שזה הזמן להתבסס בתורה וללמוד כמה שיותר
לבנות את הבית ואת האישיות מתוך התורה
וכשזה הדבר המרכזי זה משתקף בסגנון של הבית.

וגם אם יש מישהו שרוצה אחכ ללכת ללמוד או לעבוד אז זה בסדר אבל שישקיע כמה שנים טובות בלימוד תורה משמעותי כדי לבסס את הידיעות שלו בתורה וגם לבנות השקפה ואישיות של בן תורה

זה הזמן לבסס את הבית
ואם בשנים הראשונות סופגים תורה מכל הכיוונים וזה משפיע לתמיד

גם הרבה שנים אחרי צבא...

הרמבם אומר שמי שחשקה נפשו בלימוד התורה מותר לו להקדיש לזה את חייו, אם זה בן אדם שעושה את זה באמת מתוך הבנה פנימית של לימוד תורה, אשריו, אם לא אז הוא צריך לפרנס את הבית, ואסור לו לעשות את זה.

הרמבם דיבר על בן אדם שלא מתפרנס והוא התיר אם חשקה נפשו...

אם נחזור למה שהיה פעם - תורה מה תהא עליה?!

 

הרב עובדיה האריך בזה והעלה שמותר ואף ראוי למי שיכול לשבת ללמוד ולא לעבוד.

עיין רמב"ם סוף סדר זרעים נראה לי.

ובנוסף, כי התורה היא הדרך שלנו לחיות את החיים בצורה הכי שלמה נכונה ומתוקנת בעולם הזה ולהתקרב לה' ולרצונו וגם כדי לתקן את העולם במלכות שד-י
ובשביל לחיות ככה צריך ללמוד הרבה תורה

כי אני מאמינה שבחור שלומד תורה כל החיים שלו שונים במהות מבחור שלא לומד.
אני חושבת שללמוד תורה זה מלאכה קשה, ובחור שמחליט שהוא רוצה ללמוד אותה ולהשקיע את חייו בה, זה אומר עליו הרבה דברים שהייתי רוצה בבעלי.
עוד משו, התורה היא הדרך שמחנכת הכי טוב את האדם. והאדם שלומד תורה הרבה הוא אדם שיודע מה אמת ומה שקר ואיפה יש צדק.
ולגמרי הייתי רוצה שבבית שלי יהיה תורה כל היום. אבא שלומד תורה זה נותן המון המון יראת שמיים ויהדות לתוך הבית.

נגיד, אני שומרת שבת. זה קל לי? לר. אני הולכת עם חצאיות, זה קל לי? לא. אני הולכת עם גרביים, זה קל לי? ממש לא.
אני מקריבה דברים שלי בשביל דברים שאני מאמינה בהם. ואני יותר מאמינה בתורה מאשר בכסף.

וואו.

אני חייב לומר שממש התרשמתי ממך. ממש.

 

אשרייך.

טוב, מה שכתבתי זה יותר בדיבורים. העבודה הקשה זה להוריד את זה למעשה.
עובדים קשה

בע"ה תזכי לאחד צדיק לפחות כמוך

רצון לבנות את הבית שלי על יסודות התורה- מתוך הבנה עמוקה (בע"ה שכנראה עוד תתחדד בעתיד)

שהתורה היא עץ חיים, היא מחיה אותנו, היא מחזיקה את העולם ושהיא כוללת את כל הטובות.

רצון לחיות אותה ולחיות מתוכה, ממקום פנימי, עמוק, להאמין שהיא מקיפה כל פרט בחיים שלנו.

על כל המורכבות שבדבר- להתמסר אליה ולהיות שותפה בבניין הרוחני ובקיום תורתו של המיועד בע"ה.

שנזכה בע"ה.

שהתורה היא עץ חיים,

היא מחיה אותנו,

היא מחזיקה את העולם

ושהיא כוללת את כל הטובות.

רצון לחיות אותה ולחיות מתוכה, ממקום פנימי, עמוק, להאמין שהיא מקיפה כל פרט בחיים שלנו.

על כל המורכבות שבדבר- להתמסר אליה ולהיות שותפה בבניין הרוחני.

 

כך שלפרט על כל משפט יהיה ארוך ומיגע, נתונות כאן אידאולוגיות שלמות, אבל אנסה בקצרה להסביר..

