פורום פרוזה וכתיבה חופשית
בהנהלת: אני הנני כאינני
מכתב פתיחה
סיפור קצר לפורים - שלחתי לתחרות סיפורים קצריםהי דרומה
לא כתוב פה כלום (ל"ת)מקלף האגוזיםם
צודק.. הנה זה באהי דרומהאחרונה
דוקטור עופר פורים
קרדיולוג מומחה
מייעץ ונותן חוות- דעת לבתי משפט
פרק ראשון – לילה לא דומיה לי
"אפשר להיכנס" – קול מתנגן מדי קטע את הרהורי.
אני ממתין כאן כבר 3 שעות וחצי ועוד 2 דקות. 50 דקות לפני השקיעה. אחרי המתנה של חצי שנה לתור, יתהפך העולם. אני פוגש את הפורים דוקטור הזה היום-עכשיו! מחשבות מוזרות, שלא היכרתי הציפו אט אט את מוחי, זחול ופייט. פורים אוטוטו נכנס. אחרי הכל-במציאות ההזויה הזאת היה משהו מרתק. תפוקת מקסימום מתקבלת אצל משוררים ופייטנים כשהם קודחים מחום, או תחת השפעת אלכוהול. מוזה מיוחדת שורה כנראה על כולם בחדרי המתנה - סיכמתי לעצמי.
עכשיו זה מדעי. ממציאים, ויזמים שהזיזו עולמות-חיכו הרבה בתור. דברים מיוחדים התחילו בהמתנה לתורות. גם אסתר חיכתה בתור, מלכה.. היה שם תורות בסיפור- אני די בטוח. אבל יתהפך העולם- אני פה. יקדח מוחי מהרהורים על כנפי נשרים, יפרוט הנשר על מיתרי הגשר, וירעישו בקולות בלי קשר בלי פשר, תשמע ירושלים ותתן קולה בשיר, ישמעו כל העולם- העני והעשיר.
אני הוזה. חם לי. מה קורה לי?
הדוקטור פורים, ממש כאן מאחורי הדלת. עובד למחייתו הבסיסית אפילו בעיצומו של פורים ממש. גיוס ממונים.20 שקל לדקה- חישבתי את זה במדויק. אפשר רק לדמיין את כיסיו התפוחים עד להתפקע. אם צריך- אכנס מהחלון עם החלון, דוך עם מטוס סילון. אתחפש לחלון, לוילון. אשתלשל מפיר המעלית. אמתין כאן בחיכייה, או איך שלא קוראים למבואה הזאת, פה אשב, עד שיכניסו. אתבסם לשוכרה מאלכוהול רפואי כחלחל. אמצה מים מעציץ, אסעד את ליבי בעלה ושורש. זה גורלי ומנת חלקי. להעביר את ערב פורים- בתור לרופא.
-"אפשר לשאול שאלה"? שאלתי בהיסוס עומד בפתח הקליניקה. התור- נקבע להיום לפני חצי שנה. חצי שנה ועוד חודש אדר. הדקירות בחזה הציקו – "לא רואה כלום, זה לא דחוף, תתלבש חם" – אמרה לי דר' שלוה דובי. הרופאה שלנו מרגיעה מאוד. משליווה כזאת. מומחית לכל, רק חבל שאין לה הכלים הנחוצים. הוסיפה באמפטיה את הברור מאליו- "תמשיך בשגרה. קבע תור לפורים, הוא- יש לו את הכלים הנחוצים, אולי ימצא אצלך משהו שאני לא רואה". עכשיו אראה לו לדוקטור.
"כן, תפד'ל" ענה בקול בס שמיד ברח לו, 3 אוקטבות למעלה, כמו קול של מתבגרים. צרוד מעט. ריח קל של אלכוהול עמד באויר.
-"למה קראו לך עופר"? – יריתי לעברו. "עופר זה שם של חיה. אז למה לא חיה"? פתחתי עליו זוג עיני עגל.
-"לאמא שלי באמת קוראים חיה"– ענה מיד. 'חיה רוחל'- גזעי. ממש גזע תרשישים.
-"עופר זה הבמבי, הגור של האייל. לאבא שלי קראו אייל"- המשיך קצרות. הוא זורם איתי, חבל. נמשיך, נראה לאן זה יוביל.
-"ולמה אתה דוקטור, ובמה כל כך אתה מומחה"? – התגריתי.
-"דוקטור זה לא שם. זה תואר. למדתי הרבה הרבה, שעות שעות חרשתי חרשתי" – התפייט. יופי, פרס ישראל- חשבתי בארסיות.
