זה הבדידות.
ואני יכולה לספר לחברה שעות על איך הלך עם האחד האחרון
וכמה העיניים שלו טובות אבל אני לא חושבת שזה ילך
ומה אמרה ההודעה האחרונה שהוא שלח
ועל האחד החדש
עם השיער החום והחיוך שאי אפשר שלא לחייך ממנו
ועל מליון מליונים של אנשים שהם קסם ואור.
אבל בסוף
זה רק את, בשמיכה, בלילה, בוכה מרוב שכואב לך בפנים מהגעגוע ומהלבד ומהמלחמה עם עצמך לשרוד עוד יום ועוד יום ועוד מעט תעבור שנה והנה זה יקרה וזה יהיה בסדר.
ולהמשיך לחייך כשצוחקים עלייך שבטח תתחתני עם ההוא אפילו שמבפנים נשבר לך הלב
וכמה את לבד לבד לבד ואי אפשר עדיין להתקדם כי את קטנה מדי אבל לא באמת אבל זה לא נכון עכשיו אבל כואב לך מבפנים
עד מתי
תעני את עצמך
בעצמך?
(ואין עם מי לדבר על הבדידות הזו של הבפנים של הלב)
- לקראת נישואין וזוגיות