דוקטור עופר פורים

קרדיולוג מומחה

מייעץ ונותן חוות- דעת לבתי משפט

                                                  פרק ראשון –  לילה לא דומיה לי

"אפשר להיכנס" – קול מתנגן מדי קטע את הרהורי.

אני ממתין כאן כבר 3 שעות וחצי ועוד 2 דקות.  50 דקות לפני השקיעה. אחרי המתנה של חצי שנה לתור, יתהפך העולם. אני פוגש את הפורים דוקטור הזה היום-עכשיו! מחשבות מוזרות, שלא היכרתי הציפו אט אט את מוחי, זחול ופייט. פורים אוטוטו נכנס. אחרי הכל-במציאות ההזויה הזאת היה משהו מרתק. תפוקת מקסימום מתקבלת אצל משוררים ופייטנים כשהם קודחים מחום, או תחת השפעת אלכוהול. מוזה מיוחדת שורה כנראה על כולם בחדרי המתנה - סיכמתי לעצמי.

עכשיו זה מדעי. ממציאים, ויזמים שהזיזו עולמות-חיכו הרבה בתור. דברים מיוחדים התחילו בהמתנה לתורות. גם אסתר חיכתה בתור, מלכה.. היה שם תורות בסיפור- אני די בטוח. אבל יתהפך העולם- אני פה. יקדח מוחי מהרהורים על כנפי נשרים, יפרוט הנשר על מיתרי הגשר, וירעישו בקולות בלי קשר בלי פשר, תשמע ירושלים ותתן קולה בשיר, ישמעו כל העולם- העני והעשיר.

 אני הוזה. חם לי. מה קורה לי?

הדוקטור פורים, ממש כאן מאחורי הדלת. עובד למחייתו הבסיסית אפילו בעיצומו של פורים ממש. גיוס ממונים.20  שקל לדקה- חישבתי את זה במדויק. אפשר רק לדמיין את כיסיו התפוחים עד להתפקע. אם צריך- אכנס מהחלון עם החלון, דוך עם מטוס סילון. אתחפש לחלון, לוילון. אשתלשל מפיר המעלית. אמתין כאן בחיכייה, או איך שלא קוראים למבואה הזאת, פה אשב, עד שיכניסו. אתבסם לשוכרה מאלכוהול  רפואי כחלחל. אמצה מים מעציץ, אסעד את ליבי בעלה ושורש. זה גורלי ומנת חלקי. להעביר את ערב פורים- בתור לרופא.

-"אפשר לשאול שאלה"? שאלתי בהיסוס עומד בפתח הקליניקה. התור- נקבע להיום לפני חצי שנה. חצי שנה ועוד חודש אדר. הדקירות בחזה הציקו – "לא רואה כלום, זה לא דחוף, תתלבש חם" – אמרה לי דר' שלוה דובי. הרופאה שלנו מרגיעה מאוד. משליווה כזאת. מומחית לכל, רק חבל שאין לה הכלים הנחוצים. הוסיפה באמפטיה את הברור מאליו- "תמשיך בשגרה. קבע תור לפורים, הוא- יש לו את הכלים הנחוצים, אולי ימצא אצלך משהו שאני לא רואה". עכשיו אראה לו לדוקטור.

"כן, תפד'ל"  ענה בקול בס שמיד ברח לו, 3 אוקטבות למעלה, כמו קול של מתבגרים. צרוד מעט. ריח קל של אלכוהול עמד באויר.

-"למה קראו לך עופר"? – יריתי לעברו. "עופר זה שם של חיה. אז למה לא חיה"?  פתחתי עליו זוג עיני עגל.

-"לאמא שלי באמת קוראים חיה"– ענה מיד. 'חיה רוחל'-   גזעי. ממש גזע תרשישים.

-"עופר זה הבמבי, הגור של האייל. לאבא שלי קראו אייל"- המשיך קצרות.  הוא זורם איתי, חבל. נמשיך, נראה לאן זה יוביל.

-"ולמה אתה דוקטור, ובמה כל כך אתה מומחה"? – התגריתי.

-"דוקטור זה לא שם. זה תואר. למדתי הרבה הרבה, שעות שעות חרשתי חרשתי" – התפייט.  יופי, פרס ישראל- חשבתי בארסיות.

-"זה תואר יפה מאוד. אתה יפה תואר" – עניתי מהורהר.   

-"נכון" – הצטנע לו,  "אבל אני רופא במקצועי. יש דוקטור שהוא לא רופא, כמו שיש מיץ ממותק שהוא לא פטל. אני דוקטור מדיציני".  – הוא שיחרר צחוק איטי וארוך. פה חשדתי. אותי זה לא הצחיק. מדיציני זה רפואי.  ברור שדוקטור סתם הוא רופא, ולא אוקיינולוג  או פסיכולוג. מורה שהוא דוקטור, הוא רק מורה, או "המורה".

