מבחינת הלימוד יש שם מה שחיפשתי
בגלל זה ככ רציתי להיות שם
זה השיטה שאני רוצה
זה המסורת
זה הפסיקה
זה הרמה המאוד גבוהה של הבחורים שם
זה מה לומדים ואיך
הכל.
אבל.
משמעת של פסיכים.
רישום בתפילה. כיבוי אורות? כפשוטו. אסור פלאפונים. אין ללמוד נהיגה בזמן הישיבה. חובה להיות בסדרים. מבחני חובה שאם אתה לא עובר מקומך בישיבה מעורער. ובכלל, רבנים שאימתם מוטלת על הציבור. היחס שם קשה.
אחד הרבנים שם אמר לי "אם אתה מחפש מקום שיתנהגו אליך יפה, לא פה"
אני אעבור את המבחנים. לא אאחר לתפילה ואני אגיע לפני הסדרים ואשאר אחריהם.
אבל זה מוריד את החשק
לא רצתי לבית המדרש בחשק כמו במקומות אחרים.
האווירה. הרגשתי שונה.
מזל פגשתי שם אחד עם השקפה ממש ממש כמו שלי.
אמר לי משפט יפה. אנחנו לא ציונים, אנחנו לא חרדים. אנחנו ג'רבאים.
ואמר משפטים שאני אומר אותם כל הזמן.
פשטתי בפניו את ההתלבטות.
הבין אותי מאוד.
הלב נוטה לא ללמוד שם.
לא למדתי שם בכיף.
בכיתי המון.
כל מה שחלמתי עליו התנפץ.. בום.
אין לי לאן ללכת.
ובכיתי. הרבה.
אחכ התעשתתי, ביקשתי דודי. חשבתי איזה מקום יוכל להתאים.
יש. יכול להיות. צריך בירורים.
אני מאוכזב ועצוב. זה לא המקום שלי.
אבל משמים.
ואני ניחמתי את עצמי. לא התפללתי שאלמד במקום פלוני. התפללתי שאלך למקום פלוני.
אם משמים הלב שלי נוטה למקום אחר. יש סיבה.
אמנם אני מבולבל, אבל למדתי הרבה בשבוע האחרון. וגם זכיתי לברך "שחלק מחכמתו ליראו"
ה' יעזור. המון תפילות.
ובע"ה יהיה טוב.
וואי זה מה זה שימח אותיייי) בקיאים בגמרא ו.. מצויינים. באמת.
