב אדם עדין ויחסית רגיש- אני לא הכי מרוצה מהתגובות שלי למציאות... הייתי רוצה ממש להרגיש, להיות מחובר לגמרי 

דבר ראשון צריך לפנות לאיש מקצוע ולא די בחברים, (ניתן לפנות ל'חברים מקשיבים' או לכל יעוץ אחר העיקר שאיש מוסמך יהיה שם).

ועצה שלי שפשוט תנסי להתלהב חיצונית כלומר אל תתני לרגשות שלך לבנות את התגובות שלך תתני לתגובות לבנות את הרגשות.

לדוגמה: אם ראית משהו יפה תתחילי להתלהב חיצונית, לומר מילים של התפעלות וכאילו לשחק אותה מתלהבת, ממש תעשי כמו האנשים החמים ביותר אפילו שזה לא מגיע מבפנים (פשוט תשרקי מהתפעלות ותאמרי בקול אווהוא עם חיוך מאוזן לאוזן), בהתחלה הכל יהיה חיצוני עד שלאט זה יחלחל וישפיע על הפנימיות.

זה עצה שמקורה מספר 'החינוך' (מהראשונים)

אני לא במצב הזה שאני יכול לומר עד כמה זה עוזר, אבל ככה אני חושב, נשמע לך???

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...