אם אני אעשה מיני מסיבת הודיה?
בלעכס. אני צריכה קצת כסף בשביל זה. רק כדי להזמין אנשים שחשובים לי. לחגוג עם איזו ארוחה ותודות וקצת שיחה.
סבתא התקשרה אליי היום במיוחד כדי לומר לי שהיא שמחה מאוד לראות אותי אתמול, שנראיתי טוב גם פיזית וגם במצב רוח טוב.
כולם כל כך החמיאו לי, וכבר התחילו להגיד לי שנתראה בקרוב בחתונה שלי, וואלה עוד אין אף אחד אבל גם אני מקווה.
העניין הוא שהייתי פשוט כבויה כבר שנים, והם ראו את זה, ועכשיו הם רואים שאני במקום אחר, כל כך הרבה יותר טוב, מקום *נורמלי*.
זה מצחיק כי בתחילת הדיכאון כל מה שרציתי היה לא להיות רגילה, רציתי להיות מיוחדת, ובשנה-שנתיים האחרונות התחלתי לרצות להיות כמו כולם, להיות מסוגלת לחיות את החיים שאני רוצה לחיות.
ופתאום אני מסוגלת.