-"זה תואר יפה מאוד. אתה יפה תואר" – עניתי מהורהר.
-"נכון" – הצטנע לו, "אבל אני רופא במקצועי. יש דוקטור שהוא לא רופא, כמו שיש מיץ ממותק שהוא לא פטל. אני דוקטור מדיציני". – הוא שיחרר צחוק איטי וארוך. פה חשדתי. אותי זה לא הצחיק. מדיציני זה רפואי. ברור שדוקטור סתם הוא רופא, ולא אוקיינולוג או פסיכולוג. מורה שהוא דוקטור, הוא רק מורה, או "המורה".
-"אתה-מורה אתה. נכון"? – הבריק לעברי הפורים. סליחה, אבל אני שואל כאן את השאלות! והוא-
-"מורה – חייבים להוסיף את תפקידו כשפונים אליו, שלא ישכח למה בא לכאן, ולשם מה התכנסנו". הוא לואט לי, הוא מבוסם, ללא ספק. הפורים דוקטור גחן לעברי כממתיק סוד, ולחש: - "אולי כי רק בעסק הזה, הקליינטים לא תמיד ממש מעוניינים בסחורה"? (צחוק גדול). "אין- 'הרופא! תוכל בבקשה לשלול אצלי אפשרות של אבנים בכליה' (צחוק אדירים,צונאמי זוטא באקווריום על המדף), 'הפסיכולוג!-אם לא אכפת לך-סגור את החלון, קפוא כאן',(גלאי עשן מתריע,ברכי החלו נוקשות דין לדין), 'הפקיד!- ברצוני להפקיד בידך את חסכונותי', 'השומר- אחי! שמור לי, ואשמור לך', 'העורך הדין', 'הקופאי', וכן הלאה". הגעש שפרץ מריאותיו, סחף הכל סביבו למערבולת, (הרמתי טישו על עט, נכנע- ללא תנאים. מתחנן להפסקת אש). פורים לגם לגימה קטנה מנוזל כחלחל באגרטל שלפניו.
וואי!. וואי! פורים,פורים לנו. איפה אני? – נזעקתי. אני מכיר את עצמי, אני עומד לאבד את זה. אם ימשיך לדבר, יחרוץ את גורלו בעצמו. אם יעשה צעד נוסף – אחנוק אותו ואחר אפול בחרבו. לא אהיה לבוז. אמרתי להפקיד בידך את הכמוסים שבכאבי- הרהרתי נוגות, הימרתי בשקלי המועטים על ראשך. על זוזתי! אתה- 'יש לך הכלים' --- ואותי הוצאת משם.
" בידך אפקיד רוחי. דעני למרדכי ואסתר בשושן הבירה – ענני"- נשאתי תפילה בכל ליבי. התעודדתי, ואזרתי אומץ – להשיב לו גמולו בראשו. "אנחם" אותו בכפליים. אני חדור רוח קרב ,ומצב רוחי השתפר פלאים. רופא מומחה זה? טוב שברופאים לאשפתא. כרשנא אאכיל אותו! תעמולן זול. בטח הצביע "כחול-לבן". מוציא את דיבתי רעה? אראה לו. סוף סוףףף. עכשיו יתחרט שדהר עלי לדורסני, כמו אחשתרן דחוף, גמלאי משועמם בעונת בחירות.
- "שמעו נא המורה – אייכה? המן העץ אשר אמרתי לך..לשתות, למה תכה רעך.." – הוא ממשיך ומזייף זמר ספנים עליז בפרצוף אדום ממאמץ. פניו קדרו ועלצו חליפות, ואז החל לגעות כתינוק, מילמל משהו על הדוגית ששטה ואלמליח המלח, "למה? למה נרדמתם"? התייפח, מטלטל את ידי. "הלכו כולם לישון, וכוווולם,נרדמו. והים המלוח לוקח אליו את הכל". פניו הביעו כאב פתאומי. כהרף עין נעמד, ונופף בידיו מעל ראשי בשאגות. "תפסיק כבר לבהות!". הרעים אלי, רושף. "תעשה משהו,שומע?? איכה תגיע הדוגית לחוף???" הוא בהה בי קצרות, ואחר התיישב בנינוחות, וחייך חיוך-עשרת-אלפים-כיכר שלו. מתוק כזה. "אבל ספנים רובם חסידים"-- -- סיים בלחש, ומיסתורין בקולו. הדוקטור שקע אט בעולם של חלומות. הסערה התחלפה בדממה, וגלי הים החשו.
פכפוך מים. וצמחיית אקווריום התפתלה כמו בהילוך איטי. רק זוג דגים באו והלכו.
איזה מזל-דגים.