-"אתה-מורה אתה. נכון"? – הבריק לעברי הפורים.  סליחה, אבל אני שואל כאן את השאלות!   והוא-

-"מורה –  חייבים להוסיף את תפקידו כשפונים אליו, שלא ישכח למה בא לכאן, ולשם מה התכנסנו". הוא לואט לי, הוא מבוסם, ללא ספק.  הפורים דוקטור גחן לעברי כממתיק סוד, ולחש: - "אולי כי רק בעסק הזה, הקליינטים לא תמיד ממש מעוניינים בסחורה"? (צחוק גדול). "אין- 'הרופא! תוכל בבקשה לשלול אצלי אפשרות של אבנים בכליה' (צחוק אדירים,צונאמי זוטא באקווריום על המדף),  'הפסיכולוג!-אם לא אכפת לך-סגור את החלון, קפוא כאן',(גלאי עשן מתריע,ברכי החלו נוקשות דין לדין), 'הפקיד!-  ברצוני להפקיד בידך את חסכונותי', 'השומר- אחי! שמור לי, ואשמור לך', 'העורך הדין', 'הקופאי', וכן הלאה". הגעש שפרץ מריאותיו, סחף הכל סביבו למערבולת, (הרמתי טישו על עט, נכנע- ללא תנאים. מתחנן להפסקת אש). פורים לגם לגימה קטנה מנוזל כחלחל באגרטל שלפניו. 

וואי!. וואי! פורים,פורים לנו. איפה אני?  – נזעקתי. אני מכיר את עצמי, אני עומד לאבד את זה. אם ימשיך לדבר, יחרוץ את גורלו בעצמו. אם יעשה צעד נוסף  – אחנוק אותו ואחר אפול בחרבו. לא אהיה לבוז. אמרתי להפקיד בידך את הכמוסים שבכאבי- הרהרתי נוגות, הימרתי בשקלי המועטים על ראשך. על זוזתי!  אתה- 'יש לך הכלים' --- ואותי הוצאת משם.

" בידך אפקיד רוחי. דעני למרדכי ואסתר בשושן הבירה – ענני"- נשאתי תפילה בכל ליבי. התעודדתי, ואזרתי אומץ – להשיב לו גמולו בראשו. "אנחם" אותו בכפליים. אני חדור רוח קרב ,ומצב רוחי השתפר פלאים. רופא מומחה זה? טוב שברופאים לאשפתא.  כרשנא אאכיל אותו! תעמולן זול. בטח הצביע "כחול-לבן". מוציא את דיבתי רעה? אראה לו. סוף סוףףף. עכשיו יתחרט שדהר עלי לדורסני, כמו אחשתרן דחוף, גמלאי משועמם בעונת בחירות.

      - "שמעו נא המורה –  אייכה? המן העץ אשר אמרתי לך..לשתות, למה תכה רעך.." – הוא ממשיך ומזייף זמר ספנים עליז בפרצוף אדום ממאמץ. פניו קדרו ועלצו חליפות, ואז החל  לגעות כתינוק, מילמל משהו  על הדוגית ששטה ואלמליח המלח, "למה? למה נרדמתם"? התייפח, מטלטל את ידי. "הלכו כולם  לישון, וכוווולם,נרדמו. והים המלוח לוקח אליו את הכל". פניו הביעו כאב פתאומי. כהרף עין נעמד, ונופף בידיו מעל ראשי בשאגות. "תפסיק כבר לבהות!". הרעים אלי, רושף. "תעשה משהו,שומע?? איכה תגיע הדוגית לחוף???" הוא בהה בי קצרות, ואחר התיישב בנינוחות, וחייך חיוך-עשרת-אלפים-כיכר שלו. מתוק כזה. "אבל ספנים רובם חסידים"-- --  סיים בלחש, ומיסתורין בקולו.  הדוקטור שקע אט בעולם של חלומות. הסערה התחלפה בדממה, וגלי הים החשו.  

פכפוך מים. וצמחיית אקווריום התפתלה כמו בהילוך איטי. רק זוג דגים באו והלכו.

איזה מזל-דגים.

לא שהבנתי אז הכל.

