ויש רוע.
ויש אנשים ***.

ויש את הכל יכול שלא ברור מה היה ביער בחיים עם סבל ולמה לא היה ניתן לברות עולם רק טוב בלי סבל ובלי היעדר טוב

בדיוק היום כתבתי על זה. לפעמים הוא עושה דווקא. נו אבל מה נעשה שאנחנו מתים עליו

כשיש המון תשובות זה אומר שאף אחת לא טובה

או שאני סתם מפחדת לצאת בשאלה. גם הגיוני

צריך לומר את האמת. רוב הדתיים היום הם דתיים כי ככה זה. הם נולדו כאלה ויחיו כאלה. וזה לא רע.זה ממש לא רע. אני לא זןרק מילה כמו אינרציה וממשיך הלאה עם חיוך פטרוני ומזלזל.

רוב הדתיים היום דתיים כי ככה. ולכן יש דתיי רצף ולכן כשקשה מעלימים עין ועוד הרבה דברים יוצאים מזה.

אבל בסוף צריך לזכור שיש בסיס מסוים שגם אם בחרנו שלא להאמין ובחרנו לא להקפיד אז זה סבבה ולגיטימי ולא יקרה כלום אם נמשיך להיות דתיים גם אם יש שאלות או מצוות שלא עושים או עבירות שעושים...

טייק איט איזי
#עדפא...מתי

אני כבר מטפטפת להורים שלי שיש דתיי רצף ושאני לא בדיוק כמוהם. המחשבה שזה לא קל להם עוזרת לי לשמור על איזון. אבל אם לא הם, כנראה כבר הייתי עמוק בלא-דתיות. בינתיים אני כן מגדירה לעצמי מה בסדר לי ומה לא בסדר לי. זה קשה אבל מספק בסופו של דבר

הרמח"ל עוסק בזה לעומק בספר "דעת תבונות". זו אחת השאלות הבסיסיות והקשות ביותר.
זה קשור קשר הדוק עם השאלה למה בעצם נברא העולם ומה מטרתנו בחיים.

מומלץ לחקור את זה היטב, ולא להסתפק בתשובה רדודה. מצד שני, לא לוותר על חיפוש התשובה.
כשה' "עושה דווקא", זה לטובה. איך? לא בטוח שנדע.

מברכת על הדיכאון שהיה לי. יום וום אני מודה לאלוהים שסבלתי כל כך.
ועדיין חושבת שהיו דרכים טובות יותר להשיג את התוצאה שאני מברכת עליה. טובות יותר בשביל אז אבל בעיקר בשביל היום.
חושבת שאני במקום שסביר מאוד לכעוס עליו. זה לא כעס מזלזל או שונא. זה פשוט כעס. מאוכזב אולי.

אל תשכחי שהמבט שלך מגיע רק עד גבול מסוים.
יש אינספור צדדים וחלקים שהושפעו, ואם זה היה אחרת אולי זה לא היה טוב כמו היום.
או שמה שאת רואה כטוב יותר לא בהכרח טוב.

כעס?
אני לא מתווכח עם הרגש. רגש לא שואל שאלות.
כעס מאוכזב ממה?
מזה שדברים לא הלכו כמו שציפית?
שוב, כמו שכתבתי למעלה- המבט שלנו מוגבל ולא מסוגל עקב טבענו האנושי (אם היינו רואים הכל היינו אלים בעצמנו) לקלוט את כל חלקי המציאות שקשורים לדבר מסוים, ולכן ההשפעות הנגזרות מכך לא תמיד מובנות לנו.

אני מאוכזבת מזה שהוא לא עשה את החיים שלי מושלמים למרות שהוא יכל.
הוא יכל לברוא מציאות מושלמת לכולם. פשוט לתת לנו להיות שמחים. וזה לא ככה.
והתשובה של- טוב יותר מגיע אחרי רע- היא לא תשובה נכונה פשוט כי גם על זה הוא יכןל לדלג.
אני לא מבינה למה זה טוב שאני סובלת יום יום ממשהו שאין לו תרופה, נכון. הוא יודע למה זה ככה ואני לא מבינה.
אני כן יודעת שהוא יכול לגרום לזה להיעלם והוא לא עושה את זה.
אני הכי זו שמשתדלת למצוא את הטוב בכל דבר, אבל הוא משתמש עליי במידת הדין הרבה יותר מדי. אי אפשר להתעלם מזה, זה שקוף לגמרי.
וזה מכעיס ואני מאוכזבת ומותר לי לכעוס.

