חושך. שחר הולכת בבוץ התובעני. יש שביל במרחק מטר אבל היא מעדיפה להתלכלך. מלוכלכת שכמותה. עוברת תחת מנורת רחוב, ממשיכה להבאה. עוצרת לרגע נשענת על עמוד חשמל,ממששת בברזל הקר. נושמת.
אלפי קולות דופקים לה בראש. נו כבר. לכי מהר. עוד מעט חמש. רוצי. רוצי. רוצי. והיא רצה, למרות הרוח שעושה לה כואב באוזניים.
היא הצליחה להגיע לפני חמש הביתה. עומדת מול הדלת איפה המפתח? או הנה, בכיס הימני. סיבוב קצר, מציצה פנימה לראות שאין אף אחד ער. זהו, היא בפנים.
שחר הולכת לחדר שלה, נופלת על המיטה. היא מושכת את השמיכה עד מעל הראש ועוצמת עיניים. נמאס לה. נמאס לו להסתיר מההורים. נמאס לה לברוח. כל מה שהיא רוצה זה רק קצת שקט מאנשים על הראש. שיחרור.
הפלאפון רוטט, שחר מציצה בו.
הודעה מאת שלמה: 4:57: הגעת?
-כן.
היא הגיעה. היא צריכה להחליף את הבגדים לכותונת לילה. שאמא לא תראה אותה עם החולצה הקצרה הזאת והטייץ. זה עלול להיות מסוכן. היום היא כבר לא תתקלח ומחר צריך לקום ללימודים, להתנהג כרגיל, להיות נחמדה לחברות. שלא יראו, שלא ידעו.
הלב הזה כל פעם מחדש הוא נשבר