ועוד פעם עייפה.
ואין לי כוח לכלום.
וכל מה שאני עושה סתם מייאש יותר.
ואין לי למי לבכות.
כי אני לא רוצה שירחמו עלי.
וגם מרגישה שזה לא מספיק מוצדק.
ומחפשת עניין ומגיעה לכאן.
ואני לא רוצה ולא אוהבת את זה.
אבל.. אני באמת באמת לא רוצה להיות פה.
ונמאס לי שהשמחה שלי והשביעות רצון תלויים באחרים.
פשוט נמאס.
והכל מבפנים מלא בריק, אחד גדול.
וכשחברה מתארסת אני לא מצליחה לשמוח.
רק מקנאה מקנאה.
איך נפלתי לתחתית המדרגה?
ואני כל כך כפוית טובה כלפיו, שזה לא מגיע לו בכלל.
החיים שלי כל כך יפים וטובים.
וכל בוקר הוא נותן לי חיים בריאים.
והמשפחה מדהימה.
ואח שלי עכשיו מצא כלה.
וגם במשפחה יש עוד כמה חתונות קרובות.
ורק אני בנכעס האין סופי.
כבר איזה חודש וחצי.
והגעתי למצב שאני כמעט מתקשרת לברר על עצמי לפני שאני יוצאת לדייט, כי אני מרגישה כל כך כלום. שאין לי מה לתת ומה להביא מעצמי. ולמה שמישהו ירצה לצאת איתי..
לפחות הכתיבה הזאת גורמת לי לבכות.
כבר משהו.
וחוץ מזה אם כבר אני כאן, פורקת.
אז -
אבל, בעצם.. אני צריכה את זה עוד לברר..
ואני באמת לא אוהבת שאני כאן..
אז אולי בהזדמנות.
ומחר יש לי דייט. ואני צריכה כח.
ואני יודעת שהוא יגיע כשאני יהיה שם,
אבל עכשיו הוא רחוק רחוק.
ואני לא באמת יתקשר לברר על עצמי..
רק חלום.
סוף פריקה. תודה שאתם כאן בשבילי!
(אשמח לתגובות מעודדות)
וד''א איך מגיעים לפורום הזה?
אני לא מצליחה למצוא אותו בראשי..
הגעתי עליו דרך שרשור אחר..
ואין לי כוח לכלום.
וכל מה שאני עושה סתם מייאש יותר.
ואין לי למי לבכות.
כי אני לא רוצה שירחמו עלי.
וגם מרגישה שזה לא מספיק מוצדק.
ומחפשת עניין ומגיעה לכאן.
ואני לא רוצה ולא אוהבת את זה.
אבל.. אני באמת באמת לא רוצה להיות פה.
ונמאס לי שהשמחה שלי והשביעות רצון תלויים באחרים.
פשוט נמאס.
והכל מבפנים מלא בריק, אחד גדול.
וכשחברה מתארסת אני לא מצליחה לשמוח.
רק מקנאה מקנאה.
איך נפלתי לתחתית המדרגה?
ואני כל כך כפוית טובה כלפיו, שזה לא מגיע לו בכלל.
החיים שלי כל כך יפים וטובים.
וכל בוקר הוא נותן לי חיים בריאים.
והמשפחה מדהימה.
ואח שלי עכשיו מצא כלה.
וגם במשפחה יש עוד כמה חתונות קרובות.
ורק אני בנכעס האין סופי.
כבר איזה חודש וחצי.
והגעתי למצב שאני כמעט מתקשרת לברר על עצמי לפני שאני יוצאת לדייט, כי אני מרגישה כל כך כלום. שאין לי מה לתת ומה להביא מעצמי. ולמה שמישהו ירצה לצאת איתי..
לפחות הכתיבה הזאת גורמת לי לבכות.
כבר משהו.
וחוץ מזה אם כבר אני כאן, פורקת.
אז -
אבל, בעצם.. אני צריכה את זה עוד לברר..
ואני באמת לא אוהבת שאני כאן..
אז אולי בהזדמנות.
ומחר יש לי דייט. ואני צריכה כח.
ואני יודעת שהוא יגיע כשאני יהיה שם,
אבל עכשיו הוא רחוק רחוק.
ואני לא באמת יתקשר לברר על עצמי..
רק חלום.
סוף פריקה. תודה שאתם כאן בשבילי!
(אשמח לתגובות מעודדות)
וד''א איך מגיעים לפורום הזה?
אני לא מצליחה למצוא אותו בראשי..
הגעתי עליו דרך שרשור אחר..