במציאות מושלמת אין עבודה, אין התקדמות.
בעולם הבא אין. עכשיו זה הזמן לזה.

אחת התשובות היא שה' רצה שאדם יעמול כדי להיות שלם ולא יקבל את השלמות מיד. כך השלמות היא של האדם בזכות ולא בחסד, שכר עצמי ולא מתנת חינם.
לתת לאדם חיים מושלמים זה חסד, ה' רצה יותר מזה.


לכל דבר יש סיבה ותועלת. עצם זה שיש לך קושי יכול להוביל להרבה מאוד דברים. חלק מזה כמובן נתון בידך ללכת בכל מיני כיוונים, אבל אל תשכחי שמה שנדמה לך שהיה טוב יותר לו היה אחרת - את בעצם לא יודעת שזה באמת טוב יותר.
כמובן שאת הקושי המסוים לא היה, אבל כל הלקחים והדברים שלמדת ממנו במהלך השנים גם הם לא היו. ואולי זה יעשה לך טוב בעתיד.

אני לא שמח על זה שגדלתי בלי אבא ואני לא מאחל את זה לאף אחד, אבל אני מודה לה' על כך. נבניתי מכך מאוד, ועברתי הרבה תהליכים שספק אם הייתי עובר אחרת.
זה קושי שונה לחלוטין, אבל את הנקודה הבנת.

אי-אפשר לדעת על מה קושי מסוים בא, אם זה בא לכפר או לדחוף למקום מסוים, או כל סיבה אחרת.
לפעמים דווקא מידת הדין היא הטובה יותר.
אבל זה כואב, ועל זה אנחנו מתפללים שיבוא בדרך עדינה יותר.

מתפללים שבכלל לא יהיה ניסיון..
אבל מה אנחנו יודעים..

ויפה מה שכתבת.. ישר כח.

זה שכל הקושי הזה יכול להוביל רק לאושר גדול. אין תסריט שבו החיים שלי מסתיימים בכאב. אולי לכן אני מתאכזבת בכל פעם שמשהו רע קורה. כי אני באמת מאמינה שהטוב עוד יגיע.

שום דבר לא נגמר. כשזה ייגמר את תדעי
עד לשם יהיו קשיים, בסדר.

שהוא הי ותן לכולנו להיות שמחים.

אם היית מקבלת הצעה שיחברו אותך למכשיר שיגרה את מערכת הגמול שלך, ויגרום לך להרגיש אושר עז במשך חיים שלמים. את תחוברי למכונה שתדאג לכל צרכיך הגופניים, כך שתוכלי פשוט לשכב ולהתענג במשך כל החיים. אם היית מעוניינת בזה?

אני לא הייתי מעוניין. מזה למדתי שלפחות אני לא רוצה להיות מאושר, אני לא בטוח מה אני כן רוצה, אבל אני יודע בוודאות שזה לא אושר.

בשבילי, אגב, היא כן.

ואני אומר שאני לא הייתי רוצה פשוט להיות שמח.

אין שום אידיאה בלסבול...אם לשבת כל היום ולא לעשות כלום זה סבל אז זה לא משמח.

ממילא חוזרים לנקודת ההתחלה. אם תגדיר שמח כמבאס אז אולי אתה צודק

שגורם לי להיות רק שמח על ידי גירוי מערכת הגמול. אתה אומר שאני כן הייתי רוצה, ואני לא יודע את זה?

נראה לי קצת מוזר שאתה מבין עלי יותר ממני.

 

וברור שגם לא הייתי רוצה להתחבר למכונה שגורמת לי לסבל עז.

 

ומה הקשר של לשבת בבית ולא לעשות כלום?

הרמחל או אף אחד אחר לא יכול להצדיק קיום של סבל.

אונס ילדות ונשים. רצח תינוקות. לא חסר סבל..ואתה צריך להבחין בין סבל לרוע

כל העולם הזה בנוי כך.
מרגע שחטא אדם הראשון וחווה קוללה ב"בעצב תלדי בנים", העולם למד סבל מהו.

