"כל המשנה שאנחנו יונקים וסופגים מתורתו של מרן הרב קוק עסוקה בדבר עמוק ונעלה זה. התפיסה החדשה של מושג החירות אותה מנסה לשווק אותה המפלגה היא בעייני תפיסה הרסנית, והרב קורא לה 'שבתאית'.
היא איננה שבתאות מוחלטת, אבל היא כפסע מלהגיע לשם, והציבורים שהיא קונה בדרכה למה שהיא מכנה 'חירות' עלולים להביא אותה לשבתאות ממש, ועל כן צריך לעסוק בלהבין את שורשי הדברים.
בטרם ניגע בשורשו של מושג זה, נזכיר כי הרב זצ"ל במאמרי הראיה, במאמרו 'בין עבדות לחירות', מביא כי בעולם ישנם הבדלים מפורשים וישנם הבדלים שאינם מפורשים.
ישנה חירות מזוייפת, חירות שנותנת לכל אדם לעשות ככל העולה על רוחו, אבל דווקא החוטא ה"משוחרר" הוא משועבד. ישנה עבדות פנימית כמוסה שמצטיירת בצבעים חיצוניים של חירות, חירות בה כל אחד דואג אך ורק לנטיות נפשו, ונטיותיו האישיות.
תפיסה זו שמפתחת רק את האדם הפרטי משווקת תחת האמירה 'להיות יהודי חופשי', לא עוד 'להיות עם חופשי בארצנו' אין משמעות לעם יש משמעות רק לאדם הפרטי.
המושג של חירות בתורה פירושו התבטלות. ככל שאדם מתבטל מהפרטיות שלו כלפי דבר נעלה וגדול יותר אז הוא משתחרר מהגסות, מהצרות, מהקטנות, מהתאוות, מהדברים הנמוכים, ומתחבר לדבר גדול יותר.
ככל שאדם יותר מתבטל לקב"ה הוא יותר בן חורין. העולם עתיד להגיע לרעיונות גדולים אלו של חירות. חירות זאת אמורה להגיע ממקום של אורגניזם לאומי ולא מתוך דאגות אנוכיות. זה הוא תהליך ארוך שאינו נגמר בפתרונות קסם.
שואל הרב כיצד נדע שהעולם נתעלה למדרגה עליונה של חירות וקרבת אלוקים עד כדי ביטול המצוות כחוקים?
ומבאר הרב כי רק כאשר יופיע אור כזה אשר לא יהיה ספק כלל כי הגיע העת הזאת נדע כי העולם אכן נמצא במקום נעלה זה, אך כל עוד לא הופיע אור זה, כל עוד אנו עדים ליצרים, רשעות וכוחות טומאה הנמצאים בעולם אל לנו לקפוץ למדרגה גבוהה זו.
דווקא מתוך נאמנות לתורה ולמצוותיה, דווקא המחויבות להלך בדרכי ההלכה היא זו שתשחרר אותנו מהעבדות בה אנו שרויים.
אל לנו להקדים את המאוחר. החירות מוכרחת להופיע, אך אין היא תופיע מתוך הדאגה האישית של כל אדם לעצמו, אלא מתוך אורגניזם לאומי. ההבנה של כל פרט כי הוא חלק מאומה אחת גדולה, חלק מעם ישראל תרחיב את הדאגה האישית מדאגה של כל אדם לעצמו לדאגה לאומה כולה."
