גם רק את כאן, וגם משעמם.

לכן משעמם

 

 

 

 

הנה.

גם אני פה.

תעסיקי אותיייי

שמתכבסים לאיטם בסיר גדול. בסוף עוד המים יגלשו ויתלו אותי...
א, פסח פסח..
מה איתך?

האמת? לא משו.

 

אני בנאחס פסיכי

רואה מערכונים שאני כבר מכיר כדי אכשהו להעביר את זה

נאמס

אני חושבת שזה עניין של מזל. הימים האלה.
אני מאמינה במזלות, כנראה זה לא היום שלך...
איזה הכל מוכן... פףףף
ומחר אני עובדת ממש עד כניסת החג...

אמ

 

נכון. אבל ישראל מעל המזל

אם הייתי משקיע קצת בעצמי דברים לא היו קורים

דברים קורים כי הם צריכים לקרות, הכל משמיים ותמיד אפשר לעלות.. אל תתיאש

אבל מצות של ערב חג זה הכי מהודר שיש

 

דברים קורים נכון.

אבל,

זה לא יכול להמשיך ככה.

ממש לא. אני חייב להשקיע בעצמי.

אני מתנוון

נמאס לי.

(רע לי עם עצמי)

נמממ קצת מוכר לי, קצת הרבה.

זה הסיפור העצוב של חיי בערך, ואין אדם אחד שלא אמר לי את זה. אבל אני כבר מיואשת..
תעשה משהו כל עוד יש לך רצון, אחר כך גם זה לא יהיה..
בהצ׳

כאילו.. לכולם רע ככה?

וגנבו לי ת'מילים?

וכולם אמרו לך את זה?

 

לא.

לא הבנתי מה כתבת.

תסבירי

כולם אמרו לי את זה שאני מבוזבזת וחבל עלי
אז אל תתן לעצמך את זה, זהו. אני הייתי בבוץ הזה הרבה זמן ועכשיו זה כבר מאוחר מדי.
מה שאני אומרת זה שתצא מזה כל עוד יש לך יכולת, וקצת רצון. גם אם אין כח

כאילו

אני תמיד מזכיר לעצמי את רבי עקיבא שבגיל 39 היה אנלפבת..

 

אבל

מסכים עם כל מילה שלך

נמאס

אין כוחות.
אני הבת הפוקרת של הבית.. זה נעכס לעללה.
אוךךך גאולה.

גם את.

את צריכה להתאמץ.

תירוצים כאלה לא יתקבלו.

 

 

אבל..

במצב שלי כרגע,

אין לי שום זכות להעיר לך כלום

אז אני אמשיך לשתוק, ולהיות בנאחס

פעם ראשונה שאמרו לי את זה ממש כעסתי. היום אני צוחקת, כי לא נשארו דמעות.
יאללה לעבודה. אתה לא בנעחס, את היוצא ממנו הרגע. זהו.

זה עצוב. וצריך להתגבר ולעשות משהו.

לא נשארו דמעות.

לאיודע כמה את בכית, אבל גם אני. המון. המון.

 

אנחנו באותו מצב כרגע אם לא הבנת.

איך תוכלי לבקש ממני לעשות את מה שאת מוותרת על עצמך?

אז מה עושים?
זה כבר לא מצחיק אני בת 20. אני צריכהגם להתחתן מתישהו ובמצב הזה אי אפשר..

(ממש סליחה. באמת. אבל אין לי כח לזה)

 

בגדול, יש לי איזו דוגמא אישית פסיכית

חזר בתשובה בגיל 19. באמצע הצבא

סיים אותו ונכנס לישיבה.

היום הוא גדול דור. אה כן. בן 30 ו.

 

עכשיו, אני לא מעריץ אותו בגלל הזיכרון האדיר שלו

אלא

בגלל המסירות נפש שעשה.

המאמץ שלו.

וכמה הוא מדבר על זה.

אז.. לפחות יש רגעים שיש לי מצברוח. וזה בזכותו.

אשכרה.