קיוויתי לא להיכנס מהר, וגם אצלינו יום נישואין ראשון היה עם תינוקת בת שלושה שבועות!

היום יש לי ילדה מקסימה בת שלוש וחצי שלא הייתי מעכבת אפילו ביום אחד את ההיכרות שלי איתה!!

לא היה בכוונתי למנוע ואין בכוונתי למנוע.

מה שבורא עולם יביא. תודה.

בגלל מחשבות אובדניות וכד', באישור רב, למשך ארבעה חודשים.

ב"ה נקלטנו 3 חודשים אח"כ.

לא רציתי, בעלי לא רצה, להפך- רצינו להקלט  מהר

נקלטנו בפעם הראשונה, הריון שנפל, אח"כ עוד 3 חודשים עד ההריון התקין ב"ה.

קיווינו שיגיע מהר וב"ה הגיע די מהר. שמחנו מאד.

עברנו הפלה ואז שוב הריון. כל זה בחצי שנה ראשונה לנישואים . היה מאד מאד מאתגר ואם לא היה לי כזה בעל מדהים לא בטוח שהייתי נשארת נשואה.

באתי ממשפחה מאד דוסית ולימדו אותי שמניעה זה ממש איסור חמור נוראי , מבחינת מה שידעתי רק חילונים לקחו מניעה לפני שיש ילד.

הרבה מים זרמו מאז ואני לבנות שלי בע"ה אומר שיש אופציה כזו ושישקלו את הנושא.

קיויתי שלא יבוא מיד

ובאמת לקח שנה ושלושה חדשים אבל אז נפל

אחרי 4 חדשים נוספים נכנסתי להריון תקין.

ונכנסתי להריון במקווה הראשון אחרי החתונה.

שמחתי מאוד.. אבל ההריון היה קשה והשפיע עלינו לא כ"כ טוב.. לא הייתי אני וההקאות והחולשה והחוסר מסוגלות לא ממש הלכו טוב עם שנה ראשונה ומריבותיה ....

אנחנו עדיין בהתאוששות .

מקווה מאוד שהנושא יעלה לדיון מבחינה הלכתית ותהיה אופציה לזוגות צעירים ואולי אפילו המלצה למנוע חודשיים שלושה להתאפס לבנות בית להכיר אחד את השני (במיוחד לדוסים מבינהם שמתחתנים מאוד מהר ולא מספיקים להכיר אחד את השניה מספיק לפני החתונה..)

לא שאלנו רב

אפילו שאנחנו דוסים

כי לא חשבנו שזה קשור.

מנענו כי היה לי קשה לחשוב על זה.

הפסקנו אחרי כמה חודשים

בין השאר גם

כי המניעה לא עשתה לי מאד טוב

שמחה מאד 

עכשיו שבהריון

מבינה כמה זה חשוב

ארחיב עוד ואומר

שד' יצר מציאות שילד מגיע לאבא ואמא באופן טבעי

כלומר הוא צריך בית בשביל לגדול בו

זוגיות תקינה בין ההורים

ולכן לדעתי זה מאד מוצדק לחכות קצת,

לפי התחושה הנפשית.

(אפילו שכולן מסביבי היו בהריון גג חצי שנה אחרי..

וריחמו עלי

כי לא מקובל כ"כ לקחת לפני ילד ולא חלמו שאני לוקחת

ולא סיפרתי כי לא היה לי כח להתווכח עם אנשים

שחושבים שהם מבינים אותי יותר ממני)

המטרה העיקרית שלנו בנישואים היא הנישואים עצמם. ממש לא פרו ורבו. יש הרבה לקרוא וללמוד בנושא. פרו ורבו זה מצווה חשובה בפני עצמה, אבל לחלוטין לא מטרת הנישואין העיקרית.

אשמח לעצות איך את עושה את זה וכבר חושבת על עוד אחד(חלילה לא ממקום ציני, אלא ממקום רציני ואמיתי) . 
הוא לא בוכה הרבה? ישן בלילה ? או שפשוט את מדהימה שבאמת חושבת על פרו ורבו וקמה בלילות ומתמודדת יפה?

ץץ

ביהדות, ורק ביהדות, יש עיניין להתחתן אפילו אחרי גיל הפוריות.

כי עצם הקמת הבית וניהול חיים משותפים של בעל ואישה - זו מצווה עצומה בפני עצמה, כי רק כך האדם יכול להגיע לשלמות אמיתית.

חשוב להוסיף שהנישואים הם הדרך היחידה לקיים גם את מצוות פרו ורבו! אבל זה בהחלט לא המטרה העיקרית או היחידה.

לא יודעת מה חשבתי שיקרה אבל כשגיליתי שאני בהיריון הייתי בשוק אטומי, מצד אחד שמחה על זה כי זה אחד הדברים שלא ברורים מאליו מצד שני עדיין בשנה ראשונה להתחיל לבנות זוגיות עם כל ההורמונים של ההיריון זה מאוד קשה אבל אני בטוחה שזה מתנה שאני לא יתחרט עליה בחיים וכנראה שזה הדבר שהכי נכון לי. 