לא שהבנתי אז הכל.
יד אחותזכרושיצאנולרקוד
לוּאַי הָיְתָה יָד אָחוֹת
הַמְלַטֶּפֶת כְּתֵפִי לְעֵת עֶרֶב
לוּאַי הָיָה חָבֵר
עָלָיו הָיִיתִי נִשְׁעָן בְּנופְלִי
לוּאַי בֵּין בְּדִידוּת מְשַׁתֶּקֶת
עוֹד אֶמְצָא שׁוּב אֶת עַצְמִי
לוּאַי בְּלֵילוֹת הַכְּפוֹר
תַּכְרִיכֵי הַמִּטָּה יִסְפְּגוּנִי לְתוֹכָם
אֶל עוֹלָם נְטוּל אוֹר
אֶל רַכּוּת הַחֲשֵׁכָה הַמְלַטֶּפֶת
לְלֹא צְלָלִים, לְלֹא כְּאֵב
לְעוֹלָם שֶׁל שִׁכְחָה זוֹהֶרֶת
לוּאַי לֹא אֶסְתּוֹבֵב חֲרִישִׁי
חַי בֵּינֵיכֶם כְּמוֹ פּוֹסֵעַ עֲלֵי קֶבֶר
לֹא אַפְגִּין מוּעֲקוֹתַי
צַלְּקוֹתַי הַמְּדַמְּמוֹת
הַהוֹלְמוֹת שׁוּב וָשׁוּב
כְּמוֹ אֵפֶר
לוּאַי חֶשְׁכַת הַשֶּׁלֶג הָאַחֲרוֹן
תִּמְחֶה אַף אֶת דִּמְעָתִי הָאַחֲרוֹנָה
לוּאַי בְּפוֹסְעִי חֶרֶשׁ אֵלֶיהָ
אֶמְחֶה אֶת זִכְרוֹנִי מִלִּבָּהּ
בְּמַגַּע יָד חִוֶּרֶת
הַמְלַטֶּפֶת צְרָחוֹתַי
אֶפְסַע חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ
עַל עומֶק שְׁאוֹל
דִּמְיוֹנוֹתַי
אָשִׁיר רַק הֵד
שֶׁל זִכָּרוֹן יָשָׁן נוֹשָׁן
מַחְבֶּרֶת מַצְהִיבָה
הָאוֹגֶרֶת אֶת שִׁירַי
אֶת לִבִּי הַמְּרַטֵּט
הָרָוּוּי נָהָר וָדָם
שֶׁל אֵשׁ וְשֶׁל קֶרַח
וְאֵינְסְוֹף שֵׁדִים מַכִּים
הַנּוֹשֵׂא מַרְאֵה פָּנֶיהָ
כְּמוֹ לִגְיוֹן שֶׁל מַלְאָכִים.
יפה כל כך (למרות שלא מבינה הכל)נחלת
תודה רבהזכרושיצאנולרקוד
וואו מדהים!! כתוב יפה כל כך!Lavenderאחרונה
...רחל יהודייה בדם
כְּשֶׁאֲנִי חוֹשֶׁבֶת עַל נֶעֱלָמִים אֲנִי חוֹשֶׁבֶת עַל הַשָּׁלֵם שֶׁנֶּעֱלַם מִמֶּנּוּ.
עַל עוֹלָם שָׁלֵם שֶׁל אֲנָשִׁים שֶׁבֶּאֱמֶת חוֹשְׁבִים שֶׁהַכֹּל אֲמִתִּי. אֲבָל לְכוּ תֵּדְעוּ.
וְהַיְּדִיעָה תִּגְרֹם לָכֶם לִכְאֵב.
אָמְרוּ כְּבָר שֶׁמּוֹסִיף דַּעַת מוֹסִיף מַכְאוֹב
אֲבָל מָה קוֹרֶה עִם חֹסֶר יֶדַע.
שֶׁאָדָם חַי בְּלִי לָדַעַת שֶׁיֵּשׁ תְּרוּפָה.
שֶׁהוּא רוֹאֶה נֶעֱלָמִים וּשְׁלֵמִים בָּרְחוֹב וְהוּא לֹא מַבְדִּיל בֵּינֵיהֶם.
שֶׁהוּא מַעֲבִיר יוֹם וְעוֹד יוֹם וְהַיָּמִים נֶעֱלָמִים
וְהַשְּׁלֵמִים נִרְאִים לוֹ מְלָאכוּתִיִּים.
אָז הוּא בּוֹחֵר אֶת 1+1 וְלֹא מֵבִין לָמָּה הוּא לֹא שָׁלֵם.
