עולם סוער עולם גועש.
מהמורות ותמורות, ומרות ומרורים.
שעות קטנות ורגעים גדולים.
לחשב תקופות ומזלות, ימים ושנים.
אומרים שיחיה לאורך ימים ושנים ארוכים, לפעמים השבוע עובר כ"כ מהר, שבוע קצר מאוד, מי ייתן לי ימים ארֻכים? מי ייתן לי ימים ארוכים?
כמה פרט כמה פרט...
שאיפות. תתן לי שאיפות, תשמור לי אותם. אשמור את עצמי, אשתדל. אשתדל להשתפר ולהצליח לשמור על הזמן, שלא ייברח, שיהיה ארוך שיהיה מלא, אשתדל לבוא לבית המדרש, לפתוח את הגמרא, להבין את תוס', להצטרך לעיון של מהרש"ל, לדייק ולמצוא את המהרש"א, אשתדל.
ואתה, את תתעלה, אתה תתברך, אתה תשאיר לי את השאיפות ושרק יעלו.
שלא ימותו לי השאיפות.
(לילה אחרי התועדות, דברתי עם הרב על שאיפות והלחיים התחממו נורא ונורא נרטבו, ורציתי להוציא את המילים מהפה, והיה קשה נורא, שהשאיפות לא ימותו, לא! שהרב יבטיח!)
מחר חשבתי בכלל לנסוע, מאוחר נורא.
והכלל מה יהיה עליו?
[רבונו של עולם,
איך הכל כל כך מעורבב. ואנשים צהובים קוראים את עצמם כחול ולבן, זה לא תכלת! תכלת דומה לכסא הכבוד, לזה הוא דומה, והם מדברים על כסא הכבוד של מטה. יסובבו עיר.
ואיך איך, רבונו של עולם, איך אנשים מכסים ראשם בכיפה ומציעים מצעות באיסור? אנשים טובים ושכנים רעים נוסדים יחד על מה? על שכרונות סם ועל חילול התורה, איך למען שמך הקדוש נתת להם קול לעוקרי התורה בשמך? נביאי שקר. קאפיטליזם דתי הם אומרים, הם אומרים שהמלכות פה היא מלכות זרה, היא גופות יהודים מהלכים ללא שום כיוון ללא שום תנועה. הגופים כל גוף לעצמו, אבל המלכות! איפה הממלכתיות של אנשים?!
יש מי שלא ילך עם מטריה- עדיין יהיה גשם. עדיין תהיה ממלכתיות, ומי שמתעלם ממנה- שלא ייתקרב שלא ייגע!]
שעה מאוחרת ונורא עייפה. עם ישראל קם לחיים ולקח איתו מצבות, שלא יחזרו לקברם, רבונו של עולם.
בדמיון שלי אני רואה שטריימל מעוך ובן אדם נסער ומרוכז כולו, פיאות לא מסודרות אבל בעלות צורה עפות ברוח היום הקאפטן והאיש הירושלמי- בשחור לבן, וזה כנראה רבי יעקב משה חרל"פ, או איש ירושלים דומה, ואני אומר לעצמי- כזה! כזה עולם! כאלו שאיפות, כזו גמרא, כזו חברותא, כזו אישה כאלו ילדים. כאלו שאיפות.
וכושר ובריאות מאידך. כזה אידך.
היא ירושלמית היא, זו כלה ראויה.