ממה את פוחדת, ולמה.

מה זה בעיניך אישה בוגרת?

איך וממה תתפרנסו?

את בטוחה שאת רוצה לעשות שירות? (כי אם הוא בישיבה ואת בשירות איך תחיו?)

-

תוכלי כמובן להרחיב אותו כרצונך..

אני חושב שאין שום בעיה בזה אם שניכם מודעים למה שהולך להיעשות.

שיהיה הרבה הרבה הצלחה!!

במידה ונראה לך שאת לא מספיק מוכנה כרגע אז אני ממליץ לקחת הפסקה, לבנות את עצמך במדרשה / שירות לאומי (שניהם עשויים להשפיע עלייך בצורה משמעותית.)

חוץ מזה ממליץ לעשות כמה דברים בתקופה הזאת:

תתמקדי בעיקר בבגרויות ובמידת האפשר תלמדי לפסיכומטרי ורישיון ( ניתן להתחיל מללמוד לבד לפסיכומטרי ובזמן הזה לעשות רישיון ואז לאחר מכן לקחת קורסים לפסיכו)

במקביל באחד מאלה, לא ביחד:

בררי את הערכים, שאיפות, מידות, יתרונות וחסרונות שלך וכו' (באחד מהם כל פעם)

למדי על נישואים והמשמעות שלהם

למדי על צריכה נכונה וכלכלת בית

בררי איך לבחור בן זוג

הכיני את את עצמך לפגישות

למדי על הלכות הקשורות לבית וכישורים הנצרכים לכך

וכל אלה במקביל:

תקני את מידותייך

העמיקי את שורשייך בתורה ובאמונה

שמרי על בריאותך

אבל אני לא חושבת שיש ממה לחשוש, 

זה כ"כ לא ברור מאליו שזה הגיע מוקדם, וב"ה יש לך את ה'ספייס' לסיים את הבגרויות ולעניות דעתי, נראה שאתם בדרך הנכונה.. 

יש דברים לא צפויים בחיים ויש פחד מהלא נודע אבל במקרה הזה אני חושבת שזו הפתעה לא צפויה אמנם אבל נחמדה מאוד, 

בפרט כשאת כותבת שכשאתם מדברים הדברים נראים יותר פשוטים.. 

לפי דעתי, תהני מהתקופה הזו, יש לך אותו ב"ה, אבל את כן בלימודים.. עדיין רווקה.. 

מניסיון פחות או יותר דומה, הבנתי שצריך להינות מכל השלב הזה.. אני לא ידעתי בזמנו לנשום עמוק ולהנות מהרגע.. ואז נפרדנו, ונשארתי בלי.. אז נכון שבסופו של דבר לא התחתנו, אבל לפחות הייתי נהנית והיה נשאר לי טעם טוב.. במקום זה הייתי עסוקה בלחצים ופחדים מה יהיה.. 

ברור שזה חלק מזה וזה כשלעצמו רק מראה, לדעתי בלבד, כמה את כן אחראית ובוגרת וחושבת על הדברים בצורה רצינית ולא ילדותית מתלהבת.. 

המון הצלחה, בשמחה ובקלות

אבל זוגיות, כמו שאת בטח מרגישה, זה דבר גדול ואלי כעת למען זה שווה להקריב קצת.

ממליץ מאוד לדבר עם זוגות שהכירו שבגילאי תיכון ולבקש מהם טיפים ומידע על קשיים. אין חכם כבעל הנסיון.

ו"לא מתלהבים משטויות"...

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!