לקחנו אותו בידיים למרצע הוא נשך וקילל אהבנו אותו אהבה יתרה משלנו בגורל חייו הוא נישק אותנו בדמעות והמשיך לקלל ולבעוט (נשברה גם צלע) ורצענו לו את האוזן והיטבנו את הנרות וחבשנו תעלומות

הוא הבטיח שיש עכביש בתוך המזוזה והבטחנו לו שנבדוק

הוא יושב על הספה וקורא תהלים והאוזניים שלו שומעות עכשיו הכל

כשאנחנו אוכלים הוא משתעל ומבקש את המלח בדמעות כבושות

מצאנו אותו מתפלל מתחת לאדמה

הוא תלש לעצמו כנפיים של עטלף מהגב ואמר תהלים

הבטחנו לו שיהיה בסדר

בלילות עצמותיו נשתברו והוא אמר בקול נואש ששוב ריסק נבואה

הושבנו אותו מול הטלוויזיה הבאנו לו סירים של פסטה

הוא בורח מדי פעם מתחת לאדמה

עצמותיו משתברות לריסוק נבואות

הוא יכל לזרוק חץ ולעבור אבל הוא תולש לעצמו את הכנפיים וקובר אותן יפה

החיות מסתכלות מלמעלה וצוחקות

אני חושב לתת לו כדורים

לפעמים אני חושב שהוא לא טוב לעולם

דמיינתי אותו נושא כנף ובכיתי גם אני

החיות מסתכלות גם עלי

על גב העכביש להחזיק בשערות

גם מכאן אפשר לשאת תפילה

ילד לך בדרך הישרה, היה שם מדביר

תסתום את האף ותנשק את הראונדאפ שבאדמה

חפש אותי באבן הטוען

תנקה אותי מהקורים

עברתי דרך יערות חבטו בי ענפים

שרתי עם עכבישים שכחתי מהשמש

עכביש

אוצר מדרשים, אלפא ביתא דבן סירא, אלפא ביתא אחרת לבן סירא | Sefaria Library

עכביש

הבאתי איתי לגן עדן מזוודה

אספתי כל חיי אבנים

שחורות מפוחמות

זרקו הכל הלבישו אותי לבן

קשרו אותי למיטה שם לצרוח

להודות ולהלל

אבנים יורדות למטה ולא רוצים אותם כאן

הילדים מדקלמים אלהי נשמה

משרפות

החזן של יום כיפור מוריד את הקיטל שלו ותולה על המדף, המדף

במקלחת הגדולה שלו שוחים שלושה היפופוטמים מחוייכים שחיכו לו שרים שירים מהתפילה

פשט ירד וטבל עלה ונסתפג

להונסתפג, ר

לתאנה נשרו העלים

היא מתה מבפנים

החזן של יום כיפור משתחווה להיפופטם גדול ואפור

פותח את הלוע המלא עכבישים

הקירות צוחקים כשהוא לובש את הקיטל

ומטיילים על הקירות

ט

עוונות

לתאנה נשרו השיניים

היה נא מצליח דרכי

ר

יש בו מאפיינים ארספואטיים, אבל הרבה מעבר לזה.

שיר שמתאים יפה לעשרת ימי תשובה, ולא רק...

המצוי הראשון. מיכאל אברהם.

אתה לא תרגיש יותר את אלוהים לעולם, אך אולי תדע אותו.

הנה, אני מרגיש אותו

ומה הקשר למצוי הראשון ולרב מיכאל אברהם?

לעתיד וראית את ימח שם עראפאת עוד 50 שנה?

מאיפה הקביעה של ךשהוא עוד לא ירגיש לעולם את אלוהים?

ולמה לעזאזל השרשור הזה מופיע בראשי

לך מפה יצר הרע לך

שה' ימלא כל משאלותייך לטובה

מחכה להמשך

מה אהבת?

את הרוב כנראה שלא הבנתי, אבל אהבתי את גנדלף, ואת תאר את אשר עיניך רואות, ובכללי את ההיגיון החסר היגיון של הסיפור

רואים שלא קראת עד הסוף את הטרילוגיה

או ליתר דיוק עד העמצה

לצערי לא ממש אוכל לדאוג לך לחלק שני לפני סוכות

ככה שתעלץ להשאר כרגע עם לספור את הכבשים שלך בגבעה

זה כנראה חשוב יותר מהסיפור שלי

והוא פרסם את הפרומפט ולא את התוצר 😆

התחברתי לדיוק של הריקוד המהוסס

אבל השאלה הגדולה זה בעצם האם להיעלם זו בעיה. כלומר, שאנחנו תלויים במי שסביבנו או שזה סבבה להעלם לפעמים.

אני פחות בקטע לפשט את הדברים שאני כותבת..

לא אישי כמובן

@משה @כְּקֶדֶם

🙂

על דרך ההיעלמות ולא הגילוי

הגילוי מפחיד מי שרוצה שינסה להצטרף להיעלמות

מה פירוש נעלם?

פירושו: הלך לכל הרוחות

כמו השיר

"אני אף אחד מי אתם

האם גם אתם אף אחד

אם כך יש שניים מאיתנו

אל תגלו"

שיר מעניין

מסתורי משו

השפעה פנימית נסתרת