זֶה הַמִּסְפָּרִים.
הֵם יְכוֹלִים לָלֶכֶת לְאִבּוּד.
לִפְעָמִים בָּא לִי לִהְיוֹת נֶעְלָם
כִּי כְּשֶׁאַתָּה נֶעְלָם
אַתָּה לֹא יָכוֹל לְהֵעָלֵם.
...כְּקֶדֶםאחרונה
פגישהxmasterx
שוב אני מאחר
את רגילה לחכות לי
תמיד פה
הרוח מתחילה קצת קר
את לא זזה
זה מציק רק לי כנראה
הבאתי פרחים
לא בשביל להיות מנומס או שלא תכעסי
כי אני רוצה
אחליף את הישנים שכבר יבשו
מחכה שתדברי
שתשברי את השקט
אבל את לא מדברת
את מחכה
אז אני שובר את השתיקה המעיקה
מספר לך על החיים וכל מה שעבר עלי
מהפעם האחרונה שדיברנו
תמיד היית ככה שקטה אבל עם הזמן זה כבר מרגיש מוגזם
עכשיו אפילו יותר
זה כבר מרגיש כמעט לבד
ואני אומר לך את זה
שעות כבר כאן
הרגל נרדמת
השמש שוקעת
אני קם מארגן קצת מסביב
מנקה
מדליק נר
חושב קצת ומדליק עוד כמה
מתכופף לחיבוק ונשיקה
יוצא בצעידה לאחור
גונב עוד מבט בשם שלך
מעלףShandy
איך שהגשת את זה ככה יפה וברכות
ונשבר לי הלב בסוף
יהי זכרה ברוך..
🙏xmasterxאחרונה
תודה
אמן
9 שנים בלעדיך💔זכרושיצאנולרקוד
סגן דוד גולובנציץ ז"ל
בְּעֵת כְּחֹל שָׁמַיִם הוֹרִיק,
נָשָׂא אֶת מַבָּטוֹ לַמֶּרְחָק,
חָגוּר אֵפוֹד, מַבָּטוֹ דָּרוּךְ,
סוֹחֵב עַל שִׁכְמוֹ מַשָּׂא קְרָב.
כְּנוֹשֵׂא שֵׁם מֶלֶךְ חֲדוּר תְּהִלָּה,
יְפֵה תֹּאַר וְזִיו תִּפְאָרָה,
יָדַע לְשַׁלֵּב יַחְדָּו בְּחֶדְוָה
יַד מַלְכוּת וְיַד תּוֹרָה.
כְּגִבּוֹר אֲרִי מְשַׁחֵר לַטֶּרֶף,
כְּנֶשֶׁר יַגְבִּיהַּ מָעוֹף,
לוֹחֵם נוֹעָז, מִתְאַמֵּן לְלֹא הֶרֶף,
רִאשׁוֹן הוּא תָּמִיד לִתְקֹף.
וּבְעֵת חַמָּה הִרְכִּינָה רֹאשָׁהּ,
נָדַם אַף צְחוֹקוֹ לָעַד,
וְאִלְּמִים נוֹתַרְנוּ, אֲחוּזֵי גַּעְגּוּעִים,
עַל מַלְאָךְ-אָדָם שֶׁאָבַד.
מְפַקְּדִים וּקְצִינִים סָפְדוּ וּבָכוּ
על אוֹתוֹ עֶלֶם חֵן מְיֻחָד,
מְפַקֵּד וְקָצִין מִצְטַיֵּן – הֵם אָמְרוּ –
שֶׁהִוָּה לְחַיָּלָיו דְּמוּת אָב.
וְהָעוֹלָם כְּמוֹ נָמוֹג,
נֶעֱצַר סִבּוּבוֹ
עֵת הָלַךְ דָּוִד וְלֹא שָׁב.
אֲבוּדִים וּבוֹכִים,
נָשָׂאנוּ עֵינֵינוּ,
כּוֹאֲבִים לֶכְתּוֹ לַשָּׁוְא.
חבל על דאבדיןזיויק
איזו אבידה
🙏זכרושיצאנולרקוד
בהחלט אבידה לכולנו😔
הלואי תחיית המתים בקרוב!!נחלת
אמן! תודה רבה 🙏זכרושיצאנולרקודאחרונה
ככה החיים.Shandy
ככה החיים
אומרים שעל כל אדם1 שנפטר אי שם
נולדים 2 תינוקות בעולם
על כל זוג שמתגרש
יש 4 שזוכים להתקדש
מרקבון
צומחת פריחה
ורק אחרי שיודעים עלבון
יודעים גם מהי שמחה
אחרי כל שקיעה ארוכה
יש זריחה מאירה
יש שזוכים לקבל
מזה או מזה בנפרד
ויש כאלה
שזה בא להם מעורבב
אחיין חדש
אבל סבוש נפטר
היא ובן זוגה עוד רגע קט מתקדשים
אבל מישהו ממשפחתה על סף גירושין.
