אם רק, זה היה אמיתי
לא היינו נושמים חלומות בחטף
לא היינו נשרפים בלחישה של עלטת לילה,
לא היינו זעים למשמע לחישת אקומה נא.
אסובבה בעיר, את קולך שמעתי בגן?
ועירום אני מכל חית השדה.
וחיתה נפשי, הן העיר הזאת תשרף באש,
וערגה לה את ראות שלהבות כהות מחשיכות את אור השמש.
ותהום העיר עת ישמע קול הצפון
מנגן, שוב,
על המצפון.
"אי אפשר להיות נופל תמיד בפח החולשה הנפשית. הכרח הוא להתרומם מעל כל הרפיונות, המסבבים את החיים, בין חיי הכלל בין חיי הפרט, ולינוק את היניקה החיונית מתוך הטהרה אשר לגבורה העליונה"
(שוב הרב זצל)