אני לא רוצה לנסות לענות לך תשובה מבולבלת. אני לא יודע לענות על זה לך כמו שצריך.
אם אתה באמת רוצה תברר את העניין כמו שצריך. אדם עם שכל כשלך יכול להבין את זה אם רק תחקור ותרצה להבין באמת, בלי הנחות יסוד.

(אני מבחין בין סבל לרוע. שניהם קשורים, אבל לא ניכנס לזה כי זה גם נושא שאני לא יודע להסביר, ות'כלס גם לא למדתי אותו מספיק.)

תקרא קצת מעבר לרמחל ותראה כמה זה שאלה לא פתירה.

נסה את לייבניץ, הוא לטובתך ואז תקרא את קנדיד של וולטר. תראה כמה זה לא פתור.

אגב, אתה יכול גם לקרוא איוב. זו בדיוק המסקנה שלו

ואז אולי אתפנה לעסוק בפילוסופיה.

(איוב זו שאלה שאני לא זוכר מה נאמר עליה, בהחלט צריך לחזור ללמוד את זה.)

מאיוב להצליח לענות על השאלה הזאת.

בס"ד

זה לא שם גנאי לחולת נפש או שם גנאי באופן כללי אלא קיצור אדיוטי של מילה

מותר לשאול למה?

בס"ד

כי היא הפרה את הסודיות שלי אחרי שביקשתי ממנה מפורשות לא לעשות את זה

אוי, זה מזעזע. מותר לה בכלל?

בס"ד

אבל זה מכוונה טובה אז |מושך בכתפיו|

התייחסתי בעיקר ל"לא מרשה לעצמי להתעצבן". יכולות להיות סיבות ויכולות לא להיות, אני מזדהה.

בס"ד

את בחברה הטובים

הגיע הזמן שאלמד לומר לאנשים די כשהם מכאיבים לי או מעצבנים אותי

נראה לי שנחמד בחוץ

בס"ד

נסיים עם זה ונצטרף

התחלתי סבב חדש לפני שבועיים בערך. אבל להתעצבן מותר בלי קשר

בס"ד

זה בלתי אפשרי מבחינה מדעית
הדלת ליציאה מהמועדון נמצאת אחרי מדרגות מעלית ונסיעה קצרה על דרקון
אי אפשר לעשות את כל הדרך הזאת בעודך שקועה בביצה של רחמים עצמיים

על אף אחד כרגע שבח לאל

השאלה באה לי בול בזמן

על חברןת שלי מהדירה
על הילדים החסרי חיים האלה שמאמללים את חברה שלי

זהו

על אלוהים, מאוד.

תנו להתלהב שאני יודעת כמה מילים באנגלית, חפירה על מה שהגיבו בשרשור - (ברוך השם חולה על אלוקים האבא הכי גדול שלי - אסור לכתובים אלוקים עם הא שם השם לשוא... כאילו בזכותו אני כאן והוא נתן לי כלכך הרבה דברים טובים שבלעדיהם הייתי מתאבדת אז אחרי חפירת הדוסה שמאוהבת באלוקים) - אני כועסת על חברה שלי שגרמה לי לשנוא את עצמי 😑 אופפ שוב סיבכתוש את עצמי נסו להבין עיקרון אם קראתם אתזה בכלל

חברה אחת.

תבינו,אני לא יכולה לשמור על קשרים מרחוק.

גם מקרוב בשבילי זאת מעמסה.

ולא כי אני לא אוהבת אותכם,

אלא כי קשה להביע את עצמי קצת,

ואתם רוצים שאני אראה כאילו שכל אחת מכם היא החברה הכי טובה שלי.

אתם כן,

אבל אני לא.

על מישהו קרוב שמייצר פנים נחמדות מבחוץ ודפק אותי מבפנים

יש אנשים שכעסתי עליהם פעם

 

בדיעבד אני חייב להם תורה על זה שהם מיררו לי ת'חייים.

 

 

היום?

לא כועס, אני יותר מבואס על מישהו שדי שונא אותי

וכל הזמן כשאני מנסה לפייס אני או נפגע או מסננים אותי

אבל מבין. לא הייתי בסדר.

אבל

הפסקתי כבר לנסות לפייס.

כי הוא אומר שאנחנו בסדר. אבל לא מתנהג ככה.

אשכרה.