השקט עוטף את הכל.
ורק חיבוק השלווה מנחם.והלוואי ויכולנו להאמין בעצמנו, בלי לסטות ימין לשמאל.
להיות אנחנו, לצעוק היננו.
הלוואי והיה לנו כח להתכנס בתוך עצמנו, עם השדים שורפים אותנו בלילות.
הלוואי ונצליח להיות כאלו גדולים,
להתעלות מעל כל הפחדים
להיות שמחים, להיות מאושרים.
הלוואי נבכה ביחד."נתגז'דר", נצרח. הלוואי ויהיה אנחנו, נקי, צלוב בכוכבים. בלי שום אינטרסים.
הלוואי וזה היה רק אנחנו, בעולם הגדול.
אבל בנתיים, רק בנתיים רעש עוטף הכל.
את כל המסכות שאנחנו מכניסים לאמתחתנו, את כל הבכי שנספג בכרית, מי יודע?
הרעש מכסה את כולנו.
מוציא את היכולות והחשק לחיות.
אני לבד, כ"כ בודדה.
אני אף פעם לא אראה את זה כי אני יעני חזקה.
אבל, תנסה להסתכל לתוך עניים דומעות שפתיים סדוקות ולב שנשבר.
הדמעות זולגות לי מהעניים זורות מלח על הפצעים שמנסים להיסגר.
שתיקות שאוכלות אותי בעודי חיה, טורפות כל פיסת חיים.
"טוב לי, טוב לי" אני לוחשת מדי פעם, רק כדי לוודא שאף אחד לא רואה אותי כשהמסיכה קצת מחליקה.
תהליכים ארוכי שנים שמזדחלים לי בבטן מנסים להגיע לסופם.
תדעו שה' איתי. היחיד מכולם.
- לקראת נישואין וזוגיות