תינוק בעריסה יושב ובוהה בציורים בצבעי אדום שחור לבן. בספירלות, בגלילים, בריבועים ועיגולים ומעוינים ומחומשים ומתומנים ושעוני חול ומשולשים
פעוט יושב על השטיח ומנסה להכניס טבעות למקל פלסטיק, האדומה לא נכנסת כי המקל שמן מידי אמא אומרת לו צוחקת, בו קח תנסה את הירוק והפעוט מחייך
ילד בגן לומד לומר שכדור הוא עגול שאין לו פינות ומה זה מלבן ושבית הוא משולש על ריבוע עם שני חלונות וחצי אליפסה שהיא דלת והדף מתמלא בצורות בכל הצבעים והגדלים
ילד גדול בבית ספר לומד על סכום זוויות במשולש ועל תכונות של מצולעים וישרים מקבילים שלא יפגשו, הצורות ממלאות לו את הראש והוא מסרטט אותם בזהירות, עם סרגל על דף מלא משבצות ומוסיף כותרת בעט זוהר ומביט בדיו מלא סיפוק
נער לומד על השוואות ועל פרופורציה וטרפזים והוכחות ונפח ושטח פנים
נער נאבק עם שטח הפנים, נער נאבק עם הצורה ועם הנפח והגודל ועם הפרופורציה שנעלמה לה
נער רוצה להוכיח לעצמו להוכיח לשאר שהוא מסוגל שהוא רגיל שהוא לא חריג שהוא יכול, נער מתמודד עם השוואות עצמיות וחיצוניות שלא פוסקות מלהטריד אותו אפילו לא לרגע
נער רוכן מעל מחברת משבצות, ובוכה.
נער תוהה לאן נעלמו הקווים המקבילים בינו לבין שאר האנשים שאצלם כל כך פשוט הרי, למה סכום הזוויות שבהן הוא בוחן את חייו נראים לו כל כך גרועים לפעמים, לאן נעלמו הצורות היפות והמנחמות שבהן אהב לשחק פעם ולמה, לעזאזל למה היום יש רק צורה אחת שהיא טובה
(נער מסתכל על תינוק קטן בעריסה, על פעוט בשטיח, על ילד קטן בגן ועל ילד גדול בבית הספר
ובלחישה שקטה הוא מאחל להם, תלמדו לאהוב את כל הצורות
הלוואי ותבינו שבמגוון טמון היופי)
פעוט יושב על השטיח ומנסה להכניס טבעות למקל פלסטיק, האדומה לא נכנסת כי המקל שמן מידי אמא אומרת לו צוחקת, בו קח תנסה את הירוק והפעוט מחייך
ילד בגן לומד לומר שכדור הוא עגול שאין לו פינות ומה זה מלבן ושבית הוא משולש על ריבוע עם שני חלונות וחצי אליפסה שהיא דלת והדף מתמלא בצורות בכל הצבעים והגדלים
ילד גדול בבית ספר לומד על סכום זוויות במשולש ועל תכונות של מצולעים וישרים מקבילים שלא יפגשו, הצורות ממלאות לו את הראש והוא מסרטט אותם בזהירות, עם סרגל על דף מלא משבצות ומוסיף כותרת בעט זוהר ומביט בדיו מלא סיפוק
נער לומד על השוואות ועל פרופורציה וטרפזים והוכחות ונפח ושטח פנים
נער נאבק עם שטח הפנים, נער נאבק עם הצורה ועם הנפח והגודל ועם הפרופורציה שנעלמה לה
נער רוצה להוכיח לעצמו להוכיח לשאר שהוא מסוגל שהוא רגיל שהוא לא חריג שהוא יכול, נער מתמודד עם השוואות עצמיות וחיצוניות שלא פוסקות מלהטריד אותו אפילו לא לרגע
נער רוכן מעל מחברת משבצות, ובוכה.
נער תוהה לאן נעלמו הקווים המקבילים בינו לבין שאר האנשים שאצלם כל כך פשוט הרי, למה סכום הזוויות שבהן הוא בוחן את חייו נראים לו כל כך גרועים לפעמים, לאן נעלמו הצורות היפות והמנחמות שבהן אהב לשחק פעם ולמה, לעזאזל למה היום יש רק צורה אחת שהיא טובה
(נער מסתכל על תינוק קטן בעריסה, על פעוט בשטיח, על ילד קטן בגן ועל ילד גדול בבית הספר
ובלחישה שקטה הוא מאחל להם, תלמדו לאהוב את כל הצורות
הלוואי ותבינו שבמגוון טמון היופי)