ובמצב כזה
לאיזה רגש נותנים את הבמה
הרי שניהם באו באותה שניה
זה נקרא להקדים תרופה למכה?
לערבב עצב עם שמחה....
וואו! שיר שמרעיד את הלבפ.א.
כתבת כל כך יפה, מדויק, הצלחת לנסח במילים את אחת המורכבויות הכי עמוקות של החיים – הניגודיות הזו שפוגשת אותנו בבת אחת, העצב והשמחה ששזורים זה בזה.
תודה😊Shandy
מטורףףתמימלה..?
את כותבת פשוט מדהים נוגעת בנושא כאוב בצורה אופטימית ויפיפיה...
"רק אחרי שיודעים עלבון יודעים מהי שמחה" כל כך נכוןןן!!
מהמם
תודה אהובה😊🤍Shandy
איזה יופי.נפש חיה.
...רחל יהודייה בדם
נוגע
באמת מורכב.
מדהיםהמפוזר מהכפר
יפה מאוד.נחלת
היופיxmasterx
בחיים הרבה פעמים נובע דווקא מחוסר סימטריה
הרגישות הנכונה לא מתעלמת (גם לא יכולה) מזה הטוב והרע המכוער והיפה הכל חי ביחד באותו מקום ובאותם אנשים
להקדים תרופה למכה או מכה לתרופה כתבת יפה
אהבתי שאת מביאה מקום ומבליטה את הערבובים האלה ולא מסתירה
פספסתי את זה קודם
כן. יפה.נחלתאחרונה
מה דעתכם על עלון השבת 'הדור'?סופר צעיר
רעלנקדימון
אחלה בבאאריק מהדרום
יש חלקים שמעניין לקרואארץ השוקולד
יש פחות,
כמו כל עלון.
התפיסה הדתית והפוליטית שונה מרוב העלונים, אבל דווקא קריאה של מגוון יכול להחכים הרבה פעמים
מה הופך אותו לעלון "שבת"?פתית שלג
הוא מופץ בואכה שבתסופר צעיראחרונה
ונאסף בדרך כלל לאחר תפילת ערבית
מכתב שלא נשלחאברהם א
אני יודע שאני צריך לחכות
אבל אני כל כך בודד בתוך הראש שלי.
אני יודע שאני צריך לחכות
אבל אני מפחד מהחשכה.
אני יודע שזאת לא אהבה.
אני יודע שזה בדידות.
ואני יודע שיש לי מספיק כוחות בשביל לחכות עוד.
אבל מתי אוכל להביט בעיניים
ולהגיד שאת הדבר הכי יפה בעולם?
האם יש לזה סוף?
האם אהבה זה יותר מהתפשרות לטובת הבדידות?
כשזה זה - זה זה.
וכשזה משפט נדוש - זה משפט נדוש.
לא צריך להיות גאון בסטטיסטיקה כדי לראות כמה גירושים פיזיים ורגשיים יש.
לא צריך להיות מומחה בלוגיקה בכדי להבין שאף אחד בעולם לעולם לא יוכל יבין אותך באמת.
אבל אולי להיות מתמחה באמונה.
בלהיות רומנטיקן פתי.
אולי זה בעצם התקווה.
לזנוח את השכל
לשים בצד את הביקורת
ופשוט להיות פשוט.
אבל לא בא לי להיות פשוט.
לא בא לי פשוט לחיות.
לא בא לי להיות פתי.
אבל גם לא בא לי להיות חכם
לא רוצה להיות ציניקן שלא נהנה מהעולם ותמיד עסוק במחשבות של חי בסרט
לכן אני לא יודע כלום.
כי לא משנה מה אחשוב.
גם זה הבל.
...רחל יהודייה בדם
זה עמוק ,מעורר מחשבה
וקצת מלנכולי
נהניתי לקרוא.
פשוטxmasterx
במילים יש משהו כנה
הרבה פחד ותקווה וזה משתק המעגל הזה בין המוח החכם והרציונלי שלא נכנע לרומנטיקה של פתי ללב שמסרב להפוך לציני
טובים השניים מן האחד
על הבדידות בתוך הראש עשו קריירות, מבדידות כזאת נולדת חמלה אמיתית
אף אחד לא יפצח את החיים האלה שמת פה חתיכה מהנשמה שלך