ונכנסתי להריון בחודש של החתונה... האמת שאני הייתי מאד מבולבלת, לא חשבתי שזה יהיה ככה

אבל אני אמנע אחרי הלידה. הזאת.. (עוד חודש בעז'ה)

גם אני נכנסתי בחודש השני אחרי החתונה, ולא ממש שמחתי, אבל אחרי זה לא מתחרטת בכלל... מאוהבת בילדה שלי. רציתי לקחת מניעה לכמה שיותר זמן, אבל לקחתי רק לשנה כי כל כך רציתי שיהיה לה חבר\ה.

עכשיו היא בת שלוש וחצי ויש לה אח בן שנה וחצי - והם חברים טובים! לא יודעת איפה היא היתה מוציאה את כל האנרגיות משחק החמודות האלה אם היא היתה לבד... היא נהנית להיות האחות הגדולה שלו ולהביא לו צעצועים והוראות, והוא נהנה ממנה כי היא מעניינת אותו (לעומתה באותו גיל שרק אני הייתי צריכה לשעשע אותה) - וככה כמובן שאני נהנית להסתכל עליהם ולשמוע את הדיבורים החמודים ביניהם.

בקיצור קצת מעצבן להיות כמוני, עד גיל ארבע הייתי לבד והיה לי משעמם.

טוב אז הם מסודרים...

לי יש אחיות תאומות ואמא שלי ממש נהנתה מהגידול שלהן - אחרי זה היא לא הבינה איך יכלה לגדל ילד אחד לבד כל פעם, חשבה שזה בזבוז!

שבעזרת השם יהיה לך הריון קל, לידה קלה, גידול מהנה (לא מעיזה להגיד קל...) ובעיקר שזה ימשיך לחזק ולמנף את הזוגיות שלכם!

אולי אני קצת מגזימה אבל שמתי לב שאלו שלא מנעו נקלטו די מהר

ואלו שמנעו נקלטו אחרי שנה בערך מהמניעה.

במקרה?

כשמנעתי אחרי לידה - נקלטנו די מהר אחרי שהפסקנו עם המניעה

לא מנענו ולקח לי שנה ושלושה עד שזיכנו להריון עם הנסיכה שלנו.

את יום נישואינו השני חגגנו עם בובה בת חודשיים .

באמת לא ידעתי איך להתייחס לתגובה הזאת אז העדפתי להתעלם ושמחתי שזה לא פנים מול פנים... יתרונות הפורום כמו גם החסרון של להתפרש לא נכון 

הכרתי כמה כאלה שהצטערו שלקחו כי אחרי זה היה להן קשה להיכנס להריון, שמחה לראות שזה לא ככה מנסיונכן !!

נשואה ב"ה שנה. כרגע עוד לא חושבים על להיכנס להיריון...

באופן אישי חושבת שחשוב לחכות קצת עם היריון, אבל בסוף שכל זוג יעשה מה שטוב לו..

מי שמניעה הורמונלית עושה לה ממש רע ולא רוצה התערבות פולשנית כמו התקן - לומדת להתרגל למניעה המקומית

יש לזה את היתרונות של זה

במקום שקפים יש נרות פארמטקס שאיתם מספיק לחכות 5 דקות ולא רבע שעה אז זה יותר מוצלח מבחינת הספונטניות

לא מנעתי.

רציתי שיגיע מהר, אבל העדפתי לא ממש בהתחלה.

בפועל לקח יותר משנתיים...

לא מנעתי בתחילת הנישואין - אבל כן שוחחתי על זה עם הבחור לפני החתונה. היה לנו ברור שמדברים גם על דברים כאלה, ומתאמים.

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר

תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.

תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.

נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.

אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק 

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.

זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).

אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.

בס"ד

לא פירטת אבל נשמע כואב מאד ❤️‍🩹

בגלל שביקשת עצות: שקלת טיפול כדי לעבד את מה שהיה? מהמעט שכתבת מזכיר קצת תגובות פוסט טראומטיות. המוח והגוף זוכרים את הטראומה ושולפים אותה בכל מיני הזדמנויות וכשזה קורה, זה גורם לכאב ולשיבושים של כל מיני הסיטואציות.

מצד אחד חצי שנה זה עדיין די טרי לחוויה קשה.

מצד שני נשמע שאת סובלת ושזה פוגע בך ביום יום 💔 וטיפול טוב יכול לעזור עם זה.

חיבוק גדול שוב!

בע"ה שמכאן תראי רק אור ומתוק תמיד!!!

לידה שקטה.

בעקבות הפסקת הריון.

ועכשיו צריכים טיפולים.

והמלחמה הזאת דחתה את כל התורים...

זה נחשב טראומה? לא יודעת

בעקרון קיבלתי 12 פגישות עם עו"סית. הרחיבו לי כי עברנו לטיפולים, אבל אין כמעט תורים.

אמן!!!

לגמרי טראומתי

וקשה גם לחשוב על העתיד ומה שתצטרכו לעבור

שולחת מלא כוחות

חיבוק על זה🩷

אולי אם את לא מקבלת מענה מספיק דרך הקופה, שווה לשקול ללכת לטיפול באופן פרטי כדי לעבד את זה.

ומצד שני כמובן שזה הגיוני לגמרי להמשיך להתאבל על זה. זה גם יכול להמשיך לכאוב עוד שנים, וזה בסדר שכואב🩷