עבר עריכה על ידי נאור97 בתאריך י' בניסן תשע"ט 22:15
אני גר בפורום השכן. רציתי לאפות תיאוריה אבל היה חסר לי מצרך חשוב, אז באתי לבקש מהשכנים והשכנות הנדיבים- אני צריך קצת ניסיון..השאלה שלי היא כזו- לפי מה שראיתי, אצל נשים בד"כ התלות וההתמסרות הן חזקות יותר מאצל גברים.
תלות בד"כ נובעת מחולשה ("והוא ימשול בך". כלומר יצירת חולשה-תלות בנפש האשה. דבר שהולך ונתקן).
התמסרות לעומת זאת יכולה לבוא או מחולשה או פשוט כי זה הטבע והאופי של אשה (ה"צלע" רוצה לחזור למקורה).
אני מדבר פה על התמסרות מהסוג האחרון.
איפה עובר הגבול בין תלות לבין התמסרות?
כלומר לא חוכמה להיות אשה לא תלותית אבל גם לא מתמסרת מצד אחד, ומצד שני לא חוכמה להיות מתמסרת אבל גם תלותית.
האם טבעי לאשה להרגיש מצד אחד שווה באמת לבעלה-אישה, אבל מצד שני להרגיש יותר "שלו" מאשר להיפך?
כלומר איך "מנצחים" את הקללה ונשארים רק עם האופי הטבעי האמיתי של "צלע" ובלי התלות שיצרה הקללה? וכן איך לא מפחדים מלהיות "צלע" כי מבינים שזה לא חסרון?
אשמח לתגובות של נשים וגם של גברים. כל אחד לפי ההסתכלות שלו.
תודה
)