 

בבחינת -"עץ חיים היא למחזיקים בה".. ועל כל המשתמע מכך

 

"תורת ה' תמימה,

תמימות=שלימות

הבנה שהתורה היא שלמה, ונוגעת לכל פרטי החיים

משיבת נפש- כלומר מחיה אותנו.

מכוונת את חיינו, נותנת להם משמעות.

 

רצון לחיות אותה ולחיות מתוכה- עיין שורה לפני, בבחינת בכל דרכיך דעהו, שיותי ה' לנגדי תמיד.

לחיות אותה ממקום פנימי ועמוק- ז"א לא להתייחס אליה כאל מילים שנכתבו לפני אלפני שנים והן לא רלוונטיות,

או כאל ספר חוקים מעיק,

כמובן שיש את הרובד הזה במובן מסויים., אבל יותר מהכל, להתייחס אליה ממקום עמוק, ממקום שהיא חלק מתוכי, היא מרכיבה את האישיות, היא המכוונת, המדריכה,

היא לא חיצונית לי, אלא היא פנימית, חלק ממני.

 

על כל המורכבות שבחיי האברכות- 

אם זה לחיות תק' בצמצום מסוים, להיות מפרנסת עיקרית, או לוותר לפעמים על רצונות מסוימים

מתוך הבנה שיש כאן משהו גדול שאני שותפה אליו.

צריך שיהיה בעמ"י תלמידי חכמים. ויותר מאשמח ברצון ובאהבה להיות שותפה לבניין הזה.

לא ממקום מעיק, מתוך שמחה ורצון ובחירה אמיתית בדרך חיים הזו.

אם אני אמור לנסות להיכנס לגישה שלך או שאני לא אמור להבין את זה כי אני גבר וחבל על הזמן...

זה טיפוס אחר.

נראה לי שפשוט אני לא מצליח להבן מה הקטע שמישהו לומד תורה ואיכשהו אשתו מתקשרת לתורה...

(למרות שהיא לא כזו מופרכת)

ואגב גם מותר לחלוק עליה.. בשמחה

רק מה לא מובן לך בגישה הזו?

נראה לי שפשוט אני לא מצליח להבין מה הקטע שמישהו לומד תורה ואיכשהו אשתו מתקשרת לתורה...

זה לא איכשהו,

דעתי ממש עניה לגבי בניית בית/זוגיות וכל הסוגיות הללו (אומרת מראש)

אבל נדמה לי(ממה שאני רואה סביבי) כשבונים בית, בונים משהו משותף

וכשהאיש לומד תורה וזה מרכז חיו, בבחינת 'תורתו אומנותו', זה הופך להיות מרכיב יסודי בבית

החיים נעים סביב זה, ההתמודדויות, החלומות, הקשיים, האושר וכולי- הכל סובב סביב העיסוק הזה

והאישה מן הסתם מתקשרת לזה, כיון שזה מרכז ביתה.

 

היא לא איכשהו מתקשרת לתורה, היא במצב תמידי של עבודת מידות ותמיכה בבעל

אם זה להיות מפרנסת עיקרית, אם זה לשלוח אותו לסדר ערב במקום לבלות יחד, אם זה לחשוב פעמיים לפני שמפריעים באמצע לימוד...(אומרת על סמך חוויות של מחנכתי האהובה שהיא גם במקרה אברכית. ובכללי אלו התמודדויות ידועות שבערך כל זוג אברכים חווה כנראה...)

בקיצור. מקווה שהובן.

 

 

ההתמודדויות, החלומות, הקשיים, האושר וכולי- הכל סובב סביב העיסוק הזה

 

איך זה משפיע?

בטוחה שהן יענו בתבונה הרבה יותר ממני...

או לקרוא את הספר 'אותה אבקש'

 

חו"מ עיין במה שרשמתי אחרי זה.. זה חלק קטן מאוד מכל הדרך חיים הזו

 

אני פחות אדע איך זה משפיע לעומק, כי כאמור אינני אשת אברך

(שוב אומרת שמה שנכתב כאן זה על סמך שיחות עם נשות אברכים מסוימות,אולי אצל חלק זה לא כך.)

