האמונה שהוא חי זה חייב לבוא ביחד עם האמונה באגרות הקודש וכל זה או שאין קשר?

יש סיפור על אחד שהתפלל באוהל וקיבל את התשובה באיגרות קודש..

זה פשוט אחת הדרכים לקבל תשובות מהרעבע..

והוא אמר לי שפעם ראשונה הוא לא קיבל תשובה, אז הוא הבין שהוא לא מספיק טהור והוא הלך וטבל וכל זה ופעם שנייה גם לא קיבל... אז הוא טבל עוד פעם וכו' ואז הוא קיבל תשובה, לא עשה לי הרבה אמונה, סטטיסטית מסתבר מאד שאחרי 3 פעמים תקבל איזה תשובה...

זה פשוט 'הרגש חסידי'..

בתור אחת שכותבת באיגרות לפעמים יש תשובה ברורה ולפעמים סמויה כמעט בלתי ניראת..

יכול להיות שהתשובה היא בכלל בנושא אחר אבל לאחר זמן מבינים אותה (אם בכלל)

ונכון שצריכה להיות גם הכנה לזה..

זה כאילו אמונה גמורה אצלכם, כמו אלוקים?

אלוקים זה בכלל סקלה אחרת.
הרבי הוא רק הממוצע המחבר
כמו שמשה רבינו היה ממוצע מחבר בין עמישראל לאלוקים

את מאמינה שהרבי עושה את התפקיד של משה רבינו?

זה כתוב.בכל דור יש אחד שיש לו את נשמת משה רבינו

לאלוקים, או לרבי שיחבר לאלוקים?

הרבי הוא כמו כל צדיק אחר שמקשר אותך לקבה.
זה בדיוק כמו שתלך להתפלל אצל רשבי.מה,אתה מתפלל להשם או לרשבי שיחבר לאלוקים?
הרבי רק עוזר.

ובאמת כתוב במשנה ברורה שיזהר להתפלל לקב"ה שיושיע בזכות הצדיק, אבל אני יודע שהחסידים חולקים על זה.

שמותר לבקש מהצדיק שימליץ עלינו אצל הקב"ה.

 

 

 

לבקש שימליץ.

אתה אף פעם לא ביקשת ממישו שיגיד עליך משו טוב למישו שהיית צריך ממנו משו?

אבל אצל אלוקים יש בזה בעיה, שהעיקר החמישי ביהדות לפי הרמבם אומר שאסור לעשות שום אמצעי כדי להגיע או להתפלל אליו, אלא אך ורק אליו ישירות, זה אזהרה על עבודה זרה. כי בתחילת הע"ז הם רק היו משתמשים בע"ז ככלי לקשר אותם עם הקב"ה, ועל זה העיקר החמישי.

כשבני ישראל ביקשו ממנו שיתפלל לה' בשבילם?

אני לא יודע בדיוק את הגדר בנושא הזה, אני יודע רק שהמשנה ברורה והחיי אדם אומרים מה שציטטתי למעלה, שלא לפנות לצדיק כלל, ואני יודע שהחסידות חולקת על זה.

אבל זה מעורר מחשבה ובעזה אני ילמד את זה יותר לעומק מתישהו.

החסידות היא דרך בעבודת ה'.

כמובן עצם הכתיבה לקריאת המכתב אחרי נטילת ידיים וברצינות גמורה..

לא נראלי אני בחיים יתחבר לקטע של החסידות, הכל מדי מיסטי שם, לא רציונאלי.

זה כזה מתיקות!!

אבל כשנולדים עם זה זה לא נראה מוזר ומרגיש אחרת לגמרי..

אבל כל הסיפורי מופתים וכל הדברים ההזויים האלה, לא יודע לא מתחבר.

סיפורי מופת יש בכל מקום..

שלא תחשבו, אני דור עשירי לבעש"ט, ובכל אופן אני אומר את זה, האדמור מסאטמר אמר שבכל חיי הבעש"ט לא היה מספיק מוצאי שבתות בשביל כל הסיפורים...

 

ומה הבעיה בזה?

סיפורים שמעלים לנו תמונה וביטחון בקב"ה..

שהם לא אמיתיים ואי אפשר להעלות אמונה בקב"ה עם סיפורי השגחה לא אמיתיים (אפילו כשהם כן אמיתיים זה לא צורה לדעתי להעלות את האמונה, אבל זה אני מבין מה החסידות אומרת).

ומה נראלך החזיק להם את האמונה בה'?

מי היה טוב בהמצאת סיפורים בין פוגרום לגירוש?

כל הסיפורי מופתים על רבעס זה המשכילים המציאו, בשביל לעשות צחוק מהחסידים כאילו שהם מאמינים שהרבי שלהם יכול לקרות מחשבות וכל זה... והחסידים במקום להתנער מאחריות אהבו את הרעיון, נתפסו על הסיפורים האלה והתחילו לספר אותם כאמת.

אני מנסה פשוט להבין את הכיוון שלך..

אני מאמין שיש ביהדות סיפורי ניסים, ואני מאמין במושג צדיק גוזר והקבה מקיים, שזה סיבה שברכה תתקיים.

אבל לא בסיפורים שרוצים להציג צדיק כבעל כוחות מיסטיים כל שהם, לא שהוא קורא מחשבות ולא שסתם ככה יש לו קפיצת הדרך, ולא שיש בספר שלו כוחות מיסטיים שמגלים לי מה אני אמור לעשות בחיים, זה נשמע לי מופרך.

התנך יותר קדוש מאיגרות הקודש, ובכל אופן זה לא כזה פשוט.

(מצחיק אותי שכל זה כתבתי כנכד לשושלת חסידית) 

אולי בפעם אחרת

מה הקשר בין זה שאתה נצר לשושלת החסידות


לבין זה שיש לך הרהורים שאלות על זה.


מראה שאתה בנאדם סכ

המשך מחר?
;)

ובכל זאת נהוג אצל אנ"ש לומר:

"ואם לא היה, היה ראוי שיהיה"

(לפחות אני)

מלא זמן פשוט לא היה שירשור רציני..

אשכרה.