אני באה מבית של 10 נפשות ,(אני היחידה נשואה, מעלי אחת וכל השאר מתחתי)
לצערי לפני 4 שנים המשפחה נחלקה ל-2 , אבא+ 3בנות גדולות מעל 20 ...אמא+ 6 קטנים מגיל 20 ומטה
כולם גרים עדיין באותו בית. ויש נתק מוחלט בין הצדדים
חוץ מאבי שמדבר או יותר נכון מתאמץ לדבר עם אימי.
עד לפני 4 חודשים הייתי בצד אחד החלטתי לעשות צעד ולעשות שלום עם הצד השני וזאת רק אחרי שאימי נתנה אישור ,הסברתי לה שדרך הנתק לא תורמת לאף אחד וכדאי לנסות דרך של פיוס. היא לא מוכנה לשמוע.
היא פשוט מחכה שאחיותיי תבאנה להתנצל.
בעקבות השלום שנוצר ביני לבין אחיותי, אימי ביקשה/ דרשה שכשאני מגיעה לא לומר שלום לבנות הגדולות (הצד שכנגד) ע"מ שהילדים הקטנים לא יראו .
ולכן הודעתי לאימי שלא אוכל להגיע לפורים, הזמנתי את בת דודתי והם מוזמנים גם כן
והיא פשוט כעסה, זרקה משפט כמו "תודה רבה לך על מה שעשית" (בכוונתה על העניין של השלום עם הצד השני)
זרקה עוד משפט שניים הפטירה שלום וניתקה.
מאז עברו 3 שבועות של נתק מצידה, אני מצידי המשכתי להתקשר כל ערב שבת ומידי פעם חיפשתי סיבה להתקשר
קיבלתי יחס קר ומנוכר.
וכל זה רק כי חידשתי את הקשר עם אחיות שלי. היא סרבה שאומר לאחיותי שלום ולכן העדפתי לחגוג את הפורים בביתי שלי.
אחיותי הגדולות טוענות שהיא מתעללת רגשית והתעללה רגשית בכולנו...
קשה לי עם המחשבה הזו שאימי אכן התעללה ריגשית.
הן נתנו המון דוגמאות מהחיים לדג' אם עשינו משהו נגד רצונה היתה מתכסחת איתנו ועד שלא התחננו על נפשנו בבקשת סליחה או מכתבי סליחה והבטחות שלא נחזור על מעשינו היא לא הסכימה לדבר איתנו והיו פעמים של כאסח במשך שבוע...וזו טיפה מן הים.
השאלה היא האם הגיוני דבר כזה? יש מושג כזה?
אני כל כך לא רוצה מריבות.
בסה"כ ביקשתי שלווה...לא לריב עם החצי השני.
חוששת להסביר לה ...היא תתכסח איתי לנצח :Q
זה נורמלי? יש למשהי עיצה?
