היה הייתה בעיר ירושלים \ כיפה אדומה, ילדת מחמדיים
ואמה הרבנית, הצדקת הגדולה \ ואביה החשוב, ראש הישיבה
ויום אחד, לאחר שחרית \ סל עם ממתקים הביאה הרבנית
" סבתא חולה, לא עלינו", אמרה האם \ "ואמרנו מי שברך,ירחם השם "
" קחי הסל עם הממתקים במהרה \ הכל בהכשר הבד"ץ, אל דאגה "
נטלה ספר תהילים ואצה החסודה \ לעשות את רצון האם היקרה
הלכה והלכה ביער האפל \ ולפתע פגשה בזאב עצל
הזאב גבוה, ושטריימל על ראשו \ ופנים מפחידות לו וזקן על לחיו
" שלום לך", אמרה חיית הקודש \ "גמרתי הלל כי היום ראש חודש "
" ולכן אלווך ולא ארבה שיחה \ שנאמר 'אל תרבה שיחה עם האישה '"
' מה מעשייך?' שאל הוילדה-חייה \"אני הולכת לסבתי לגיטל בת אריה "
" זו סבתי, שחולה במחלה ההיא", אמרה \ "התתפלל עליה בתפילת עמידה ?"
" בוודאי", ענה החבר \ "אך עלייך להגיע כבר, אז בואי נמהר "
וכך הלכו, כאדם וחווה \ וטיילו ביער האפל והנורא
ואז אמר: 'אוי, עלי לרוץ למנחה!' \ אך באמת רץ לבית הסבתא
וכשהגיע, לא דפק בדלת \ אלא נכנס לבית והסבתא זועקת
ואז נזכר ששתה מקודם חלב \ אז ספר חצי שעה – מעכשיו !
ואחר ששטף את פיו ורעבו גדול \ פתח את פיו ובירך 'שהכל '
ומיד-מיד טרף את הצדקת \ וספר תהילים נפל על המרצפת
אץ הזאב ופשט את הקיטעל \ ולבש את בגדי סבתא גיטל
ולפני שהספיק לומר "יושב בסתר עליון" \ נשמעה דפיקה בדלת ברעש קטון
הייתה זו הילדה הקטנה \ (להזכירכם – כיפה אדומה )
שהביאה ממתקים בהכשרים מצויינים \ אך לא ידעה שזה הזאב האלים
אך סבתא נראתה מוזר חשבה הכיפה \ היא נראית כמו הלוויתן שטרף את יונה
" למה אוזנייך כה גדולות?" שאלה בכאב \ "לשמוע שיעורי תורה", ענה הזאב
" ולמה האף שלך כל כך מעוות"? \ "כדי שאוכל להריח בשמים במוצאי שבת
" ולמה שינייך נראות כמו מערות?" \ "כדי לטורפך ולברך 'שהכל נהיה בדברו '"
ומהר מהר בירך הרשע \ וטרף את הכיפה זכרונה לברכה
ולפתע, לאחר מנחה בישיבה הסמוכה \ שמע איזה אברך את זעקת הקטנה
אץ הבוחער עם הפאות המסולסלות \ ופתח הכרס והוציא הבנות
ומיד באה השדכנית של הכפר \ וקבעה שידוך בין הכיפה לבחור היקר
וחיו הם באושר, הללוהו \ ויש להם עשרה ילדים, כן ירבו .
© כל הזכויות שמורות לאריאל הורוביץ
ואמה הרבנית, הצדקת הגדולה \ ואביה החשוב, ראש הישיבה
ויום אחד, לאחר שחרית \ סל עם ממתקים הביאה הרבנית
" סבתא חולה, לא עלינו", אמרה האם \ "ואמרנו מי שברך,ירחם השם "
" קחי הסל עם הממתקים במהרה \ הכל בהכשר הבד"ץ, אל דאגה "
נטלה ספר תהילים ואצה החסודה \ לעשות את רצון האם היקרה
הלכה והלכה ביער האפל \ ולפתע פגשה בזאב עצל
הזאב גבוה, ושטריימל על ראשו \ ופנים מפחידות לו וזקן על לחיו
" שלום לך", אמרה חיית הקודש \ "גמרתי הלל כי היום ראש חודש "
" ולכן אלווך ולא ארבה שיחה \ שנאמר 'אל תרבה שיחה עם האישה '"
' מה מעשייך?' שאל הוילדה-חייה \"אני הולכת לסבתי לגיטל בת אריה "
" זו סבתי, שחולה במחלה ההיא", אמרה \ "התתפלל עליה בתפילת עמידה ?"
" בוודאי", ענה החבר \ "אך עלייך להגיע כבר, אז בואי נמהר "
וכך הלכו, כאדם וחווה \ וטיילו ביער האפל והנורא
ואז אמר: 'אוי, עלי לרוץ למנחה!' \ אך באמת רץ לבית הסבתא
וכשהגיע, לא דפק בדלת \ אלא נכנס לבית והסבתא זועקת
ואז נזכר ששתה מקודם חלב \ אז ספר חצי שעה – מעכשיו !
ואחר ששטף את פיו ורעבו גדול \ פתח את פיו ובירך 'שהכל '
ומיד-מיד טרף את הצדקת \ וספר תהילים נפל על המרצפת
אץ הזאב ופשט את הקיטעל \ ולבש את בגדי סבתא גיטל
ולפני שהספיק לומר "יושב בסתר עליון" \ נשמעה דפיקה בדלת ברעש קטון
הייתה זו הילדה הקטנה \ (להזכירכם – כיפה אדומה )
שהביאה ממתקים בהכשרים מצויינים \ אך לא ידעה שזה הזאב האלים
אך סבתא נראתה מוזר חשבה הכיפה \ היא נראית כמו הלוויתן שטרף את יונה
" למה אוזנייך כה גדולות?" שאלה בכאב \ "לשמוע שיעורי תורה", ענה הזאב
" ולמה האף שלך כל כך מעוות"? \ "כדי שאוכל להריח בשמים במוצאי שבת
" ולמה שינייך נראות כמו מערות?" \ "כדי לטורפך ולברך 'שהכל נהיה בדברו '"
ומהר מהר בירך הרשע \ וטרף את הכיפה זכרונה לברכה
ולפתע, לאחר מנחה בישיבה הסמוכה \ שמע איזה אברך את זעקת הקטנה
אץ הבוחער עם הפאות המסולסלות \ ופתח הכרס והוציא הבנות
ומיד באה השדכנית של הכפר \ וקבעה שידוך בין הכיפה לבחור היקר
וחיו הם באושר, הללוהו \ ויש להם עשרה ילדים, כן ירבו .
© כל הזכויות שמורות לאריאל הורוביץ