אני כל כך מפחדת מפני הבאות שכל גופי רועד ומטלטל.
אני מאמינה כי המקור לכל הבעיות שלי הוא שאני לא מספיק אמיצה.
ואני מתכוונת לאמיצה מסוג אחר, אין כוונתי לאחת הפועלת ללא חת ותיכנס לסמטה בלילה לבדה ותישן עם דלת סגורה בחושך.
מחשיבים אותי בדרך כלל לנערה משכילה, ממש "גאייווה" למשפחה.
ומחמת שאני בחורה טוטאלית לחלוטין, באופן מבחיל ממש, ברגע שמצאתי בין חברותיי לכיתה ולסביבת מגוריי אחת המאיימת לעקוף אותי ברמה האינטלקטואלית שלה - תיכף ומיד אני נכנסת למרה שחורה.
אחזור לנושא האומץ.
ובכן, על מנת שלא להתאמת עם העובדות ועל מנת שלא אגיע לסיטואציה בה חס ושלום אגלה מה קצה גבול החכמה שלי (ובכלל אגלה שהוא קיים)- אני מעדיפה להניח למוחי ושכלי להתנוון.
