"מבטיח לעמוד, לא לברוח יותר
מבטיח להקשיב, גם אם זה יכאב
מוכן להתפרק, מוכן לפחד
יש לך אצלי מקום, גם אם ניחנק.."
הבטחתי.
הבטחתי להישאר-
פה.
להיות איתך, זמינה תמיד.
הבטחתי להקשיב ולהכיל.
גם כשכאב, התכווצתי בשקט.
כאבתי אבל הקשבתי.
התפרקתי לך כשהיה קשה.
עזרת, חיבקת מרחוק.
עשית מעשה אמיץ מאוד בשבילי.
מודה, גרמת לי לפחד המון.
עלייך, עליי.
דאגה חונקת כזאת.
אבל,
יש לך אצלי מקום בלב,
הגעת אליו עם הדאגה, האהבה,
ההקשבה וההכלה בלי גבול.
גם אם הן נגמרו,
הן שמורות אצלי בלב.
גם אם ניחנק.
מדמעות, מפחד או כל דבר אחר-
בשבילך אני פה.
את חשובה.
"..כל מה שתבקש.."
כל מה שתבקשי.
אני אעזור לך,
רק תבקשי.
גם מה שביקשת וצרחת
בלי מילים,
אני שמעתי ועשיתי.
זה פירק אותי,
היה לא פשוט בכלל.
אבל הבטחתי.
"..רק לחבק ולהקשיב.."
רק.
לפעמים,
זה רק מה שהייתי רוצה.
לחבק.
ולהקשיב בשתיקה.
~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~
אבל אני.
אני כבר מזמן טבעתי
בעולם הדאגה.
הבטחת שתמיד את פה,
לא כל אחד מצליח.
את כבר לא.
כמו פעם,
דאגה אינסופית.
אני צומיסטית וריגשית,
ידוע.
עכשיו, שותקת.
בוכה בשקט בשקט.
כי הבנתי,
הבנתי שאת כבר עמוק
בדיכאון שלך.
הלב שלי היה שפוך ופתוח לך.
כי את ידעת איך להכיל
ולחבק אותו במקומות הכואבים,
ניקית וריפאת.
עכשיו הלב לבד.
אין מי שידע וסתם,
ישאל.
אין ביטחון ואמון ולהיפתח.
הלב נחסם במחסומים,
שצריך לשבור כדי להגיע לנקודה
הכי רגישה בפנים.
המחסומים רק מתרבים..
הבטחתי לעמוד, לא לברוח.
הבטחתי להקשיב, וכאב ויכאב.
כאבתי אותך ואיתך.
יש לך פה מקום, תמיד.
כל מה שתבקשי, אני כאן.
לחבק ולחבק, בלי סוף.
חיבוק אמיתי,
שמעביר דברים שאי אפשר להעביר במילים.
הלוואי שהיה מישהו בעולם,
שידבר, יחבק ויכיל אותי ככה.
הבטחתי.
עמדתי.
נשארתי.
~~~~~~~~~
שתקתי.
נחסמתי.
נזרקתי.
"..עד האהבה..."
. תודה.