בס"ד

אבל מבין אלה שנשארים מעל חמש שנים בישיבה לרוב זה נכון.
אישית כמובן אני לא מתחברת בכלל לתופעת האברכות אבל אני חושבת שהתיאור שלך נכון.
כן הייתי ממליצה לחשוב גם פרקטית האם באמת היית רוצה לחיות ככה)

אלו נשות אברכים מעל 5 שנים...

 

בהחלט הייתי רוצה לחיות כך, בע"ה, על כל המורכבות שבדבר,

כמובן שהשאיפה שיצא לעבוד מתישהו בעתיד (גם במקצוע תורני) 

אבל בשנים הראשונות צריך להתמלא בתורה

כמו משל הכוס של הרצי"ה, 

כשאדם רוצה להשפיע מבחוץ ולשנות , הוא קודם כל צריך להתמלא מבפנים בחכמת תורה

כמו כוס שרק כאשר היא מתמלאת ומתמלאת עד שהיא גולשת החוצה.

 

בהתחלה כששמעתי את המילה "אברכית" צחקתי

כי לא הכרתי את זה

אבל

תוך כדי הצחוק (שלא נבע מזלזול, אלא פשוט ממילה חדשה שהייתה לי מוזרה)

חשבתי על זה

 

ואמרתי לעצמי יא-אלה

זה יישום של כל מה שכתבת פה במילה אחת.

ישעיה בפרק ח כותב ואקרב אל הנביאה

שואל הרדק - אשתו הייתה נביאה?

לא.

אבל בגלל שהיא אשתו, קוראים לה נביאה.

וזה לפני אשת חבר כחבר, והדיון ההלכתי אם צריך לעמוד כשהיא נכנסת וכו

זה לפני כל זה

זה פשוט עובדה.

הוא אברך, היא אברכית. נקודה.

 

כתבת יפה. מסכים עם כל מילה.

בהחלט, זה בניין משותף.

ולימוד תורה לא חייב להעשות דווקא במדרשה

אשמח מאוד אם תגיבו בשרשור שבקישור, גם על השאלה בקישור וגם על השאלה בפתיחה:

ומה לגבי אדם - לקראת נישואין וזוגיות

 

שנדרשים אליו בירורים עצמיים שלא הגעתי אליהם עדיין..

ולא רוצה סתם לענות תשובות מהאוויר בלי ביסוס אמיתי.

אבל שיהיה לכם דיון פורה בע"ה

לאור השרשור הזה לתשובתך תהיה השפעה רבה יותר על מה שאני מנסה להבין...

כיון שזה נוגע גם ללמה בכלל להתחתן, מה זה אומר, במה זה תלוי וכולי...(בקיצור דברים גדולים)

אנסה לחשוב על זה, אם יהיו לי תובנות אשתף בע"ה.

 

(רק מעירה, שלא כדאי שדעתי תשליך על כל מה שאתה מנסה להבין,

כי בכל זאת לכל אדם יש דרך חיים שונה, וזה שאני רוצה בעל אברך לא אומר שהדרך חיים שלי תהיה דומה לעוד בחורות שרוצות בעל אברך, ז"א כל מקרה הוא לגופו)

לעניות דעתי על פי ניסיוני הדל לפעמים יש לאדם תשובה שברורה לו והבירורים שלאחר מכן רק מבררים את התשובה בהתאם למה שמפריע לאותו אדם באותה עת בהקשר הזה, ובירור יתר על מידה עשוי לגרום לבלבול רציני...

אך אילו פתחתי את השרשור ורק ראיתי את ההקשר דייני. אז אם זה לא טרחה לכתוב מילה או שתיים בכללי על למה בכלל להתחתן אז אודה לך מאוד...

(כמובן, אך לאור זה שהגבת פה לעומק זה יעזור לי יותר ביחס למגיבות שיגיבו רק בשרשורים אחרים, כי אז הקישור בין העובדות פחות פשוט מאילו וכו'. חוץ מזה שאני לא בונה תיאוריות כלליות לפי מספר מצומצם של אנשים...)

אם הייתי- מילא, הייתי מגיבה לפירוט בשמחה.

פשוט לברר עכשיו למה להתחתן זה מוקדם לי מידי, אני כ"כ לא במקום הזה.

אולי עדיף לברר עם בנות שהגיעו לפרק הזה בחייהן

אבל בע"ה אשתדל לענות עד כמה שאוכל ועד כמה שזה תואם לנפשי..

אשכרה.