אבל תלוי מה זה התערבות

עד גיל 7 נניח זה אפשרי.

עד גיל 9 אפשר קצת.

 

אני תוהה אם בגיל יותר מבוגר זה אופציה.

הבן שלי בינתיים עוד לא שם, אבל מנסיון עם הדודים שלו - הם די מהר הגיעו לידע הטכני הנדרש.

לא נראה לי תהייה בעיה

אבל אני לא בונה יותר מדי על כלים טכניים בהינתן הידע הטכני אצל הילד. והאמת שאני רוצה שיהיה לו הידע הטכני המתאים מסיבות אחרות.

כלומר לתת לילד לשתף מה קורה לו ברשת...

היום הילדים מבינים יותר מההורים שלהם בתחום, וקשה להורים לעקוף את הידע שלהם.

צריך לשמור על הילדים עד שהם יודעים להבחין לבד בין טוב לרע. אבל לא להתערב להם.

התערבות וחטטנות יתר רק תגרום להם להסתיר יותר.

צריך לסמוך עליהם ומאידך ליצור אימון כזה שהם יבואו מעצמם לספר ברגע שיש משהו לא בסדר.

רוב הילדים היום יוצרים מסווה של אמון ובמציאות לא משתפים את ההורים בכלום.

ראו ערך פגיעות/חרמים/הטרדות/התאבדויות בעקבות הרשת.

מאמינה שאם הורים היו יודעים זה לא היה ככה בכמויות כאלה.

 

יש לזה פיתרון בכלל?

 

@מיועד לכולם

אמון הוא דבר טבעי בדרך כלל בין הורה לילד.
הוא פשוט נהרס עם הזמן.

השאלה היא, איך לא הורסים אותו.

כשהורה מגיב בשיפוטיות וביקורת למשהו, ולא מכיל, הילד לא ירצה לשתף אותו בעתיד.

זה לא מחייב שהקשר ביניהם הוא שלילי, יכול להיות שדווקא הקשר מאד חיובי ביניהם ואז הוא מפחד לספר לו כדי לא לאכזב את ההורה.

יש הרבה מאד סיבות להרס האמון או סיבות למה לא לספר להורים דברים.

הורה חכם ינטרל את הסיבות האלו, על ידי הקשבה נטולת ביקורת, הכלה ואהבה בלתי תלויה, וחוסר תליית ציפיות כלשהן בילד.

אין לי ספק שהבסיס להכל זה אמון.

איך את מגיעה למצב של אמון מלא בלי שיטשטשו הגבולות?

כלומר,

אם את נותנת בילד אמון מלא נטול ביקורת, הסמכותיות הולכת ואובדת והגבולות גם הם.

הילד צריך לדעת שההורה יודע יותר ממנו, זה גורם לו לסמוך עליו ולא מתוך פחד.

ברגע שאני גיליתי שאני יודעת יותר מההורים שלי, כל הפחד שלי מהם ירד.

פחד זה חיובי או שלילי?

זה דבר טוב שאת יודעת יותר מההורים שלך, למה את בעד שילד ידע שההורה יודע יותר?

זה לחלוטין לא טוב שאני יודעת שאני יודעת יותר מההורים שלי בתחומים מסויימים.

אבל זה גם לא טוב שהיה לי מהם פחד.

יש לי מה להגיב, בעיקרון מסכים איתך...
אבל זה מסוג התגובות שאף פעם לא יהיה לי זמן לכתוב באריכות, ולכן כנראה בחיים לא אכתוב.

את משהו אחד, הם משהו אחר.

הם גדלו בעולם אחר, עם דרישות חיים אחרות. זה הנסיון המצטבר שלהם וזה מה שהם יודעים לעשות.

 

אני מסתכל אפילו על מי שגדל 10-12 שנה צעיר ממני. העולם שלו אחר לגמרי. אני צריך סוג של "תרגום" כדי להבין מה הם עושים ומה נכון לקדם בעולם שלהם.

 

זו המציאות, והיא לא הולכת להשתנות. בין אם הסלטון שלך יהיה בטוח שהוא יודע יותר ממך כי הוא נער מתבגר, ובין אם הוא באמת ידע יותר ממך כאמת עובדתית.

גם בחיים וגם על עצמו, 

הוא יסתכל ויגיד בלב טוב טוב שמענו.

לילדים קשה לשמוע שהם לא יודעים ובטח שלנערים.

תשאלי פה את כולם, כשאמא אמרה להם שהיא יודעת טוב מהם כמה זה חסם אותם וסימנו עליה איקס באותו רגע.

ליצור מצב שהילד(מדברת על גיל העשרה) נותן אמון בהורים ברמה של הבנה שהם מבינים טוב יותר זה מאד קשה, לא לא אפשרי אבל מורכב.

עד שנוצר האמון הזה הילד כבר הסתיר דברים. כי ככה זה.

ולכי תגשרי עכשיו על הפערים.

כשהילד יודע שהוא מסתיר, וההורים בטוחים שיש אמון מלא ואין סודות..

 

חינוך ילדים זה דבר מורכב בטירוף.

אני חושבת שעם נערים בגיל ההתבגרות לא משנה מה תעשה אתה לא תצא טוב.
צריך לתת להם מרחב להתפתח לבד, ולהשגיח מרחוק בלי להתערב.

שאלוקים יעזור לי וישמור על סלטוניי הזעירים אמן סלה 🙏

עד גיל מסויים הורים צריכים לכוון, להסביר בדיוק מה מותר מה אסור, לשאול מה הילד עושה ברשת וכו..
ואז לשחרר ולסמוך על הילד.
כמובן בהנחה שיש הגנה וכו..

אצלי הורים שלי לא מתערבים לנו ברשת, פשוט סומכים עלינו. וזה טוב מאוד לעניות דעתי.

בפייסבוק/ אינסטרגרם שהוא מכוער ומטומטם ומי שמגיב לו הוא מניאק 

ותגובה לפוסט אחר שהוא הומו 

(סליחה על מילים אני ממש לא משתמשת בהן פשוט מתארת מקרה אמיתי)

 

גם אז היא הייה משחררת?

בתור אמא לא היית רוצה לדעת מה אומרים לילד שלך?

מה הוא עובר?

מה הוא חווה?

לאיזה תכנים הוא נחשף? עזבי אותך סרטים וכו'- מילים, סגנון דיבור.

זה לא ככ פשוט הלסמוך הזה.

 

כמובן עד גיל מסויים.

קשה לי לומר את זה אבל גם תיכון זה לא מספיק מבוגר כדי לשחרר לחלוטין

גם כשילדים חוצים גבולות, הם לרוב יעדיפו להתמודד לבד ולא להעזר בהורים או במורים שלהם. זה פאדיחה בהרבה מובנים.

מול החברה צריכה להיות אפס התערבות

מול הילד- אסור להתעלם. פשוט אסור.

סליחה, 

אבל טבעם של ילדים הוא להאשים את ההורים שלהם בכל מה שקרה איתם אי פעם.

כמעט בטוחה שמס' שנים אחרי הוא יכעס נורא שהם לא היו שם בשבילו ולא ראו את הסבל שהוא עובר.

מספיק שזו מילה אחת

אפשר להעיר מעט הערות אבל לא לאסור וכ'ו..

אשכרה.