וואי גם אני ככה רק שפחות זמן ממך והתחלתי טיפול רגשי אמרו לי שזה יעזור אבל אני לא יודעת...

קיצר בהצלחה!

רפואה אלטרנטיבית או הוליסטיט יכולה לעזור כאן

קודם כל ריגשת אותי ממש, איזה נשמה גדולה שמחפשת להרגיש, פשוט מתיקות..

עכשיו חברות מורות הורים ומשפחה זה חשוב, יקר, עוזר..

אבל היחיד..היחיד שממש ממש יכול לתת לך לב זה ריבונו של עולם! לדבר איתו! לשבת לך במקום שקט ופשוט לדבר בקול רם, לספר לו שאת לא מרגישה, שאת רוצה להפתח, לחוות, להרגיש.. הוא אבא שלך והוא מחכה לך ורק הוא!!! יכול לעזור בעז"ה..זאת עצה כזאת גדולה של רבי נחמן מברסלב (אגב, זה מהות השם ברסלב- לב בשר, שעל ידי ההתבודדות בינו לבין קונו וע"י ההדרכות של רבינו זוכים ללב בשר) והיא כלכך מתוקה, בדיוק על זה הוא דיבר...אנחנו דור קשוח, באמת, זה לא פשוט להרגיש באמת בדורנו..אבל אל תבהלי כי היה רבי שכבר לפני מאתיים שנה דיבר על מה שאת מספרת פה..על דור שהלב שלו אטום..אבל יש לזה עצה ב"ה..!! אז להגיד להשם תודה על זה שאת יכולה לדבר איתו ולהתחיל לשפוך..

וגם בלי קשר הייתי ממליצה לך לקרוא קצת תהילים (זה פותח את הלב) ואת הספרים משיבת נפש והשתפכות הנפש של רבי נחמן..

ואת מוזמנת לפרטי אם זה נוגע בך או אם יש לך שאלות או תשובות או לא יודעת מה, זה מתוק שאת מחפשת, אשרייך!!! 

(וגם כמו שכבר כתבו, לפעמים להוסיף לזה טיפול רגשי יכול לעזור, אבל רק כשזה ביחד עם אבא ;))

זו סגולה עצומה לאטימות הלב ה' ישמור.

מכיר סיפור כזה, שמאותו יום שאכל נאטם לבו והלך לרב קנייסבקי. 

תיזכרי. ותבדקי מה את אוכלת היום.

אם היתה בעיה -תצומי יום אחד, תני צדקה בסכום שמשמעותי לך (נניח 50), ותספרי לה' הכל ותבקשי סליחה מהלב רבע שעה. 

הרב קנייבסקי אמר לו לעשות תענית על זה 

אבל אולי הכל בסדר, אני רק כמציע

דיכאון זה לא בכי. גם, אבל לא רק.

לא להרגיש כלום זה ממש דיכאון.

אבל אני לא מומחית, תתייעצי עם מישהו שמבין בזה יותר.

גם תנסי לראות אם זה באמת שאת לא מרגישה כלום או שזה רק בתחושה שלך.

פשוט כתבת במקומי. תודה.

השאר..

כשאת עושה משהו את חושבת עליו? למשל כשאת מקיימת מצווה את מנסה להתחבר אליה?

איך את בתפילה?

כשמישהי מספרת לך על תחושה שלה- את מנסה (גם אם לא מצליחה..) לחשוב מה היא מרגישה?

במילים אחרות- לעניות דעתי הרגש הוא תוצאה של צורת ההתייחסות. ככל שאדם מבין יותר במה מדובר- הוא יכול יותר להתחבר ולהרגיש, ככל שהוא יותר מקשיב, שהוא נמצא יותר עם האדם שלידו.

אני גם עובד על זה.. למרות שאני נחשב אדם עדין ויחסית רגיש- אני לא הכי מרוצה מהתגובות שלי למציאות... הייתי רוצה ממש להרגיש, להיות מחובר לגמרי 

דבר ראשון צריך לפנות לאיש מקצוע ולא די בחברים, (ניתן לפנות ל'חברים מקשיבים' או לכל יעוץ אחר העיקר שאיש מוסמך יהיה שם).

ועצה שלי שפשוט תנסי להתלהב חיצונית כלומר אל תתני לרגשות שלך לבנות את התגובות שלך תתני לתגובות לבנות את הרגשות.

לדוגמה: אם ראית משהו יפה תתחילי להתלהב חיצונית, לומר מילים של התפעלות וכאילו לשחק אותה מתלהבת, ממש תעשי כמו האנשים החמים ביותר אפילו שזה לא מגיע מבפנים (פשוט תשרקי מהתפעלות ותאמרי בקול אווהוא עם חיוך מאוזן לאוזן), בהתחלה הכל יהיה חיצוני עד שלאט זה יחלחל וישפיע על הפנימיות.

זה עצה שמקורה מספר 'החינוך' (מהראשונים)

אני לא במצב הזה שאני יכול לומר עד כמה זה עוזר, אבל ככה אני חושב, נשמע לך???

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....