ובהתחלה זה כל-כך כאב עד שחשבתי שאני אתחרש, ועכשיו, ובכן עכשיו כבר התרגלתי לשקט המת הזה שממית את כל מי שלידו, התרגלתי לחיות איתו. ולפעמים הוא כמעט ממית אותי השקט הזה ואז אני שניה מלקרוס לגמרי ופתאום אני מצליחה לקום בכוחות שאלוהים יודע מאיפה הם.
השקט הזה מציק לי ואני שונאת אותו, אבל איני יכולה לגרש אותו מהלב שלי, ניסיתי, והוא גדול ממני וחזק ממני בהרבה.
וחוץ מזה, שאני יודעת שהוא יהיה שם לנצח השקט הזה, כאילו להסתיר את כל מה שהיה ולא ישוב עוד לעולם.
בינתיים אנחנו חיים יחד, מדי פעם הוא נאבק בי ואני מחזירה לו, הוא מפיל אותי, ואני קורסת תחתיו
לו הייתם יודעים איזו מנגינה יפה התנגנה לה אי פעם במקום השקט הזה שהרס את הכל