אבל ללכת לשם - סכנה גדולה של דורש אל המתים. אין פה עניין של בעד ונגד. יש פה עניין של כמו מי פוסקים...

"ודיבר הרבה מענין קיברו, וגילה דעתו כמה פעמים בכמה מיני לשונות, שיבואו על קיברו תמיד לומר תהילים על קיברו וללמוד שם ולהרבות שם בתפילה ותחנונים, ודיבר עם כמה אנשים מענין זה, ואמר שיהיה לו שעשועים ותענוג גדול מזה" (חיי מוהר"ן קס"ב). וללמוד את דברי תורתו שלו דווקא על קיברו - מועיל יותר, כמובא בספרים, שהאומר דבר שמועה מפי הצדיקים על קיברם - הם מתפללים עליו שם ומליצים טוב בעדו ("ספר חסידים", בן איש חי ועוד). 

מקורות רבים בתלמוד ובספרי גדולי ישראל מדגישים את מעלת התפילה אצל קברי הצדיקים. 
כותבת הגמרא בענין שנים עשר המרגלים שנכנסו לארץ (סוטה ל"ד) "ויעלו בנגב ויבוא עד חברון" (במדבר י"ג) ויבואו מבעי ליה (אם הפסוק מתחיל בלשון רבים: "ויעלו" היה צריך גם להמשיך בלשון רבים ולאמר "ויבואו". מדוע, אם כן, כותבת התורה "ויבוא" בלשון יחיד?) אמר רבא: מלמד, שפירש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קיברי אבות (במערת המכפלה שבחברון). אמר להם: "אבות העולם, בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים". רב מני השתטח על קבר אביו (תענית כ"ג), ורבי יהושע נשתטח על קיברי בית שמאי (חגיגה כ"ב). 

ארחיב עוד במוצש...

כל השאר. לא אמרתי שאין ראיות שפוסקות שמותר... ודאי שיש.

אפשר לדורש אל המתים גם בישיבה וגם בבית ספר וגם בבית.

איך קברי צדיקים קשורים.

לא נכנסים לבתי קברות מחשש לדורש אל המתים וע"ז. וגם מטומאה...

 והצדיקים אין בונים להם נפש על קברותיהם שדבריהם הם זכרונם, ולא יפנה אדם לבקר הקברות". ובנפש הרב לר’ צבי שכטר, עמ’ רנד מצאתי: "מנהג משפחת רבנו הגרי"ד עפ"י הגר"א היה שלא ללכת לבית הקברות על קברי אבות שלא יהא נראה ח"ו כדורש אל המתים."

ממש כולם.

ובכלל חכמי המקובלים בכלל האריכו במעלה של זה.

להתפלל לה' בזכות הצדיק שבאת לקברו ואתה עושה לו נחת רוח זה מותר לכולי עלמא.

זה לא מותר לכולי עלמא. זה מותר לדעת רוב הפוסקים. 

אין בזה שום מגמה של דורש אל המתים.

מה שכן אומרים שיש זה להתפלל לצדיק.

והמחלוקת היא על האם מותר להתפלל שהצדיק יליץ טוב בעדנו.

הגר"א כך כותב...

בכלל?

תמוה לי מאוד.

כאילו.. אולי. אבל נראלי הזוי.

יש לך מקור?

ובנפש הרב לר’ צבי שכטר, עמ’ רנד מצאתי: "מנהג משפחת רבנו הגרי"ד עפ"י הגר"א היה שלא ללכת לבית הקברות על קברי אבות שלא יהא נראה ח"ו כדורש אל המתים."

נוהגת בזה

נשמע לי ממש ממש הזוי.

• א. פונה אל המתים כדי לקבל מידע על נושא חשוב. כך כנראה למד הרמב"ם, שהכליל וכתב (הלכות עבודה-זרה, פרק יא, הלכה יז): "איזה הוא דורש אל המתים--זה המרעיב את עצמו והולך ולן בבית הקברות, כדי שיבוא המת בחלום, ויודיעו מה ישאל עליו.  ויש אחרים שהן לובשים מלבושים ידועים, ואומרין דברים, ומקטירין קטורת ידועה, וישנים לבדם--כדי שיבוא מת פלוני, ויספר עימו בחלום. כללו של דבר:  כל העושה מעשה כדי שיבוא המת ויודיעו--לוקה", כלומר - אסור לנסות ליצור קשר עם המתים במטרה לקבל מהם מידע.

• ב. פונה אל המתים כדי להתקרב אליהם ולדבוק בהם. כך כנראה למד רש"י, שכתב בפירושו לתלמוד " רוח הטומאה - שד של בית הקברות ", כלומר - אסור לעשות מעשים במטרה להתחבר עם רוחות שנמצאות בין המתים.

בקברי צדיקים זה הרבה יותר נפוץ לצערי

למרות שרבי נחמן פה מסביר רעיונית כך שזה לא מוריד את חוזק הטענה..

אין שום קשר בין דרוש אל המתים לבין תפילה לצדיקים...

ב.למה את חושבת שאכפת לי?שאלתי...