אבל היא לא כזו גרועה. יש לה מדי פעם הטפות, אבל בסך הכולל היא הסופרת הכי טובה שאני מכיר בציבור החרדי.

יוזבד מדהים בעיני.

אני לא הבנתי את זה על הציבור הדת"ל, אלא על המודרנה בכלל.

החורף קראנו את אדמה פראית. יותר מומלץ, (כמעט) ללא הטפות.

מומלץ בחום.

ו @Rachlosh, מחילה על הניצלו"ש.

בעז"ה פעם באה אחפש ספר של יונה ספיר. נשמע מעניין.

מהללאל יותר טוב מיוזבד.

יוזבד הרבה יותר מרוח (שני כרכים! וזה עוד לא נגמר)

מכל מקום תנסה את אדמה פראית.

היה צפוי מראש, ומרוח

מדי הטפות שנכנסו בצורה בלתי אלגנטית..

אבל ממלכה במבחן, היא טובה, מכניסה לעולם קסום

והדמויות בניות היטב, אפילו המסרים מתקבלים (אצלי לפחות..) על הלב.

אבל אז נזכרתי שבעצם כן יש כמה.. וכמה סיטואציות הזויות (האינדיאני בסוף, למשל. ממש מיותר).

אבל בכללי, כל תיאור תקופת הקנטוניסטים מרתק מבחינתי.

כשגדליה מטיף ליושבי הכלא,

גם את אמא שלו, אשתו, מוצאים מידי פעם מטיפים..

דמויות לא אמינות ומציאותיות בעיני..

לא זוכרת, מאמצע הספר התחלתי לרפרף, ביאס אותי שגדליה היה הדמות של הגוי הזה

אלא להם. ומה אכפת לי.

לספר על חיים חרדיים שיש שם גם מטיפים עדיף בעיני עשרות מונים על עלילה בדיונית ששם ההטפות לא קשורות בכלל.

למי ההטפות לא מכוונות, אם לא לקוראי הספר?

זה מרגיש לי הטפות מסוות, 

תנו לי להגיע לתובנות בעצמי

לא לאכיל אותי בכפית באופן כ"כ גלוי

בקהילה דתית, לגיטימי שיהיו הטפות, זה חלק מהעלילה. זה לא נראה מוסווה אלא הכי אמיתי שאפשר. אם סופר היה מספר על קהילה דתית ללא הטפות- זה היה מוזר.

לעומת זאת ההטפות בממלכה במבחן, מרגישות לי הרבה יותר מסווה והפוך. מה הקשר הטפות בעלילה שם? העלילה שם מדברת בכלל על המאבק של איסתרק ביוסף. ההטפות שם מעושות ולא קשורות לעלילה. רק גורעות. שם זה נראה האכלה בכפית.

טוב, על טעם ועל ריח אין להתווכח.

ספר נורא. זה מדבר על 2 אחיות אחת בסמינר ואחת בח', הגדולה מתחברת למוכרת חילונית וזה עושה לה בעיות בסמינר והקטנה מפחדת שבגלל אחותה לא יקבלו אותה לסמינר אז היא מתחילה לפתח כל מיני אובססיות כמו ליטול ידיים שוב ושוב (וזה גורם לה לא לאכול בבי"ס כדי שלא יראו את זה) ולברך שוב ושוב, קיצר עלילה מעצבנת

אני אוהבת אותו ממש. 

[היא מתארת יפה את העולם שלהן, אפילו שבקלות אני יכולה להיות נטלי]

ויש לה גם את 'פחות או יותר' ו'שומרת השערים'- שנגמר השבוע

יותר מידי רגש מיותר על בעיות מיותרות שהם בעצמם סיבכו את עצמם בהם, גם ממש מעצבן אותי איך הם מגזימים את מה שלאהלה עושה, בסה"כ התחברה למישהי שמראה לה בנייד (שה' ישמור למה היא קוראת לפאלפון - נייד?)

אבל הוא מתאר כלכך יפה.

ומהרבה זוויות.

ותכל'ס לא משנה באיזה עולם הגיבורים נמצאים, השאלה היא אם הסופר מצליח להכניס אותנו פנימה.

[באופן אישי, הוא ממש החזיר אותי לתיכון על כל מה שהיה בו]

אולי בגלל זה..

סיפורים מהממים.

בכללי דבורי רנד כותבת מדהים.

ספר מדהים וכ"כ נכון

הערפילאים

מלחמת הנפילים

ועוד מלא

"שימו לב את הנשמה" ו"יש דברים נסתרים" הם ספרים מדהימים

פעם קראתי "ברירת מחדל". ספר נ ו ר א י.. קראתי 30 עמודים ראשונים והתייאשתי.

זה מדבר על בחור ישיבה שברח יומיים לפני סוף הזמן לים המלח ונסחף, קיצר זה התפרסם אז הישיבה העיפה אותו ואף ישיבה לא רצתה אותו למרות שהוא היה ממש מתמיד ובחור מעולה ואבא שלו ממש מקושר. אז הוא הלך לאיזו ישיבה ליגה ג' מאוכזב.

אח"כ איזושהי שכנה מדברת על זה בקולי קולות עם אמא שלו בסופר והיא ממש מתביישת. ואז היא נזכרת איך פעם קיבלו אותה לעבודה אחת בבית ספר והיא ממש התכוננה והשקיעה ואז ברגע האחרון הודיעו לה שמישהי מקושרת לקחה לה את העבודה..

כאן התייאשתי. נורא. כל הבעיות שבציבור החרדי בספר אחד - ה"מה יגידו", החוסר טאקט משווע והפרוטקציות הנוראיות. נשאר לה רק לכתוב על אפליה והספר מושלם.

בדקתי בכל הספרים וכל הפנאלים וכל מקור אפשרי ואין שום אזכור לזה שיונה הוא בן ולא בת

ממש חיפשנו מי הוא

כולו מתח מההתחלה ועד הסוף, קראתי בלי יכולת להפסיק את הכל ביום אחד. רק שיש קצת יותר מידי אקדחים ומקצועיות וכל הדברים האלה, אני אוהבת לקרוא על אנשים פשוטים כמונו שאפשר להזדהות איתם.

הזדהה!

(והאמת היא שאת כן)

זה קצת מקריפ

הזדהה בלי להתחמק!