ממשממשממש.

אלוהים זה לא יקרה. תבטיח.

אני דואגת כ"כ ושונאת את זה שאני ממשיכה בחיים כאילו כרגיל.

היא תמיד אמרה לי היא לא מבינה את זה.

תמיד.

איך זה כ"כ קרוב פתאום?

הלב שלי מתפוצץ מדאגה.

חיבוק.

אין לי כוח ליום הזה.

אני רוצה ליסוע לשם עכשיו.

נמאס לי לחשוב על זה שהיא לבד ואני תקועה פה כמו סתומה.

סמרטוט לי ועייף לי.

שיגיע הלילה כבר.

חח לא רק את

סתם,בסדר הכל טוב.

תינשמי.

יהיה בסדר

יהיה יהיה. רק שיבוא כברר

(והיא בסדר ב"ה..)

באלי לישון יומיים

שורפות לי העיניים

לא מרוכז לי

ואין לי כוח לשאול אותו איך עושים

אני לא עוקבת כבר יותר מידי זמן 

מה זה מתאמים

ומה זה קשרים בכלל

פפפפ

באלי לברוח לעזאזל שמחר מבחן

לאכול, לשתות, לשטוף פנים.

ולנשום.

את תעברי את זה.

אכלתי, לא צמאה, איפור

נושמים וחיים

בדויק יש סימולציה עוד מעט ומפה לשם לא נראה שעוברת אבל שוין

(אגב אנחנו מכירות?)

איפור ...

נושמים עמוק..

אז צריך מועד ב' וכו?

(ממ. לא.)

בקושי יש לי כוח לכתוב

אני עייפהה

לאלאלא בעזרתו יתברך נעבור את זה

היום זה רק חזרה מחר המבחן

(נממ. טוב(: )

קפה יעזור לך?

אוקייאוקיי. את תעברי את תעברי!!

תודות לך!

בעזרתו יתברך

הצלחות..

@שיכורה מצלילים.

איזה שביעיסטית יצאתי?

היא בדרך.

רקתתןכוחות.

זה מה שמבקשת.

רק כוחות.

אני חושבת שנסגור את הפצלש הזה.

מציתי אותו ודי

נחזור לסגור שלי נראלי

אחח. עייפים לי החיים האלו

עוד שניה מגיעה.

כוח.הרבה

עולה לאוטו

שם מוזיקה ונוהג

הכל מואר לפחות עד שמונה וחצי שקיעה מאוחרת

חברה פוסט דתית אבל כאן זה כבר משחרר

עומד בפקק עם כולם

פילוסופיה גבוהה זה נחמד בסוף כולנו אותו דבר

עומדים בסופר בתור מתדלקים אוכלים ישנים קמים עובדים נלחמים

יש כאלה עם קצת יותר חינניות אבל גם זה חולף

אז חיוך נשימה ושהפקק יעסיק את עצמו

קצת אהבה לא תזיק מתנגן ואני מתחבר לקיצ' שהחיים נותנים

איך כל יום מביא איתו אנרגיה אחרת

אור אחר

אם זה ימשיך ככה בסוף אפרוש מראציונליות ואעבור לקרוא מדורי אסטרולוגיה ולהאמין שאם מרקורי בנסיגה זה באמת אומר משהו

אדליק נרות ריחניים

אעלה קטורת

אהיה שאמאן

חתול שחור יהיה סימן

אולי אלמד לקרוא בקפה

צריך עוד רעיונות אני לא מהתחום

חשוב מאוד לבחור נכון

לא להיות כזה שיוצא למילואים וחוזר לצעקות וטנטרומים מסכן

מה כבר עשה? נלחם בכל החזיתות

מעניין איך הוא לא ראה לפני לאן הוא נכנס כמה אנחנו משתנים?

אולי זה החום שמביא איתו חוסר סבלנות לטמטום?

בכללי פגישות היו לוקחות חצי מהזמן אם היו חושבים 5 דקות לפני

אם הן היו נעשות בעמידה זה בכלל היה מקצר

העולם מלא סבל עם קצת טוב או הפוך?

אז כנראה שתלוי במזל גנטיקה ויגידו גם באלוהים וכל מיני כוחות

אבל בעיקרון נראה לי יותר סבל שמחפש סיפוקים קטנים

היום צום אז אין קפה וזה כנראה משפיע על המחשבות

יושב מול אחת שקוראת אלתרמן ואני מתלבט אם היא קוראת או סתם מסתירה פיהוק

יש משהו מושך במי שמתעניין בדברים שלא מניבים כסף

אני לא איזה מרטיר אני מנסה להישאר במקום הנכון והראש לא מפסיק לנדוד

דעות ואנשים שחושבים כל מיני דברים

ערימות של מחשבות של אחרים

גיבוב של מלל אינסופי

העידן הזה הביא את הצורך בסינון אגרסיבי כמעט אלים אחרת נהפך למדמנה של פסולת

כשהאחות אמרה משהו אז נפלו עליה כמו מטומטמת אבל כשזה אתה אז הכל הכלה והבנה שזה יפה הצביעות הזאת סך הכל

כולנו בתוכה מחפשים את ההצדקה להיות קרובים לעצמנו

איזה מושג

אני לא מוכר ניו אייג' וקלישאות גם לא קונה בדרך כלל

לפעמים החיים הם מה שהם

מזרון זול וקרוע במלון פשוט

זה לא דיכאון זה פיכחון מול המציאות

המציאות יכולה להיות ריח של גשם ראשון

טהור נקי

עם צחוק של ילדים שקופצים בשלולית

יודעים שעוד מעט יחזרו לבית חם

אמא תחמם שוקו אמיתי מושקע

והם יקרסו לספה מול סרט שהם ראו כבר מלא פעמים ותמיד עובד מחדש

כי התמימות לא מופתעת

ואבא יחזור מהעבודה וכולם יקפצו עליו

אחר כך יתארגנו ויכנסו למיטה חמה

וישמעו סיפור על מקום רחוק ויירדמו

חיוך פשוט וחום נעים אחרי השורות האלה

אבל החיים הם גם לגימה של וויסקי זול ששורף את הגרון

אבל מעלים מהראש את הרעשים

את המחשבות

את האנשים

לא נלחמים בחושך מצטרפים אליו

או שפשוט מוצאים משהו קטן להיאחז בו

ספר או סרט

מועדון קרב

מה שלא יהיה בסוף זה עובר

וזה מנחם שגם הטוב וגם הרע יעבור

שעות

בדרך כלל בלילה

שהמילים הופכות לפיזיות

מורגשות על הגוף

קורא ספר ומרגיש את החוויה

הניגוד או הקשר בין אינטילגנציה גבוהה לחשקים ראשוניים פרימיטיביים מעניין

וזה תמיד חוזר

המוח צריך מחשבות

העור צריך מגע

כל אחד והאוכל שלו

הדלק שלו

צורך ורצון

כולנו מונאדות בודדות

אם כבר לבד אז שיהיה בתנועה

שנתחמם

בצום צריך משהו עוצמתי שירגיש כל כך חזק כאילו טעמת את מה שהוא כותב

מריח את הריח

טועם את הקפה

מריח את הגשם

נרטב מהגלים

מרגיש את החרטה של התלין

מכל הכיוונים הם מגיעים

ומנסה לברוח מהם או מעצמה

וזה לא באמת עצה

בסוף זה נשאר במקום

אז אין אסיר מוציא את עצמו מבית האסורים אז מחכה לנס

והתפילה יוצאת אבל בשקט

אין מילים

ולבד

כשלבד אז לא צריך שיבינו

וזה אקראי

ונגמר לפני שמתחיל