בוודאי שה' מכוון הכל.
ה' ברא אותנו כך, כדי שבאופן טבעי נפרה ונרבה ונזכה לגדל את צאצאינו עד זקנה ושיבה.
כל העולם בנוי על סדרים ביולוגיים, וזוהי דוגמא לסדר שנועד לגרום לנו להתחתן להקים משפחה.
בלי ה'יצר' או ההורמונים או איך שלא תקרא לזה - לא היה לנו שום סיבה ללדת. הרי השכל הרבה פעמים לא תומך בזה.
אביה -
זה נושא כ"כ רחב במדע... קצרה היריעה.
צריך לקרוא הרבה הרבה, ואני יכולה למצוא לך קישורים בהזדמנות.
אבל אני אנסה בכ"ז -
[יש מחלוקת אתית-מדעית עד כמה להתיחס לאמצעים הטבעיים כמובילים את חיינו, ועד כמה לתת מקום לנפש - לאחריות האדם על חייו. לשם בקשתך, אני אציג קצת את השיטה הביולוגית - הכל עובד על תכונות אבולוציוניות שנקבעו אצלנו מששת ימי בראשית=מלפני מליארדי שנים כשהפכנו מקופים לאנשים... ;) ]
לחיות אין שליטה גמורה על חייהן ואין להן בחירה איך לחיות. הכל מבוסס על אינסטינקטים ודחפים שנטבעו בהם בצורה ביולוגית. חיה מחפשת אוכל - כי זה טבוע בה. כי היא לא מסוגלת למות מרעב.
אצל אנשים, שהם יותר מפותחים - יש אומנם חיפוש מזון שטבוע בנו, בלי לחשוב יותר מדי - אבל אנחנו יכולים להגביל ולמנוע. התכונה הבסיסית של חיפוש מזון - לא שונה משל חיה.
כך גם במהלך חיינו והתבגרותנו.
לכל שלב בחיים יש גורמים ביולוגים שגורמים לנו לשנות את מהלך חיינו.
הורמונים מסוימים של גיל ההתבגרות - גורמים לנו לחפש דרכנו (כמובן, לא רק - עייני בהערה המרובעת בהתחלה...).
יש ספר שלם ומדהים, שמסביר איך אישה חיה את כל חייה לפי הורמונים.
אני אתן לך דוגמא -
אישה ריאלית, שכלתנית הולכת לעבוד במקצוע הומני כמו עו"ס/חינוך וכדו'. איך?! הרי היא כ"כ מחקרית ומדענית...
אלא שבשלב ב"אמהי" של החיים, הוא גם השלב שבו היא בוחרת מקצוע - יש לה בדיוק הורמונים שנועדו ליצירת יחסי אנוש - כדי שתוכל ליצור קשר רציני וארוך טווח עם בן זוג. זה המניע שלה גם לעבוד בעבודה עם יחסי אנוש...
כך גם בתקופה של גיל ההתבגרות - אנחנו מנסים למצוא חן בעיני המין השני כדי להכין את עצמנו לחתונה. בדיוק כמו תהליכי ה"חיזור" אצל בע"ח... רק שאצלם זה חסר שליטה, ואנחנו מצווים לשלוט בזה.
תודה שנתת לי להתבטא!
