ואכמ''ל.

על הנודע ביהודה:

פעם היה איש עסקים אחד ולו עגלון, זלמן שמו, שהיה מעסיק באופן קבוע.

זלמן היה מסתובב עם הסוחר במסעותיו, סועד על שולחנו וישן איתו בחדרו. הסוחר דאג לכל צרכיו, בנוסף למשכורת יפה.

לילה אחד, בחדרם שבפונדק על אם הדרך, בעוד הסוחר ישן את שנתו חשב לעצמו העגלון "למה שהסוחר ייהנה משפע וכבוד ויגיד לי מה לעשות ואני אשאר כל חיי עני ואשרת אותו? כך היה שנים, הגיע הזמן לעשות צדק". לבש העגלון את בגדי הסוחר וחיכה לבוקר.

ויהי בבוקר ויפקח הסוחר את עיניו, "קדימה זלמן, למה אתה מחכה? רד למטה והכן את הסוסים" אמר לו העגלון.

"על מה אתה מדבר? למה אתה קורא לי זלמן? ולמה אתה לובש את הבגדים שלי? השתגעת?" שאל הסוחר בבלבול.

"מה יש פה להסביר? אני סוחר ואתה זלמן העגלון שלי. עכשיו לך והכן את העגלה לדרך, אנחנו צריכים לצאת".

הסוחר איים וצעק, ואפילו התחנן והציע כסף, אבל העגלון היה חזק ממנו ולא היה מוכן לוותר.

בלית ברירה לבש הסוחר את בגדי העגלון, רתם את הסוסים לעגלה והמשיך בדרך כעגלון בעוד העגלון יושב בעגלה כסוחר.

לפנות ערב הגיעו זלמן וזלמן לפראג. ביאושו פנה הסוחר לבית הרב, סיפר לשמש את הסיפור וביקש את עזרתו של הרב. נכנס השמש לרב ויצא ממנו עם תשובה "בואו שניכם מחר לרב על הבוקר".

למחרת בבוקר הגיעו לבית הרב, הסוחר בבגדי העגלון והעגלון בבגדי הסוחר. השמש הכניס אותם לחדר ההמתנה, סמוך לחדרו של הרב ואמר להם להמתין. כעבור כמה דקות נכנס אדם לחדר ההמתנה והשמש הכניסו לרב. עבר זמן מה, האיש יצא והשמש הכניס לרב זוג.

"מה קורה פה? למה האנשים האלה נכנסים? אנחנו היינו לפניהם" טען העגלון.

"אני מתנצל, היו שני מקרים דחופים. אני כבר מכניס אתכם" ענה השמש.

הזוג יצא ואחריו נכנסה לחדר הרב אישה עם שאלה על תבשיל, אחריה שני בעלי דין ואחריהם עוד יהודים.

ניגש העגלון לשמש ודרש להיכנס לרב. 

"הייתי מכניס אתכם אבל הרב יצא עכשיו להפסקה מקבלת הקהל. הוא ביקש שתישארו כאן, דבר ראשון כשהוא יתפנה מלימודו אכניס אתכם אליו אחד אחרי השני. זלמן כעס אבל חיכה.

השעות עברו, זלמן נהיה רעב ועייף "לפחות שהיו מציעים לנו משהו לאכול. טיפה דרך ארץ, זה רב זה?" חשב לעצמו.

אחר הצהריים כמעט חלף, זלמן היה מותש ומשועמם, המחשבות רצו במוחו מעניין לעניין. לפתע נפתחה הדלת, השמש עמד בכניסה "זלמן, כנס". ''סוף סוף!" קרא העגלון וקם על רגליו. 

ככה זכור לי הסיפור.

עצרתי בפאנץ' במקום להמשיך "הרב יצא מהחדר והורה לעגלון להשיב לסוחר את בגדיו".

כן, בערך קשור.

השתדלתי לעמוד ברף של רמת הכתיבה של הסיפור שלך.

אכן אכמ''ל ואכמ''ל.

יש לי בבית ספר סיפורים על הנודע ביהודה (שאני במקרה צאצא שלו. מתנגד בדם... ), מן הסתם זה זכור לי משם.

בספר הזה יש גם ציורים, עוד מעט אגיע הביתה ואצלם בלנ''ד.

ואת מוזמנת לאייר את הסיפור, זה יכול להיות נחמד וככה הוא גם יהיה מאוייר כמו את זוכרת.

את צאצית של אברהם, יצחק ויעקב. צריך יותר מזה?

(או לחילופין של איזה איוון כלשהו ואז באסה)